בפנינו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין להצהיר על קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת 1, עירית ירושלים, ועל כן לקבוע בהתאם, כי התובע זכאי לתנאי פרישה כשל עובדי העיריה.
העובדות
1. 1. עירית ירושלים (להלן: העיריה) הינה הבעלים של "בית המודל" - מודל העיר ירושלים, הנמצא בכיכר ספרא בירושלים, אשר מוחזק על ידי נתבעת 2, העמותה לתכנון פיתוח ושימור אורבני (להלן: העמותה).
2. 2. בית המודל הינו כלי תכנוני לצרכי פיתוח העיר ירושלים, לשימוש העיריה ולשימוש מתכנני ירושלים אדריכליה, לקידום מחקר, לתכנון עיצוב, פיתוח ושימור בערים היסטוריות וליישומים, וכן בפעולות חינוך וסדנאות בנושא של תכנון ושימור ירושלים. הדגם משמש גם להצגה לקהל הרחב.
3. 3. התובע עבד בפרויקט בית המודל, מיום 1.11.89 ועד 4.2.04. החל מחודש יוני 93' שימש התובע כמנהל בית המודל.
4. 4. לתובע הונפקו תלושי שכר על ידי נתבעת 1, פרט לחודש עבודתו האחרון.
5. 5. התובע פוטר בהודעת מר איתן מאיר (להלן: מאיר), מיום 5.1.04 (נספח א לכתב התביעה). מאיר הינו חבר הועד המנהל של העמותה ומ"מ יו"ר הועד המנהל. במועד מתן ההודעה שימש מר מאיר גם כמנכ"ל עירית ירושלים. יו"ר הנתבעת 2 הינו ראש עירית ירושלים.
6. 6. ביום 7.10.03 נערך לתובע שימוע, בנוכחותו ובנוכחות בא כוחו. בשימוע נכחו מר מאיר, מר אורי שטרית - מהנדס העיר (להלן: שטרית) ומר בני בן צבי. ביום 21.10.03 מסר התובע באמצעות ב"כ, תגובה מפורטת בכתב לטענות שהועלו בישיבת השימוע.
טענות הצדדים
7. 7. לטענת התובע, הוא עובד עירית ירושלים וחל עליו ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 15.3.73 (להלן: ההסכם הקיבוצי), הקובע את תנאי ההעסקה של העובדים לפי מקצועם ודרגותיהם.
התובע טען, כי הוא פוטר שלא כדין, כעובד הנתבעת 2 ולא עובד העירייה. הליך פיטוריו לא נעשה על פי ההסכם הקיבוצי ולא לפי הוראות סעיף 171 א לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: פקודת העיריות). לפיכך, פיטוריו מעירית ירושלים אינם תקפים והם מבוטלים.
8. 8. כן טען התובע, כי לא קיבל את תנאי הפרישה להם הוא זכאי בעת פיטוריו, כעובד בעירית ירושלים. על פי ההסכם הקיבוצי יש לראות את התובע כמבוטח בפנסיה תקציבית, ולכן הוא זכאי לפנסיה תקציבית מיום פרישתו או בתום התקופה של ההודעה המוקדמת המתחייבת לגבי עובדי עירית ירושלים, של 60 יום. כן טען כי הוא זכאי למענק פרישה.
לחילופין טען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים ול- 6 חודשי הסתגלות. כנגזרת של 70% משכר מנכ"ל עירית ירושלים, בהיותו הממונה על בית המודל.
9. 9. לטענת הנתבעת 1, התובע הועסק בתקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2, ובינו לבין העיריה לא התקיימו יחסי עובד מעביד. ההסכם הקיבוצי לא חל עליו, אלא זכויותיו נקבעו בחוזה העסקה בינו לבין הנתבעת 2 (נספח א לכתב ההגנה).
כן טענה העיריה, כי התובע היה כפוף למהנדס העיר, כיו"ר ועדת בית המודל. כפיפותו של התובע למנכ"ל העיריה ולראש העיריה הייתה מתוקף תפקידם כאורגנים של העמותה ולא מתוקף תפקידם בעירייה.
10. 10. לטענת נתבעת 2, התובע עבד בנתבעת 2 בכל תקופת עבודתו בבית המודל, פרויקט אותו מפעילה העמותה, ולא היה עובד עיריה. כן נטען, כי התובע הועסק מכוח הסכם אישי, שהסדיר את תנאי העסקתו (נספח א).
דיון והכרעה
11. 11. השאלה שצריכה הכרעה בענייננו, הינה אפוא, מי מבין הנתבעות, העיריה או העמותה, הינה המעבידה של התובע, וכפועל יוצא מכך, האם פיטורי התובע נעשו כדין, בהליך המתחייב. לטענת התובע, הוא היה עובד העיריה, ולכן זכאי לתנאי העסקה ולתנאי סיום ההעסקה כנהוג וכמקובל אצל העיריה, לרבות פנסיה תקציבית, מענק פרישה ופיצויי פיטורים. לטענת הנתבעות, כאמור, התובע היה עובד העמותה ולא עובד עיריה.
12. 12. פסק הדין המנחה בשאלת זהות המעביד הינו, דב"ע נב/142-3
חסן עליאה אלהרינת נ' כפר רות ואח', פד"ע כד 535, סעיפים 15-16 (להלן: כפר רות) נקבע: