בימ"ש עליון דחה את העתירה של התנועה למען איכות השלטון למיצוי חקירה בפרשת הרפז

השופט צ' זילברטל:

           בעתירה זו מבקשת העותרת כי נורה למדינה לנמק מדוע טרם מוצו הליכי החקירה הפלילית בפרשה המכונה "פרשת הרפז". לטענת העותרים הימשכות ההליכים בחקירת הפרשה "מנוגדת למטרות ולהצדקות הדין הפלילי ולעקרונות המשפט המנהלי, [ה]פוגעת בערכים המוגנים שהחוק נועד להגן עליהם, כמו גם בחשודים ובזכויותיהם". עוד מבקשת העותרת כי נורה למדינה להציג לוחות זמנים לקבלת החלטות בפרשה, ובכלל זאת, להגשת כתבי אישום.

           בקצרה ייאמר כי "פרשת הרפז" עניינה במסמך שנחשף בתקשורת ביום 6.8.2010 שעסק בהליכי מינוי הרמטכ"ל. יוצרי המסמך ניסו ליצור רושם שמסמך זה נכתב במשרד פרטי לייעוץ אסטרטגי, אך בעליו של המשרד הכחיש כי המסמך יצא ממשרדו ואף הגיש תלונה במשטרה. בסמוך לאחר חשיפת הפרשה החל משרד המבקר המדינה באיסוף מידע הנוגע ל"פרשת הרפז" והחליט על קיומה של ביקורת בנוגע לפרשה ולהליכי בחירת הרמטכ"ל. ביום 2.5.2012 העביר מבקר המדינה למשיב 1 את תיק הביקורת בציינו, כי התפתחויות שונות הביאו אותו למסקנה שיש להעביר לידיו את התיק - הכולל חשדות למעשים פליליים - עוד בטרם השלמת דו"ח הביקורת הסופי.

           ביום 29.1.2013 הודיע המשיב 1 על החלטתו לפתוח בחקירה פלילית בפרשה. בחודש אוגוסט 2013 הורה המשיב 1 על הרחבת החקירה הצבאית, שהתנהלה עד אותה עת בפרשה, לחקירה פלילית בהובלת משטרת ישראל. העותרת מלינה על כך שמאז הודעת המשיב 1 מאוגוסט 2013, חקירת הפרשה לא התקדמה. נטען, כי ההשתהות בקבלת החלטה בפרשה אף נוגדת את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1201 שעניינה ב"משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן: הנחיית היועץ המשפטי).  

           בתגובתה, מבקשת המדינה להשלים את התמונה העובדתית ולציין כי בעקבות החלטת המשיב 1 מאוגוסט 2013, הוקם צוות חקירה מיוחד לחקירת הפרשה וכי בעקבות עבודתו נבדקו חשדות לביצוע עבירות נוספות ואף נחקרו חשודים נוספים בפרשה. נאמר גם, כי חומרי החקירה שאסף הצוות המיוחד, הועברו לפרקליטות מחוז תל-אביב בחודש ספטמבר 2014 וכי מאז "נעשה מאמץ אינטנסיבי ללימוד חומרי החקירה". המדינה מוסיפה וטוענת, כי מאז שהועברו חומרי החקירה לפרקליטות התבצעו השלמות חקירה רבות וננקטו פעולות חקירה נוספות.

           לטענת המדינה דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. תחילה נאמר, כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בעבודת גופי החקירה והתביעה ובשיקול דעתם. כן נטען, כי דין העתירה להידחות גם לגופה. המדינה מזכירה, כי ב"פרשת הרפז" נחקרו חשדות כי גורמים בכירים במערכת הבטחון ביצעו עבירות שונות, לרבות מסוג פשע, ומסבירה כי חקירתן של חשדות אלה אורכת זמן, בין היתר, לנוכח חומר החקירה הרב שהצטבר בפרשה, מאחר שהחקירה כרוכה בביצוע פעולות חקירה מרובות, חלקן מורכבות, ומאחר שנדרש כוח אדם רב למשימה. לטענת המדינה, בנסיבות אלה, הימשכות ההליכים נובעת ממאמצי גורמי החקירה והתביעה, ולא ניתן לומר כי נפל פגם בעבודתם. באשר להנחיית היועץ המשפטי, טוענת המדינה כי טרם חלפו לוחות הזמנים הקבועים בהנחייה, וכי, בכל מקרה, עבודת גורמי החקירה והתביעה נמצאת בשלב "מתקדמים ביותר" וההחלטה בדבר הגשת כתבי אישום צפויה להתקבל בחודשים הקרובים.

           המשיב 3 טוען בתגובתו, כי מאחר שהעתירה מתמקדת בפגיעה באמון הציבור כתוצאה מהימשכות ההליכים יש לראות בו כמשיב פורמאלי, אך מדגיש כי הוא עצמו נפגע מהימשכות ההליכים נוכח חוסר הוודאות השוררת בעניינו במשך תקופה ארוכה.

דיון והכרעה

           לאחר העיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כאמור, העותרת טוענת כי המשיב 1 משתהה בקבלת החלטה בדבר הגשת כתבי אישום ב"פרשת הרפז" וכי השתהות זו מנוגדת להנחיית היועץ המשפטי ופוגעת באמון הציבור ועל כן נדרשת התערבותו של בית משפט זה.