הסוגיה שבפני בית המשפט היא האם יש לקבוע שכתב הערבות האישית והבלתי חוזרת מחייב את הנתבע לערוב לחוב שמסתכם בכשני מיליון שלוש מאות אלף ₪ , לתובעת . בפני בית המשפט הובאו שתי גרסאות לגבי נסיבות חתימת כתב הערבות . גרסתו של נציג התובעת היא שבשלב מסוים איבד את האמון בביתו של הנתבע , ולכן הוא ביקש ממנה , שאביה יהיה ערב להמחאות שהתובעת קיבלה מחברת האלונית , שבתו של הנתבע רשומה כבעלת מניות בה , והבת התקשרה לאב , והאב אמר לה בטלפון בנוכחותו כי הוא מסכים , וכך ביום שמיני לראשון 2013, היתה אמורה להתקיים פגישה שבה יחתם כתב הערבות , אך בשל אילוצי מזג האויר הסוער הנתבע לא הגיע באותו יום והגעתו נדחתה ליום 13 לראשון 2013, הוא המועד בו נחתם כתב הערבות . האירוע המרכזי , נשוא תיק זה , מתואר במשפט במתפרס על פני שורה וחצי מפאת חשיבותו בית המשפט מצטט סעיף 82 לתצהיר , ביום 13 לראשון 2013, הופיע הנתבע במשרדי התובעת בכדי לחתום על כתב הערבות , הנתבע קרא וחתם בפניי על כתב הערבות ולאחר מכן נפרדו דרכינו לשלום . גרסתו של הנתבע שונה לחלוטין . לדבריו , לאחר שפוטר , ועובדת פיטוריו תואמת את תצהירו של נציג התובעת , סעיף 76 לתצהירו , קיבל צ'ק בגין שכרו או פיצויי פיטוריו וביקש להחליפו בצ'ק עם זמן פרעון מוקדם יותר . לטענת הנתבע , הנציג התובעת , הסכים , והוא הגיע למשרדו , ובמעמד קצר וחטוף , התבקש לחתום על אישורים בדבר התשלום של הפיצויים לגורמים שונים , ומכיוון שהאמין בנציג של התובעת וסמך עליו , חתם על אותם מסמכים כאשר אינו מעלה בדעתו שהמסמכים שהוא חותם עליהם הם כתב ערבות אישית בלתי חוזרת לתשלום הסכום של 2.3 מיליון ₪ . יצויין שלקראת ישיבת שמיעת הראיות היום , הגישו שני הצדדים כמויות גדולות של מסמכים מספר תצהירים רב , שכן הנתבע העלה מעבר לטענה שלא התחייב לערוב לשטרות שמופיעים בכתב הערבות , טענות נוספות , יתכן אף כבדות משקל , לגבי זהות בין התובעת לבין הבעלים האמיתיים של חברת אלונית שהוא כביכול ערב לחובותיה , אולם בית המשפט הגיע למסקנה לאחר שעיין במסמכים , שאלה לא נדרשים ודאי שלא בשלב הראשון , לצרוך ההכרעה בתיק זה , שכן בשלב הראשון יש לבחון את השאלה האם הוטעה הנתבע כאשר חתם על כתב הערבות או לא , ולחילופין , האם לא הבין על מה חתם ודבר לא נעשה , כפי שהדבר מכונה , בדיני החוזים , מכוח הפסיקה . אשר על כן בית המשפט קבע שבדיון היום בשלב הראשון יחכו שני עדים . נציג התובעת , והנתבע . ראשון נחקר הנתבע . לא מצאתי פגיעים משמעותיים בגרסתו . התובעת מתמקדת בעובדה שהנתבע אינו מצליח להסביר את טענתו כי לא התחייב לערוב לחובות חברת אלונית , ולכן טוען כי הוא לא חתם על המסמך . בית המשפט נותן אמון בגרסה של הנתבע , כי ההחתמה שלו על כתב הערבות נעשתה תוך הטעייתו , ולכן הוא רואה במסמך כמסמך מזויף , אם כי אינו מוציא מכלל אפשרות שהוא חתם אך חתם באופן שבו הוסתר ממנו התוכן האמיתי של המסמכים . התובעת מעלה טענה כבדת משקל . האם בית המשפט ירוקן מתוכן מסמכים חתומים , האם כל מי שיחתום על ערבות די בכך שיעלה טענות כלפי החתימה על הערבות וכך יצא פטור , בית המשפט אינו מקבל טענה זו . כל מקרה יש לבחון , לגופו . על פי עובדותיו . כבשגרה , מי שחותם על כתב ערבות מי שחותם על מסמכים באופן כללי , הוחזק כמי שיודע את תוכנם ועליו לכבדם . תפקידו של בית המשפט לאתר את אותם מקרים שבם למרות אותה חזקה שניתנת לסתירה , יש מקום לקבוע , כי החזקה נסתרה . והמסמכים בכתב והראיות מטים באופן משמעותי את הכף לטובת מי שטוען כי הוטעה כאשר הוחתם על מסמך מסוים . במקרה הזה ואזכור כעת את שורת הנסיבות , הוא המקרה שיש לקבוע שהנתבע לא התכוון לערוב לחובות חברת אלונית , וככל שהנציג של התובעת עומד על גרסתו לגבי אופן התנהלות הדברים הרי אין לקבל גרסה זו , ונציג הנתבעת הטעה את הנתבע כאשר החתים אותו על המסמך שכותרתו כתב ערבות אישית בלתי חוזרת . ולהלן הנסיבות . העניין הראשון הוא הגובה החריג של סכום הערבות . כאשר נחקר בשלבים מוקדמים באחד הדיונים המוקדמים הנתבע על ידי בא כוח התובעת , נאמר על ידי התובעת שהנתבע חתם על מסמכים נוספים והיה בכך מעין רמז שיתכן שהנתבע מיתמם , ובעצם הוא חתם על מסמכים עסקיים מורכבים וכעת הוא מנסה לשוות לעצמו מעמד של אדם פשוט שאינו מבדיל מימינו ומשמאלו . אבל כאשר הוגשו התצהירים , מתברר שאותם עשרות מסמכים הם לא יותר מאשר תעודות משלוח שבהם הנתבע ממלא רשימה של חפצים . לא חתימה על עסקאות מורכבות , לא מתן ערבויות אחרות , או כל מסמך שהיה בו כדי לשנות את הרושם שנוצר אצל בית המשפט שהנתבע הוא אדם פשוט , שהוא עסק בתפקיד שומר שמילא רשימות של תעודות משלוח , שלצורך העניין תפקידו הוכתר בתואר המחמיא משהו נאמן בטחון . אך לא היה בכך יותר מאשר לספור או לוודא את רשימת החפצים ולמלא אותם בתעודת המשלוח . ככל שסכום הערבות יותר גבוה ביחס לעובדה שהנתבע הוא אדם שהשתכר בחברת אלונית משכורת חודשית של 5000 ₪ בלבד לחודש , כך הקושי של התובעת לשכנע את בית המשפט שיש לקבוע שהוא אכן התקיים , התכוון והבין שהוא ערב לחוב של 2.3 מיליון ₪ , הקושי הזה גדול יותר . אילו הערבות היתה לחוב של כמה עשרות אלפי שקלים , יתכן שהיתה מתעוררת שאלה , אך ודאי שכאשר מדובר בחוב כה גבוה , של 2.3 מיליון ₪ , שהוא מעל ומעבר באופן בלתי סביר ליכולותיו של הנתבע, לא מדובר כבר בסימני שאלה , אלא בסימני קריאה לגבי מהימנות הטענה שהנתבע אכן הבין על מה הוא חותם ואכן התכוון לערוב לחובות אלונית . יצויין שהחתימה נעשתה על פי תצהיר הנציג של התובעת , לאחר שהוא פוטר מעבודתו . כמו כן , בתצהיר , אין שום טענה לגבי כך שכספים שכביכול חייבת בתו של הנתבע לתובעת או לבעליה של התובעת , הוברחו אל הנתבע או נמצאים בחזקתו . אילו היו מובאות ראיות לכך ניתן היה להבין את ההיגיון שמאחורי העמידה על אכיפת כתב הערבות כנגד הנתבע על יכולותיו הכספיות המדולדלות . סימן השאלה הנוסף שמתעורר ועליו לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת , מדוע לא הוחתמה גברת נינו טטרו הבת של הנתבע על הערבות . התשובה שאמורה היתה לספק את בית המשפט היא כאמור בסעיף 80 לתצהיר של נציג התובעת , שבאותו שלב הוא כבר לא נתן בה אמון . והרי השאלה כאן היא את מי , אינה את מי אנחנו נמנה לתפקיד שיש לתת בו אמון , אלא השאלה היא מי יכול לפרוע את החובות ככל שיתברר שחברת אלונית חדלת פרעון . ולענין הזה ברור שהעובדה שנציג התובעת איבד את אמונו בגברת נינו טטרו , והעובדה שאולי הוא נותן אמון בנתבע לא מסייעת , כי האמון לא מייצר כסף או נכסים אצל הנתבע . בשלב החקירה אמר הנציג של התובעת שהמטרה היתה בעצם ללחוץ על הבת של הנתבע , ונשאלת השאלה מדוע היה צורך במעין דרך עקלקלה של להחתים אדם שיערוב לחובות כדי שבכך יופעל לחץ על מי שבפועל ממנו רוצים לקבל את הכספים וגם טוענים שכספים הגיעו אליו או אל מקורביו . סוגיה זו רק מחזקת את הרושם שנוצר אצל בית המשפט , שהמהלך של החתמת הנתבע היה מהלך מתוכנן , והוא בעצם הופל בפח , הוחתם על מסמכים שהוצגו בפניו באופן שלא יכול היה להבין על מה הוא חותם, כאשר המטרה היא אכן ליצור לחץ בדיעבד על גברת טטרו ולא לדאוג לכך שהנתבע עצמו הוא מיכולותיו יפרע את החובות של אלונית . נקודה נוספת היא תוכנו של כתב הערבות . נמסר לבית המשפט שכתב הערבות הוכן על ידי משרד עורכי דין , ואכן הוא כתוב לעילא ולעילא . הוא מגן בצורה מיטב , ועל כך יאמר לזכותו של משרד של דר' כהן , על ענייניו של הלקוח . אבל כאן גם חולשתו , שהרי כיצד אדם שבחטף אמור לקחת על עצמו חוב של 2.3 מיליון ₪ , יוותר על כל זכויותיו הבסיסיות כערב . הנתבע חתם שהוא מוותר בזאת על דרישה מוקדמת , כמשמעותה בסעיף 8 לחוק הערבות , הנתבע חתם שהוא , שבעלת הערבות תהיה פטורה ממיצוי הליכים כנגד החייבת , שהערבות היא ערבות אוטונומית בלתי תלויה , שהיא תשאר בתוקף גם במקרה של הסדר חובות עם בעלת הערבות , שהוא מוותר על כל הגנה על פי חוק הערבות , שהערבות תשאר במלוא תוקפה ולא תיפגע למלוא אורכה , שהערבות היתה ניתנת לביטול ותהיה בתוקף עד שכל ההמחאות תיפרענה . אין זאת שחד צדדיותו של המסמך רק מחזקת את ההתרשמות של בית המשפט שלנתבע לא היה מושג וצל של מושג כאשר חתם על המסמך , על מה הוא חותם . לא זו אף זו , במסמך נכתב שהנתבע כביכול מאשר בעת חתימתו שהוסברה לו המשמעות של הדבר , כי בעלת הערבות תהא טורה ממיצוי התהליכים כנגד החייבת , ובמקרה הצורך תהיה רשאית בעלת הערבות לנקוט כנגדי בהליכים בלי שום תנאי וסייג . ברור מהחקירה שהתנהלה היום שמר אבו ג'ובה לא הסביר לנתבע מהי משמעותו של סעיף 8 לחוק הערבות , והדברים גם מתישבים עם סעיף 82, ששם לא נאמר דבר וחצי דבר על הסבר כביכול שניתן לנתבע לגבי תוכן כתב הערבות . בית המשפט הקשה ושאל את הנציג של התובעת . אדם רב נכסים שכמוך , יכול היה להזמין את הנתבע למשרד עורכי הדין שהכין את המסמך שמגן בצורה כמעט מושלמת על זכויותיך , ולהחתים אותו בנוכחות עורך דין . אין ספק שהדבר היה יוצר קושי רב מאוד על הנתבע להעלות כל טענה לאי הבנה או כל נסיון אחר להתחמק מגילוי המחויבות . לנציג של התובעת לא היה כל הסבר לעובדה שהוא בחר להחתים אדם פשוט , דווקא במשרדו , ולא במשרד עורכי דין , לאחר שעורכי הדין מוודאים שהמשמעות הקיצונית ומרחיקת הלכת של כתב הערבות הוסברה והובנה היטב על הנתבע , וגם ענין זה נזקף כמובן לחובתו . תקלה נוספת שנפלה בכתב הערבות היא העובדה שבכתב הערבות נאמר שהעתקי ההמחאות צורפו לכתב הערבות . אין חולק שכתב הערבות המקורי היום שנמסר לבית המשפט אינו כולל את צילום הצ'קים . סביר להניח שאילו היה רואה הנתבע את צילום הצ'קים צמודים לכתב הערבות יתכן שהיה מעלה שלאות הכיצד אני פה חותם על צ'קים שאני לא מבין מה הקשרם וכיצד הם קשורים לבקשתי לקבל את הצ'ק של הפיצויים במועד מוקדם יותר . ענין נוסף שלא עלה תחילה מהתצהירים ועלה כתוצאה מחקירתו של נציגת התובעת , היא העובדה שנציג התובעת הודה היום בפני בית המשפט , שהוא הטעה את הנתבע . ועל כך לדעת בית המשפט אין כל מחלוקת . והטעיה נוגעת לעובדה שבעת שהוא החתים את הנתבע , הוא לא סיפר לו דבר וחצי דבר על הקרע ביחסים בינו לבין הבת של הנתבע . יש בכך ראשית הודאה בהטעיה כולה , אבל ברגע שבוצעה הטעיה בסוגיה הזו נסיבות החתימה על כתב הערבות יוצרות קושי רב מאוד לנציג התובעת שנטל השכנוע עבר אליו , לשכנע שלמרות שהוא הטעה אותו בעניין זה , הוא לא הטעה אותו בעניין האחר והוא על מה הנתבע חותם . מחלוקת נפלה במהלך הסיכומים , במהלך חילופי הדברים בין בית המשפט לבין בא כוח התובעת לעניין החשיבות של איתור תכליתו של ההסכם . הלכה היא והלכה מושרשת , בבית המשפט העליון , שיש לבחון בכל חוזה , וערבות הוא ללא ספק חוזה מסוים , את תכליתו של החוזה . כאשר בוחנים את תכליתו של החוזה והתחייבותו של הנתבע לערוב לחובותיה של חברת אלונית , לא ניתן לאתר ולו בדוחק תכלית ראויה להסכמתו של הנתבע לקחת על עצמו התחייבות ענק של ערבות בסך של 2.3 מיליון ₪ . בעניין הזה , היה על התובעת , להבהיר מה היא התכלית , הכלכלית , של ההסכם , ובא כוח הנתבע הקשה פעם אחר פעם . מה היה קורה אם הנתבע לא היה חותם ? ועל כך ענתה התובעת , אז היינו מוצאים פתרון אחר . אבל לא נראה היה שיש איזשהו ענין כלכלי או תועלת לנתבע , מחתימתו על מסמך כה מרחיק לכת , ולכן מבחינת תכליתו של החוזה , גם כאן בית המשפט לא רואה כיצד התביעה יכולה להתבסס . ענין נוסף הוא האירוע שבו הסכים הנתבע לגרסת בא כוח , אה גרסת סליחה , נציגת התובעת , לחתום על ערבות לטובת בן אחיו של נציג התובעת בעניין פלילי . לטענת הנתבע בתצהירו , כאשר עמד על משמעות הערבות שעליה הוא נדרש לחתום הוא סירב . ענין זה לא בא לידי ביטוי בתצהיר של נציג התובעת שסבר שלא היה מקום כלל להזכיר זאת , אך כשנחקר על כך אמר שלא היה בשום שלב סירוב של הנתבע לחתום , ובסופו של יום הנמצא פתרון אחר , והנתבע לא הוחתם . לא ברור לבית המשפט אם אכן הנתבע לאורך כל הדרך הסכים לחתום על אותה ערבות , על פי גרסת נציג התובעת , מדוע בסופו של דבר לא חתם על אותה ערבות ? מדוע בסופו של דבר לאחר שאישר בא כוח התובעת , אישר נציג התובעת , שהנתבע הגיע אתו לאולם בית המשפט , והקדיש מזמנו לצורך העניין , מדוע בסופו של דבר הנתבע לא חתם על אותה ערבות . והתשובה שמתיישבת עם ההיגיון , היא דווקא התשובה שכאשר היה מעורב גורם נטול פניות , כגון פרקליטות ובית משפט , שתהה כיצד הנתבע על יכולותיו ערב בסכום של חצי מיליון ₪ , הערבות לא יצאה לפועל . ויתכן שהיה לנציג התובעת ענין לא להביא את הנתבע לחתימה אצל משרד דר' יוסי כהן , שכן יתכן ואילו נציג הנתבע , אם הנתבע אכן היה מוזמן (לא ברור) למשרדו של דר' יוסי כהן , ודר' יוסי כהן או עורך דין איתן שור היו רואים במה מדובר והיו שואלים את השאלות המקצועיות הנדרשות לעניין יכולותיו הכספיות של הנתבע , היו נדלקות נורות אדומות אצלם והם היו מזהירים את התובעת מפני הניסיון להחתים את הנתבע על ערבות בסכום כה מרחקי לכת , אך הנתבע , אל נציג התובעת בחר שלא לערב במעמד החתימה את עורכי דינו , והדבר רק מחזק את ההתרשמות של בית המשפט שהאופן שבו הוחתם הנתבע היה על ידי הטעייתו לחשוב שהוא חותם על דבר אחד כאשר בפועל חתם על דבר אחר לגמרי . ענין נוסף הוא עדותה של גברת טטרו . גברת טטרו אומתה היום בפני בית המשפט עם הגרסה של נציג התובעת , לפיה היא שוחחה טלפונית עם אביה והוא אישר בפניה את הסכמתו להיתן הערבות המבוקשת . בית המשפט אפשר לבא כוח התובעת לחקור אותה , והיא דחתה את הגרסה של נציג התובעת בעניין זה . נציג התובעת טען שאין להיתן אמון בגרסה זו של גברת טטרו . יאמר מיד , בית המשפט התרשם שבין גברת טטרו לבין מר אבו ג'ובה יש מערכת מורכבת במישורים שונים , והוא לא מבטל לא את טענות מר אבו ג'ובה כלפי גברת טטרו ולא את טענות גברת טטרו כלפי מר אבו ג'ובה אולם טענות אלה כבודן במקומן מונח צריכות להידון באימות חזיתי וישיר בניהם שבו אכן יחקרו הצדדים , על המסמכים המשפטיים השונים הנוגעים לשיתוף הפעולה העסקי שהיה בין שניים אלה במשך מספר שנים . אין לנסות להחדיר ענין זה לניסיון להפעיל לחץ על גברת טטרו בדרכים עקלקלות במסגרת המאבק הזה על ידי ניסיון לקבוע שאביה התחייב כביכול להיות ערב לחוב של 2.3 מיליון ₪ . גם אם דבריה של גברת טטרו בהתדיינויות השונות אינם תמיד טוענות את האמת , הרי גם גרסתו של נציג התובעת לא תאמה כפי שציינתי קודם לכן בהחלטה זו את העובדות ואת המסמכים לאורך כל הדרך . אבל בסופו של יום , לעניין הנסיבות שמעניינות את בית המשפט , ישנם שני עדים , גם הנתבע וגם הגברת טטרו שנחקרה בפני בית המשפט , ששוללים את גרסתו של נציג התובעת לעניין החתימה על כתב הערבות אל מול עדותו של נציג התובעת . כאמור לעיל , הצבר הדברים מוביל את בית המשפט למסקנה שהחזקה לפיה אדם החותם על מסמך יודע את תוכנו נסתרה בעניין זה , ובית המשפט קובע שמר אבו ג'ובה הטעה את הנתבע כאשר החתים אותו על מסמך שהנתבע לא הבין אותו , ואם היה מבין אותו ואת המשמעות ודאי שלא היה חותם עליו . אשר על כן בית המשפט דוחה את התביעה נגד הנתבע , יצוין שהתביעה נגד חייבת 1 התקבלה מכיוון שזו לא הגישה התנגדות . לעניין ההוצאות , אומנם הסכום של 2.3 מיליון ₪ מחייב קביעת הוצאות גבוהות , אולם בית המשפט מביא בחשבון שבסופו של דבר הושמעו רק שני עדים ומרבית המסמכים לא נגעו לעניין ולכן קובע דרך הרף הנמוך שכר טרחה בסך 15 אלף ש"ח בלבד שישולם לבא כוח הנתבע . תודה רבה נכבדי.
<#4#>
ניתנה והודעה היום , 2/11/2014 במעמד הנוכחים.
- ההקלטה הסתיימה -
הוקלד על ידי רבקה אראל צימרמן