ביטר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתו של כב' השופט גרטי מבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו מיום 15.11.10, עת דחה בקשה לחישוב פסילה ותיקון אישור הפקדה בעניינו של המערער.

ביום 10.01.2005, גזר בית משפט קמא באותו מותב את דינו של המערער לשמונה חודשי פסילה בפועל, בשל עבירה של נהיגה בזמן פסילה. הרשעה זו נעשתה עפ"י הודאת המערער ובמסגרת הסדר טיעון, ולבד מנהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, הורשע אז המערער בעבירות נלוות.

בגזר דינו אז, קבע בית משפט קמא בסעיף 2, כי "תחילת ריצוי הפסילה – מיידית".

מאחר, כך עפ"י הערעור, וכך גם עולה מתוכן גזר הדין של בית משפט קמא, ובאותה עת היה פסול המערער מלנהוג בעניין אחר בבית משפט אחר לתעבורה. כך עפ"י הטענה, סבר שמתום תקופת אותה פסילה או לפחות מרגע שהשופט בתיק הנוכחי אמר "מיידי", תחושב הפסילה של שמונת החודשים בטרם ריצויה, מבלי שהוא, המערער, יעשה כל פעולה של הפקדת רישיון או הפקדת תצהיר חלף רישיון או פעולה דומה.

בערעורו, כותב המערער, בין היתר בסעיף 10 את המילים הבאות: "...הרי שבפנינו אחד המקרים בו יש להיצמד לרוח החוק, ולהסתכל על הדברים מתוך אספקלריה מהותית ולא טכנית פורמאלית יבשה. המערער, למעשה, נטול רישיון נהיגה כבר למעלה מעשר שנים, הוא ריצה כבר את עונשו, אף מעבר לתקופה בגינה נענש".

ברור לכל, שטענת המערער הינה שלמעשה, אין הוא נוהג בשמונה השנים האחרונות לפחות, מעת שנגזר דינו ב-2002, ובוודאי שאינו נוהג כבר מ-2005, משנגזר דינו בתיק נשוא הערעור.

במסגרת הערעור, טוען המערער גם על כך שבית משפט קמא לא קיים דיון טרם למתן החלטתו האחרונה, וכי יש חובה בהחלטה בבקשה לחישוב פסילה, לקיים דיון בנוכחות הצדדים.

בסופו של יום,, הפקיד המערער, ועל כך הוגש מסמך, את רישיונו במזכירות בית משפט לתעבורה ברח' שוקן בצל אביב ביום 14.07.10.

בנסיבות, סברתי טרם הטיעונים, שניתן להגיע להסדר, על פיו תסתיים תקופת הפסילה בפועל היום במקום עוד חודשיים, אבל להפתעתי הרבה, הגישה ב"כ המדינה גיליון הרשעות מעודכן של המערער, ולפיו, הורשע בשל נהיגה ביום 09.04.05, ביום 18.03.07 ועוד ועוד. סך הכל, מאז שהפסיק לנהוג עפ"י הערעור, 10 הרשעות בדין על נהיגה, שאחר גזר הדין הפוסל מינואר 2005.

אף אם טענותיו הפרוצדוראליות של המערער באשר לאופן קיום הדיון ואף אם הטענות המהותיות של המערער באשר לחישוב הפסילה כולן אורים ותומים, בנסיבות, כפי שתוארו לעיל, שהמערער איננו מתחשב כלל בשאלת היותו מורשה לנהוג או לא, פסול מלנהוג או לא, ונוהג, שום ערכאה של בית משפט סביר לא תיעתר לערעור כזה, ולו היה בי לפסוק הוצאות הייתי פוסק.

הערעור נדחה בחמת זעם.

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: