בירורי שמות – מי שנקראת בשני שמות

בבדיקה שבית הדין עשה, הרי שבגט נכתב כמו המעב"ד "[ש'] דמתקריא [ר']", ובפשטות זה לא נכון כיון שמעולם לא נקראה בשם [ר'] לבד. נפשה בשאלתה מה צריך לעשות, ואם הגט פסול איך יהיה ניתן לזמנו ליתן גט נוסף אחר כל הקושי שהיה כרוך כבר לפני זמן, ועוד הוא פתח חיים חדשים וכו'.

נעשה ניסיון לפנות אליו מבית הדין, ובתחילה סירב לשתף פעולה וטען שהדברים הם מן השמים כיון ש"נגנבה ממנו" הדירה, וסירב להגיע לתת גט בלתי אם ישמעו דבריו. האשה כמובן סירבה לפתוח את הדברים מחדש. מתוך זה ישבנו וביררנו הלכה זו האם אכן הגט פסול, שאז צריך לנקוט כנגד הבעל לשעבר הליכים ליתן גט, או שמא בדיעבד כשכבר ניתן הרי שלא צריך גט נוסף.

לאור הנימוקים דלהלן, הוחלט שיש לסדר גט נוסף, הוזמנו הצדדים, והבעל נאות לסדר גט נוסף.

• שני שמות בגט

קודם העניין לו נדרשנו, וכדי לפרוס את היריעה במלואה נחל דברינו בעניין שני שמות, ואיך נכון לכתוב צמד זה של שמות לפי ההלכה.

נשאל המהרי"ק במקרה דומה לזה, אדם שנקרא בשתי שמות נפרדים וכתבו את השמות בחיבור מבלי לכתוב דמתקרי, וכך הוא לשון המהרי"ק (שו"ת מהרי"ק סימן צח):

"על דבר הגט הבא מקשטר"ו בגלילו' רומניי"א שלחו רבי יודא דמתקרי ליאון לאשתו מלכ"ה במדינו' פיימו"נט וכתוב בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינות פיימו"נט ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון וגם בקשטר"ו שהוא מקום הכתיבה אין נקרא בשם דיודא ובשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש אחד הבא משם לכאן וגם לפי מה שראיתי בג' כתבי' מכתב ידו שהביאו שליח הגט עצמו ושם לא חתם שמו הוא עצמו כי אם לוי. נ"ל דדבר פשוט הוא שהגט פסול מתרי טעמי חדא דבשהוא כותב אנא לוי יהודא כו' משמע שכן נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות חלוקים והכי נמי נראה שקורין אותו לוי יודא ואינו כן כי בשום מקום אין נקרא כי אם בשם האחד לבדו במדינת פימונט שהוא מקום הנתינה שהוא העיקר אין נקרא כי אם בשם דיודא ולא בשם דלוי כלל עד כי תמהנו כולנו בראותינו בגט ובכתבו שהיה קורא עצמו לוי. וגם שם בגלילו' רומנייא לפי אשר הוגד לי אין נקרא כי אם בשם לוי לבדו. וגם בחתימ' כתביו אשר חתם באותו הפרק עצמו שנכתב הגט לא חתם עצמו כי אם בשם לוי לבדו ואם כן פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין לכתוב בגט לוי יהודא דמשמע שכן נקרא בשני השמות ביחד."

הרי ברור מללו של המהרי"ק להכריע שאין להצמיד את שני השמות ביחד אלא לכתוב דמתקרי ביניהם, ואם חיברם הגט פסול. מנגד נשאל בתרומת הדשן שאלה דומה, וכך היא תשובתו (תרומת הדשן סימן רלד):

"שאלה: מי שנשתנה שמו מחמת חולי כמו יעקב אחר משה, היאך כותבין בגט אנא יעקב משה או יעקב דמתקרי משה?

תשובה: יראה דכותבין בגט דמתקרי משה, והכי משמע בסמ"ק דכתב ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אף על פי שקורים אותו תדיר בשם הראשון, מ"מ שם השני הוא עיקר וכותבין אותו קודם ע"כ. האי כותבין אותו קודם משמע לפום ריהטא דכותבין יעקב משה, משום דהכי נופל שפיר לשון קודם כלומר זה אחר זה, אך כי דייקינן התם מוכח דקודם ר"ל עיקר וממילא יהא קודם, דלעיל מינה כתב אדם שיש לו שני שמות חלוקים ואחד מהם הוא עיקר יכתוב העיקר קודם אני פלוני דמתקרי פלוני וכן אשה דמתקרי, הא קמן דר"ל קודם לעיקר [...] אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה בן פלוני עד, ואין צריך כלל לחתום דמתקרי [...] וכמדומה לי שנהגו באושטריי"ך אפי' בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דמתקרי כלל, ואפשר משום דמנהג במדינה ההיא שעולים כך לקרות בתורה יעקב משה, עמוד יעקב משה בן פלוני כתבו ג"כ כדרך זה בגט, כדמשמע באשירי פרק השולח דאזלינן בכתיבת השמות בגיטין בתר עלייתו לקרות בתורה, מכל מקום נראה עיקר כדכתיבנא לעיל."

עוד ציין הב"י לדברי תה"ד (פסקים וכתבים סי' רסו), בו כתב:

"ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי היאך כותבין ראובן שמעון, או ראובן דמתקרי שמעון? דע כי זה קרוב לשתי שנים ומחצה חזרנו גט להוליכו ללנצ"הוט, והיה עמנו פה מהרר"י בראנ"א שי', והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה [...] מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה כלל, והעדים ודאי חותמין ראובן שמעון, וטעם יפה לחלק בדבר."