נימוקים
רקע עובדתי
לפנינו זוג אשר נישאו כדמו"י במרוקו ביום כ"ז טבת תשע"ב (22.01.2012), ולהם בת אחת משותפת. מסדר החו"ק וכן העדים מוכרים לנו כת"ח ויר"ש. לדבריהם מיום הנישואין לא שרר השלום בביתם והיו תמיד "מלחמות וויכוחים" (כלשונם), עד שהחליטו להיפרד בהסכמה ולהתגורר בבתים נפרדים, וביום י' אדר תשע"ז (08.03.2017) סודר וניתן הגט בביה"ד האיזורי באשדוד. כששה חודשים מתוך תקופת הפירוד התגוררו שניהם באשדוד, אך כאמור בבתים נפרדים, לדברי הבעל הוא זה ששכר את המדור שם התגוררה פלונית יחד עם הבת. האשה הכירה גבר אחר [פלוני] מבאר שבע ועברה להתגורר עמו בעיר באר שבע, תוך כדי התערבות משפטית עקב מחאת הבעל שהיא מרחיקה ממנו את הבת. מתסקיר העו"ס עולה, כי נקלטה להריון עם הבן עת התגוררה האשה בעיר אשדוד והנטען התגורר בבאר שבע. הבן נולד ביום 23.01.2017, דהיינו כחודשיים לפני מתן הגט. לטענת הבעל לא קרב אל אשתו מיום פרידתם כך שהבן אינו שלו, האשה הודתה שהבן נולד מהנטען [פלוני] וגם הוא הודה בכך ואף הצהיר בפנינו שהבן שלו "במיליון אחוז" (כלשונו), כמו כן הבן רשום על שמו בכל המסמכים והוא מגדלו כבנו לכל דבר.
לגבי אורך תקופת הפירוד, נתגלו בפנינו סתירות בדברי הבעל: מתחילה טען שנפרדו ביום 15.09.2015 (דהיינו שנה וחצי לפני מתן הגט), ואח"כ אמר "פחות משנה", ובהמשך הסביר "אנחנו נפרדנו וכחצי שנה אחרי התעברה" (דהיינו שוב כשנה וחצי לפני מתן הגט), ולבסוף תיקן "טעיתי כשאמרתי פחות משנה אלא היינו פרודים כשנה וחצי". אכן סביר היה להניח כי טעה, אילולי שגם בדברי האשה חזרה סתירה זו ממש, שכן גם היא (שלא בנוכחותו) נקבה באותו תאריך מדוייק של 15.09.2015 אך בהמשך אמרה שהיו פרודים "שנה". ומסתבר שאין כאן "טעות" או סתירה בדבריהם, אלא שבששה חודשים הראשונים בהם התגוררו בעיר אחת במדור שהוא שכר לה והוא בא אליה לעתים לבקר את הבת וגם אפשר שטרם הכירה את הנטען, אפשר שהיה ביניהם מגעים בעניינים שונים ואולי אף של אישות. ורק אחרי שעברה להתגורר בעיר אחרת בביתו של הנטען תוך כדי צו הרחקה של הבעל מאשתו, נפרדו לחלוטין מכל מגע. ומכאן הסתירה שבין שנה – לשנה וחצי. ואפשר שלזה התכוון הבעל בדבריו כשהסביר "אנחנו נפרדנו וכחצי שנה אחרי התעברה", רוצה לומר שהתעברה בסמוך לעזיבתה את העיר. ולפי הנחה זו אין להוציא מכלל אפשרות (אפילו קלושה) שנתעברה מבעלה, שהרי ההריון התחיל בהיותה מתגוררת בעירו ותחת חסותו ואולי עוד בטרם הכירה כלל את הנטען. ובפרט שזה מתיישב עם דבריו עצמו בפנינו "יש לי ילדה אחת ואני אשמח אם אדע שהוא גם הבן שלי", ונמצא שגם בליבו מקונן הספק.
במהלך הדיון הופיע הנטען, ותוך כדי חקירה ודרישה אודות ייחוסו וארץ מוצאו וכו' גילה שאמו נוצריה ונישאה לאביו היהודי בצ'ילה לפני כחמישים שנה אחרי שעברה שם גיור בקהילה הרפורמית אצל הרב קריימן. הנטען עצמו נשא אשה נכרית בנישואין אזרחיים וחי איתה עם ילדיהם בקיבוץ חילוני. לדבריו, אחיו נשא אשה יהודיה כדמו"י בעיר ת"א לפני חמש עשרה שנה. מבירור טלפוני שערכנו עם אחיו, גילה שעבר בירור יהדות בביה"ד בטבריה (שם התגורר עקב שירותו הצבאי) ושם שלחו אותו לעבור גיור, ואכן עבר גיור כדת וכדין (כלשונו). יצויין כי נכון להיום אחיו רשום בת"ז תחת סעיף הלאום "צ'ילאני" ודת "נוצרי", והנטען עצמו רשום "בבדיקה" תחת סעיפים אלו. כמו כן יצויין כי מבדיקה שערכנו עם המועצה הדתית בתל אביב, נמסר לנו כי לא נמצא תיק נישואין של האח.
מתחקיר שערכתי עם הרה"ג אליהו בירנבוים דיין בביה"ד לגיור ומברר יהדות מוכר בפרט במדינות דרום אמריקה, העיד כי הכיר אישית את הרב עזריאל (אנג'ל) קריימן כרב הקהילה הספרדית בעיר סנטיאגו בצ'ילה ואף ביקר בביהכ"נ שלו, וראה שם בעיניו ש"המקוה" בו נהג לגייר הוא לא יותר מאשר "אמבטיה" עם שני ברזים... וכמו כן העיד "כי הקהילה שלו התנהלה כקהילה רפורמית לכל דבר, ללא מחיצה ועם מיקרופון" וכו'. כמו כן הוסיף "שבשנים אלו לא ניתן היה לעבור גיור אורתודוקסי במדינת צ'ילה, כל הרבנים היו רפורמים וקונסרבטיבים. רק בעשור או חמש עשרה שנה אחרונות הוקמה קהילה אורתודוקסית בסנטיאגו". וחתם כי מאות הגיורים שנערכו ע"י הרב הנ"ל אינם על פי ההלכה, ולדעתו לא ניתן לאשר את המתגיירים כיהודים על פי ההלכה.
השאלות להלכה בנדון שלפנינו
א. מה דינו של גר אשר מל וטבל אך לא הודיעוהו ב"ד על המצוות. ב. גר שחזר לסורו האם גירותו מתבטלת למפרע. ג. מה דין גר שהוכיח סופו על תחילתו שמעיקרא לא התכוון לקיים תו"מ. ד. מה דין דברים שבלב לגבי גירות. ה. בית דין שטעו בהליך הגיור מה דין הגיור. ו. מה דין גר שהתגייר לשם אישות או בשביל דבר אחר. ז. האם גיור צריך ב"ד של שלושה. ח. האם פסולי עדות כשרים לדון בגיור. ט. האם יש לחוש לממזרות כתוצאה מגיור רפורמי. י. האם בפילגש קי"ל כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחרים. יא. מי שהעיד על עצמו שהתגייר בגיור רפורמי האם דינו כמי שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אשר קי"ל שנאמן לפסול עצמו אך אינו נאמן לפסול את בניו. יב. האם נקטינן דהולד אשתהי במעי אמו עד יב"ח גם במקום כיעור. יג. האם הא דקי"ל רוב בעילות הולך אחר הבעל הוא אפילו כשידוע בבירור שרוב בעילותיה היו מאחרים. יד. האם נאמן האב לפסול את בנו גם כשלא הוחזק שהוא בנו. טו. הטוען על אחד מבניו שאינו בנו האם הוא ממזר ודאי או רק ספק ממזר. טז. האם דין יכיר נוהג רק בהכרה ברורה בלי ספק. יז. האם יש לדון צד של היתר ע"פ שיטת הבה"ג שהאב נאמן לפסול את בנו רק בדרך בכורה ושיטת הריא"ז שנאמן לפוסלו רק באופן שהוא בנו ושיטת התוס' רי"ד שאינו נאמן כשאשתו מכחישתו. יח. האם נאמן האב מדין יכיר גם כשיש לתלות שהוא משקר בשביל לפטור עצמו ממזונות. יט. האם אב רשע הפסול לעדות נאמן מדין יכיר. כ. האם יש לצרף את הסברא "שאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר" כצד של קולא. כא. מהו גדר "פרוצה ביותר" והאם חוששין לבניה גם משום ממזרות. כב. האם יש דין יכיר בעובר. כג. האם אפשר לתלות ספק שנתעברה מגוי גם בעיר שרובה ישראל ואף שהיא לא טענה כן. כד. האם אפשר לתלות ספק שנתעברה מגוי אף שטענה בפירוש שנתעברה מישראל אחר. כה. האם יש לסמוך לכתחילה ע"ד המתירים חשש של ממזרות כשיש שני ספיקות.
תשובה
א. בפתח דברינו הננו להבהיר, כי חרף טענות האשה שכביכול נישואיה במרוקו היו במרמה וכו' עד שלא ראתה עצמה "כנשואה" (כלשונה), לא מצאנו עילה שיש בה כדי להטיל ספק בטיב הקידושין אשר נערכו ע"י רב ת"ח ויר"ש ובפני עדים כשרים המוכרים לנו. וכן ברור לנו שהאשה שלפנינו, הינה מרשעת אשר מעלה מעל בבעלה וזינתה תחתיו עם הנטען [פלוני]. וכמו כן היו לנגד עינינו דברי הבעל הטוען כי הבן אינו שלו, יען כי אשתו הרתה בזמן שהיו פרודים ולא קרב אליה בשום מגע של אישות מיום פרידתם. וגם האשה והנטען הודו שהבן שלהם. ברם עם כל זה נפתח לפנינו בס"ד צוהר גדול לצדד בכשרותו של הבן לבוא בקהל – הן מצד ספק הקרוב לודאי שהנטען המוחזק כאביו אינו יהודי עקב הגיור המפוקפק (בלשון המעטה) שעברה אמו בקהילה רפורמית, והן מצד שני ספיקות המצטרפים עמו, כפי שיתבאר בס"ד בחתימת מאמר זה.
תנינן ביבמות (מז, א):
"גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים וכו', אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות [...] ומודיעין אותו עונשן של מצות וכו', קיבל מלין אותו מיד [...] נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר."
הרי לפנינו מפורש שאין הגיור מתקיים אלא במילוי ג' תנאים: קבלת תורה ומצוות, מילה וטבילה. זאת ועוד דהאי לישנא "קיבל" מלין וכו', מורה בעליל שעיקר הגירות הוא קבלת תו"מ והוא תנאי קודם למעשה המילה והטבילה. וגדולה מזו מבואר בבכורות (ל, ב): "עכו"ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים" (חומרא דרבנן – רש"י). ובספרא (פר' קדושים פ"ח) ילפינן לה מדכתיב כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם (ויקרא יט, לד): "כאזרח – מה אזרח שקיבל עליו את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דבר שבתורה. מכאן אמרו, גר שקיבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו", עכ"ל. ומכלל זה נמצאנו למדים, שקבלת תו"מ בגירות היא לעיכובא מדאורייתא.
וזה סתירה לכאורה להא דתנינן בשבת (סז, ב):"כל השוכח עיקר שבת (כסבור אין שבת בתורה – רש"י) ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת". ובגמ' (שם):
"רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתני' בתינוק שנשבה לבין הנכרים (ולא ידע שבת מעולם – רש"י) וגר שנתגייר לבין הנכרים, אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת."
ומהא דכרך הש"ס גר שנתגייר בין הנכרים עם תינוק שנשבה, שמעינן לכאורה דאפשר לגיור גם בלא קבלת תו"מ כלל – דומיא דתינוק שנשבה שלא ידע שבת מעולם (כלשון רש"י). וגדולה מזו מבואר בגמ' שם, דהוי גר אף שעדיין עובד ע"ז, ע"ש. וכן מוכח לכאורה ממעשה דהלל המבואר שם (לא, א):
"מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם, א"ל שתיים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו בכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה (דתניא הבא להתגייר וקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו במסכת בכורות – רש"י). בא לפני הלל, גייריה."