בימ"ש מחוזי י-ם, ש' דוד מינץ: החלטה בבקשה מטעם המפרקים לשנות את מסלול פסיקת שכר טרחתם

זוהי בקשה מטעם המפרקים לשנות את מסלול פסיקת שכר טרחתם ממסלול פסיקת שכר לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: "תקנות החברות") למסלול פסיקת שכר לפי המקובל בפירוק שיתוף במקרקעין לפי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), כאשר שכר הטרחה יפסק על פי שווי הנכסים במועד רישומם בפועל לאחר חלוקה.

תיק הפירוק הוא תיק פירוק חברת מקרקעין מרצון וחלוקת נכסי החברה בין בעלי המניות שבה.

לא במחלוקת כי המפרקים ביקשו בתחילה כי שכרם יפסק לפי תקנות החברות, אלא לטענתם לא שיערו בנפשם באותה עת עד כמה פסיקת השכר לפי תקנות החברות לא תיתן מענה הולם והוגן להשקעה הרבה שהם עתידים להשקיע בתיק הפירוק. הם טענו כי צו הפירוק הפורמאלי שהוגש על ידם לבית המשפט לחתימה, בו נקבע כי שכר הטרחה יפסק לפי תקנות החברות, נוסח על ידם בטעות ומבלי שהיו מודעים לאי ישימותן של תקנות החברות על הליך זה. הלכה למעשה אין מדובר בתיק פירוק "רגיל", כי אם בפירוק שיתוף בין בעלי מניות בחברה על שמה רשומים מספר נכסי מקרקעין. הם גם לא ידעו בשעתו לאלו פעולות הם ידרשו ועל כך שהם יצטרכו להתמודד חדשות לבקרים עם בקשות אין ספור של משיב 6 אשר הביע ומביע התנגדות לכל צעד ושעל שהם או בעלי מניות אחרים מבקשים לבצע בנכסים. הם הפליגו בתיאורים אודות הפעולות הרבות שנדרשו להן במרוצת תיק הפירוק. לטענתם, פסיקת שכר טרחה על בסיס פירוק שיתוף במקרקעין, נותן מענה מתאים יותר לעבודה ולהשקעה הרבה שלהם בתיק הפירוק, שעה שבפועל תיק הפירוק הוא כאמור לא אחר מאשר פירוק שיתוף במקרקעין.

משיב 1, הותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט ואף הפנה אצבע מאשימה כלפי משיב 6 אשר בעטיו תיק הפירוק על כל השלכותיו נגרר במשך שנים רבות. לטענתו על משיב 6 לשלם את ההפרש בין שכר הטרחה המגיע למפרקים לפי תקנות החברות לבין זה שיש לשלמו לפי תקנות ההוצל"פ.

משיבים 2-6 הביעו התנגדות לבקשה, מהטעם כי מנגנון שכר הטרחה נבחר בתחילה על ידי המפרקים עצמם, אושר על ידי בית המשפט ואין המפרקים יכולים לבקש היום בדיעבד לשנות את מנגנון פסיקת השכר. מעבר לכך, פירוק החברה בתיק זה אינו שונה מכל תיק פירוק אחר,  בו קיימים לחברה שבפירוק נכסי מקרקעין שיש לממשם. לחילופין טענו כי אם בקשת המפרקים תתקבל, המועד הקובע לעניין שווי המקרקעין ממנו יש לגזור את שכר הטרחה, הוא מועד מתן צו הפירוק ולא מועד רישום המקרקעין.

ב"כ הכנ"ר תמכה בעמדת המשיבים וטענה כי לא ניתן לשנות מנגנון פסיקת שכר טרחה למפרע.

על פניו, אין מקום להיעתר לבקשת המפרקים. לא זו בלבד שיש ממש בטענת ב"כ משיבים 2-6 כי המפרקים הם אלו שבקשו כי שכר טרחתם ייפסק לפי תקנות החברות, וכעת מדובר לכל היותר  "בטעות בכדאיות העסקה" לפי סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אשר אינו מאפשר למי שהתקשר בחוזה עקב טעות לבטל את החוזה, אלא שאין זה מדויק שתקנות החברות אינן נותנות מענה הולם להשקעת בעלי תפקידים שעיקר תפקידם הוא מימוש מקרקעין.

הכלל הוא שיש לפסוק לבעלי תפקיד שכר לפי אחד מהמסלולים הקבועים בתקנות החברות, היינו: שכר ניהול לפי תקנה 7 לתקנות; שכר מימוש לפי תקנה 8; או שכר חלוקה לפי תקנה 8א. ככלל גם, הבחירה במנגנון קביעת השכר מסורה לבעל התפקיד, בהתאם לאפשרויות השונות שנקבעו בתקנות (ראו: ע"א 6166/07 עו"ד צחי פלדמן נ' א. י. ע. יובלים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 10.1.10)). סטיית בית המשפט מהקבוע בתקנות נעשית כחריג לכלל לפי תקנה 13 לתקנות, מקום בו הושקע מאמץ מיוחד של בעל התפקיד או כאשר השכר הקבוע בכל אחד משלושת הנתיבים אינו נותן ביטוי הולם לשכר המגיע לבעל התפקיד (וראו: פש"ר (ת"א) 3000/08 איתן ארז, עו"ד הנאמן בפשיטת רגל של אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.02.14); פש"ר (י-ם) 59344-01-12 נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 11.5.14)). תקנה 13 לתקנות החברות מאפשרת לבית המשפט "לעשות צדק", מקום בו הוא סבור כי הנוסחה האריתמטית שבתקנות האחרות מביאה לתוצאה מעוותת או בלתי צודקת. זאת, בין אם מידת המאמץ שהושקעה על ידי בעל התפקיד הייתה נמוכה במיוחד, כך שאינה מצדיקה את שכר הטרחה שהיה נפסק לו לפי הנוסחאות שבתקנות, ובין אם מדובר במאמץ גדול באופן חריג המצדיק פסיקת שכר מעבר לקבוע בתקנות.

מנגנון זה של פסיקת תוספת שכר או גריעתו של שכר לפי תקנה 13 לתקנות, משמש אפוא, מנגנון התאמה של התחשיב על פי המסלולים הרגילים, לנסיבותיו של המקרה הספציפי, ומעניק לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מהם ולפסוק את שכר הטרחה ההוגן והראוי, מקום בו היצמדות למסלולים הרגילים עלולה להוביל לתוצאה בלתי צודקת בנסיבות העניין. בעניין זה, לבית המשפט שיקול דעת רחב, ועליו לעשות שימוש מושכל בתקנות החברות על מנת לפסוק שכר ראוי והוגן שמשקף את מאמציו של בעל התפקיד במקרה הספציפי שלפניו (ע"א 5479/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר (פורסם בנבו, 12.2.13). וראו מנגנונים אחרים לפסיקת שכר טרחת בעלי תפקיד במקרים חריגים: פש"ר (ת"א) 1444/03 דולינגר ושות' חברה לבנין והשקעות (1990) בע"מ נ' בין (פורסם בנבו, 23.6.14); (פר"ק (י-ם) 14554-02-14 עו"ד ליפה מאיר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 31.7.14)).

צא ולמד, אפוא, כי יש בידי בית המשפט את הכלים הדרושים לפסוק למפרקים שכר הולם על פעולותיהם גם במסגרת תקנות החברות ואין צורך לרעות במקרה זה בשדות זרים. בבוא השעה המתאימה ולכשיבחרו המפרקים את המנגנון העדיף עליהם לפי תקנות החברות, ידון שיעור שכר הטרחה ואופן פסיקתו.