ביטול תנאים מקפחים בחוזה אחיד לפתיחת חשבון עו"ש בבנק לאומי

השופט י' אלון:

1.        היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית הדין לחוזים אחידים בבקשה לפי סעיף 16(א) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: החוק או חוק החוזים האחידים), לבטל או לשנות תנאים רבים מתנאי חוזה ה"תנאים כלליים לניהול חשבונות/פקדונות" של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), הלא הוא החוזה האחיד לפתיחת חשבון עו"ש של הבנק (להלן: החוזה).

           על פי הנטען בבקשת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: בקשת הביטול), כל אותם עשרות סעיפי החוזה המנויים בבקשה מהווים תנאים מקפחים כמובנם בחוק, ועל כן מן הדין להורות על "ביטולם או על שינויים במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח", כקבוע בסעיף 17 לחוק.

           בפסק דינו המעמיק והמפורט קבע בית הדין (כב' השופט י' עדיאל, אב"ד, וה"ה ד"ר שחר ליפשיץ ומר עובדיה שרגאי, פורסם בפ"מ התשמ"ג(1) 481 (2004)), כי עשרים ושמונה מסעיפי החוזה מהווים תנאים מקפחים, והורה על ביטולם או על שינויים הנדרשים בהם להסרת הקיפוח. אשר לשאר סעיפי החוזה שפורטו בבקשת הביטול, נקבע בפסק הדין כי אין הם עולים כדי תנאים מקפחים בחוזה.

           שני הצדדים מערערים בפנינו על פסק הדין. הבנק מערער (בע"א 6916/04) על קביעותיו של בית הדין לגבי כל אותם תנאים בחוזה שנמצאו על ידו תנאים מקפחים. היועץ המשפטי לממשלה מערער (בע"א 7680/04) על קביעות בית הדין ביחס לחלק מאותם סעיפי החוזה שנכללו בבקשת הביטול ואשר לגביהם נקבע כי אינם תנאים מקפחים.

           בגדרם של הליכים אלה - ובטרם נדונו הערעורים לגופם - הגיעו הצדדים להסדר דיוני שכלל הסכמות ביחס לחלק מקביעות בית הדין, ואלה קיבלו תוקף של פסק דין חלקי ביום 1.5.07.

           מטבע הדברים, עניינם של הערעורים שבפנינו הוא בבחינה הפרטנית של השגות הצדדים ביחס לקביעות בית הדין לעניין כל אחת מתניות החוזה.

           בטרם נפנה לבחינה הפרטנית, נתייחס בתמצית רבה למסגרת הנורמטיבית המיוחדת לענייננו.

2.        מטרתו של חוק החוזים האחידים כנקבע בסעיף 1 לחוק, הינה "להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים". "חוזה אחיד" הינו "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" (סעיף 2 לחוק).

           "תנאי מקפח" הינו "תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות" (סעיף 3 לחוק).

           ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ בספרן חוזים אחידים (1994), מוסיפות לעניין זה כי:

"המטרה של הגנה מפני תנאים מקפחים משקפת את האיזון בין העובדה שהלקוחות מקבלים חוזה מן המוכן, מבלי ליטול חלק בעיצובו, לבין שיקולי היעילות הנובעים מהתקשרות באמצעות חוזה אחיד. לאור העובדה, שבעסקאות שגרתיות, אין איש מעלה על דעתו לחזור לדרך המשא-ומתן האינדיבידואליים, נמצא הפתרון לאי-השוויון בין הצדדים, לעניין קביעת תנאי החוזה, במניעת התוצאות המקפחות ולא בשלב המשא-ומתן." (בעמ' 49)

           בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 527 (1992) ביאר השופט (כתארו אז) א' ברק את אלמנט "הקיפוח" שבסעיף 3 לחוק, כדלהלן:

"...קביעת הקיפוח משקפת את האיזון הראוי אשר החברה הישראלית יוצרת בין שיקולים כלכליים, מוסריים וחברתיים. אין היא פרי השקפה כלכלית אחת. 'תנאי הקיפוח' אינו מבטא חזון כלכלי זה או אחר. הוא מבטא תפישה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים..."

           בחינה זו של הדברים אינה נותנת בידי הפרשן והשופט כלי מדידה ברורים ומוגדרים אלא סימון כללי ומופשט להתוויית הכיוון אליו יש לשאוף ביישום הלכה למעשה של הגדרת "תנאי מקפח" ואיתור אלמנט הקיפוח שבתנאי חוזה אחיד. ואמנם, כנפסק על ידי הנשיא מ' שמגר בע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג(1) 183, 189 (1989):

"מושג הקיפוח מן הנכון שילבש תוכן ויתגבש ויתבהר, בדרך של פרשנות ממקרה למקרה, על-פי אמות המידה הפרשניות הכלליות המקובלות עלינו; הכול בכפיפות לכך שדרושה תשומת לב ל'מכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות' (סעיף 3 הנ"ל)."

3.        לצד הגדרת "תנאי מקפח" שבסעיף 3, מנה המחוקק בסעיף 4 לחוק עשרה סוגי תנאים בחוזה אחיד אשר "חזקה עליהם שהם מקפחים". תניה בחוזה האחיד העונה על אחת מאותן חזקות הקיפוח, יועבר נטל הראיה לספק, ובענייננו לבנק, כי במכלול תנאי החוזה ונסיבותיו המיוחדות ההתניה אותה מבקש הוא להתנות על הוראות הדין (ככל שמדובר בהוראות דיספוזיטיביות) הינה מוצדקת וסבירה ברמה השוללת את אופיה המקפח. וכמבואר על ידי לוסטהויז ושפניץ בספרן הנ"ל:

"העברת הנטל שהיא אמצעי חשוב להשגת מטרת החוק, ניתנת להצדקה גם לפי הדין הכללי, שכן הספק הוא זה שמנסח את החוזה. רק הוא, ולא הלקוח, יכול להסביר את ההוראות שנקבעו בחוזה, ולהבהיר מדוע סטה מהוראות הדין. השיקולים להכללת תנאים מקפחים לכאורה בחוזה הם בידיעתו הבלעדית. דברים אלה נכונים במיוחד לגבי 'הנסיבות האחרות' של החוזה, העשויות, כזכור, להצדיק תנאים שהם לכאורה מקפחים. במקרה כזה נראה הדבר אך צודק כי הספק יהיה זה שיסביר את האינטרס שלו, המצדיק, לדעתו, שלילת אינטרסים לגיטימיים של הלקוח." (שם, עמ' 82-81)

4.        בענייננו, ה"ספק" הינו בנק והחוזה האחיד הינו חוזה לפתיחת חשבונות עו"ש. חשבונות אלה הינם שידרת המערכת הבנקאית, ואין לך כמעט בית, משפחה או עסק במדינה שאינו נזקק לשירותים אלה.