בימ"ש באשקלון אישר את הסדר הטיעון בעניין גרימת מוות ברשלנות של התינוקת מאשקלון

שקלתי את טענותיהם של ב"כ המלומדים של הצדדים, חזרתי ועיינתי בכתב האישום המתוקן, בהסדר הטיעון וכל החומר שהוגש לי. האמת כואב ליבי על המנוחה שלא הכרתי אותה, תמונתה ת/6 נחזית בעד עצמה, ילדה קטנה, פחות משנה, מחייכת, כל חייה היו עוד בפניה והם נגדעו על לא עוול בכפה. אני יושב בדין כ-30 שנה זה אחד המקרים הקשה אם לא הקשה בהם שאני נדרש לגזור את דינו של הנאשם.

מבחינת העבירות בהן מדובר, ישנה עבירה לא רגעית, לא חד פעמית, שנמשכה כ-4 חודשים עת הנאשם תושב הרשות הפלסטינאית נכנס לשטח מדינת ישראל שלא כחוק ושהה בה כ-4 חודשים יחד עם אמה של המנוחה, במובן זה לכאורה אין חולק על כך שאימה של המנוחה נתנה את ידה לשהייתו הבלתי חוקית של הנאשם בשטח מדינת ישראל שלא כדין כ-4 חודשים.

הנה כי כן המדובר בעבירה לא של כניסה חד פעמית אלא כניסה לתקופה של 4 חודשים שעה שתלוי ועומד נגד הנאשם עונש מאסר על תנאי של שלושה חודשים בר הפעלה לאחר שבמשפטו הקודם הוטלו עליו 7 ימי מאסר בפועל מיום מעצרו, דבר שלא הרתיעו מלחזור, גם התחייבות כספית על סך
 1,000 ₪ לא הרתיעה את הנאשם. אמר לי הסנגור שזו הייתה אהבה בין הצדדים וכנראה שכך פני הדברים אם אמה של המנוחה התירה לנאשם, שוהה בלתי חוקי לשהות בביתה 4 חודשים, אכן כנראה כך היה מצב הדברים. לא זאת אף זו, היא כנראה סמכה עליו עד מאוד שעה שהותירה אותה עמו בביתה ויצאה מן הבית.

על פי תיקון 113 לחוק, ראשית לכל על ביהמ"ש לשקול האם מדובר באירוע אחד או באירועים נפרדים, אין ספק בעייני שהמדובר ב-2 עבירות נפרדות, אין שום קשר ביניהן. אמנם העבירה של גרימת המוות ברשלנות בוצעה שעה שהנאשם שהה בישראל שלא כחוק אבל לא היה לזה קשר, 4 חודשים שהה שלא כחוק ולא עבר עבירה של גרימת מוות ברשלנות. לכן מבחינה תיאורטית רעיונית ראוי היה לגזור על הנאשם עונשים נפרדים בגין כל עבירה. לא אעשה כן לאור המתווה שהציגו בפני ב"כ של הצדדים, גם בהתחשב בעובדה שאין ספק שבלי להפחית מחומרתה של שהייה לישראל שלא כחוק, העבירה הקשרה היא העבירה של גרימת מוות ברשלנות.

מבחינת הערכים המוגנים, נכון שלעבירה של שהייה בלתי חוקית יש ערכים מוגנים ידועים, ואולם במקרה בפנינו הערך המוגן העליון שנפגע בפרשיית דברים זו הוא ערך החיים, התוצאה הקשה והטרגית של מות המנוחה, ילדה קטנה. בעניין זה ביהמ"ש העליון כבר לפני עשרות שנים, גם בתיקים אזרחיים, עמד על ערך חיי האדם, שהם הנכס הקדוש ביותר, ע"א 461/62 ולאחר מכן בתיק רע"א 5587/97, כמובן גם באות תיקים פליליים שהדברים היו רלוונטיים מבחינת הערך המוגן, כך למשל דברי השופט מישאל חשין שתמיד דבריו חרוטים כבסלע בתע"פ 1742/91 שנסיבותיו שונות לחלוטין מהמקרה בפנינו, אך ערך האדם נפגע גם שם קשות ואנושות, הזכיר לנו השופט חשין עליו השלום שכל אדם הוא עולם לעצמו, אחד יחיד ומיוחד, אין אדם כאדם, מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב, הפנה גם לדברי הרמב"ם שנברא אדם יחידי בעולם מלמד שכל המאבד נפש אחת מהעולם כאילו איבד עולם מלא, כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם.

בבואי לשוות לנגד עייני את מתחם הענישה, בנוגע לעבירה השהייה בלתי חוקית לא האריך לגביה את הדיבור שכן כאמור הדברים ידועים ובמקרה שבפנינו כמעט הייתי אומר שוליים. אכן הענישה היא יחסית לא מחמירה מבחינת רכיב המאסר בפועל, עונש כולל של שנה, שיוויתי לנגד עייני את הלכת אלהרוש, רע"פ 6377/13 וכן פסיקה מאוחרת יותר שיצאה מלפני בתי משפט השונים, מבחינה זו אכן הענישה איננה מחמירה ונראה לי שבדר"כ גוזרים על נאשמים חודש מאסר, 31 יום ומאסר מותנה בדר"כ אף מופעל בחופף.

קשה הרבה יותר מלאכת גזירת הדין בתיק של גרימת מוות ברשלנות. לעניין זה לא רק שהערך המוגן היקר ביותר נפגע ואבד לו לעולמים, אלא יש עניין עתידי חינוכי, הרתעתי משמעותי להגביר את חובת הזהירות גם כנגד אנשים רשלנים, שלא הייתה להם כוונת מכוון לגרום למוות חלילה אך ברשלנות הביאו לתוצאה זו. עבירות גרימות המוות הן עבירות שבכולן נפגע הערך המוגן החשוב ביותר, ערך החיים, אך כמובן בגזירת גזר הדין צריך לבדוק תמיד באיזו עבירה אנו מדבירם, במיוחד לאור תיקון החקיקה המשמעותי שנעשה לאחרונה. בענייננו מדובר בעבירה מהמדרג הנמוך ביותר של גרימת מוות ברשלנות, וצודק הסנגור בטיעונו שגם לגביה צריך לבדוק תמיד את מידת הרשלנות, יש שהרשלנות היא פושעת, יש שהיא גבוהה, יש בינונית ויש נמוכה. במקרה דנן רשלנותו של הנאשם הייתה כעולה מסעיפים 2 ו-3 לעובדות כתב אישום מתוקן שהוא השאיר את המנוחה לבדה כשהיא שוכבת לבדה על גבי הספה בסלון, יצא מהסלון ונכנס לחדר אחר על מנת להביא טיטול למנוחה, בעוד הנאשם נמצא בחדר האחר באופן שאינו ידוע במדויק למאשימה, נפלה המנוחה מהספה אל הרצפה ונחבלה באופן קשה בראשה. נראה לי שבמובן זה אין ספק שהתרשל הנאשם, שהותיר את המנוחה שוכבת לבדה על גבי הספה וצריך היה לצפות את האפשרות הרעה מכל שהניא תיפול מן הספה ארצה גם כשהוא יוצא לזמן קצר ביותר אך לחדר אחר להביא טיטול. כוונתו הייתה טובה, אך מעשיהו לא היה רצוי. מעשה שטן שבזמן כה קצר נפלה המנוחה ונחבלה באופן קשה בראשה. כעולה מהמשך כתב האישום הנאשם הרי את המנוחה מהרצפה וכשהבחין כי היא במצוקה נשימתית, עיניה מגולגלות כלפי מעלה והיא מפרכסת, יצא מהבית כשהוא מחזיק בידיו במנוחה ללא הכרה, ללא נשימה, וביקש עזרה מאחד השכנים. השכן ביצע החייאה במנוחה עד להגעת כוחות ההצלה למקום אשר המשיכו לבצע בה פעולות החייאה ופינו אותה לביה"ח כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת, בביה"ח נמצא כי כתוצאה מהאירוע המתועד לעיל נגרם שבר בגולגולת המנוחה המתמשך מהעצם הקודקודית לעורפית, דימום תחת הקרום הקשה ובצקת מוחית. בתאריך 23.10.19 המנוחה נפטרה בביה"ח כתוצאה מהחבלה האמורה. רשלנותו של הנאשם מתוארת בסעיף 6 לעובדות כתב האישום, שבהיותו אחראי לשלומה ובריאותה של המנוחה, שאימה יצאה מהבית והשאירה את המנוחה בהשגחת הנאשם, הפר את חובותיו שלא השגיח כראוי על המנוחה, שעקב מחדלו זה גרם ברשלנות למותה של המנוחה.

שיוויתי לנגד עיני את טענות הסנגור המלומד לגבי אותן הנחיות של פרקליט המדינה לגבי מדיניות העמדה לדין וענישה של הורים וקרובי משפחה בגין גרימת מוות ברשלנות של בני משפחתם, הנחייה 2.26 והנחייה 2.37 לגבי העמדה לדין בעבירות של גרימת מוות. במקרה דנן לא העמידו לדין את אימה של המנוחה, העמידו אך ורק את הנאשם לדין כאמור בגין 2 העבירות בגינם אני אמור לגזור עתה את דינו.

לגבי עבירה זו של גרימת מוות ברשלנות ניתן למצוא מנעד רחב של פסיקה, כמובן כל מקרה ונסיבותיו, כך למשל נהג אוטובוס שהמשיך בנסיעה כאשר שרוך מעילו של המנוח, ילד בן 5, נתפס בדלת הסגורה, דבר שהוביל למותו בתיק רע"פ 6351/08. מקרה של נהג הסעות שהותיר ילדה בת 6 ברשלנות ברכב ההסעות נותרה ברכב הנעול ונמצאה לאחר מס' שעות ללא רוח חיים, רע"פ 8058/03. נהג הסעות אחר שהותיר פעוטה בת 3 ברכב בתיק ע"פ מחוזי מרכז 3553-05-13. מקרה שמורה שהסיעה ברכבה תלמידות בנות 9, שחלקן לא היו חגורות, ובמהלך הנסיעה אירעה תאונה שגרמה למותה של אחת הבנות, ע"פ מחוזי ירושלים 9005/04. גננת שאספה את אחד הילדים בדרכו לגן והותירה אותו ברכב, ת"פ ירושלים 9808-11-10. סגן ראש ישיבה שארגן טיול לילדי ישיבה שנכנסו לבריכה כשהמנוח שהיה שם בן 13 טבע, ת"פ נצרת 444-09-13. מציל בבריכה שלא שם את ליבו ולא הבחין במנוחה כבת 4 ו-4 חודשים שטבעה בבריכה, ת"פ שלום ראשל"צ 2569/01.