ביטול שומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לנהג מונית

למערער, נהג מונית בגיל מתקדם, הוציא המשיב שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה, וזאת בשל כך שמצא כי הערך המוסף עליו דיווח המערער, נמוך למדי. כנגד שומת עסקאות זו הוגש ערעור זה.

עיקרי העובדות:

1. המערער, מר אהרן יוסופוב, עבד כנהג מונית, הן במסגרת תחנת מוניות בבני ברק והן באופן עצמאי. בבעלות המערער הייתה מונית מסוג קאיה, ובמהלך השנים החליפה במונית מסוג דאצ'יה. עיקר פעילותו של המערער היא באזור בני ברק והסביבה, אך היא כללה גם נסיעות מחוץ לעיר.
2. המערער יליד שנת 1949, והוא עלה עם משפחתו לישראל בראשית שנות ה-90. תחילה עבד המערער כרתך, לאחר מכן בשמירה, ומזה כ- 12 שנים כנהג מונית. לצד גילו, אשר בשנות המס שבמחלוקת התקרב לגיל הפרישה (בשנת 2016 מלאו למערער 67), המערער סובל מסוכרת ומבעיות רפואיות נוספות.
3. ספרי המערער לא נפסלו והמשיב אף לא מצא להטיל בהם כל דופי. בנוסף, המערער – לטענתו אשר לא נסתרה על-ידי המשיב, מעולם, בכל שנות עבודתו, לא נתפס באי רישום תקבול.
4. שנות המס שבמחלוקת הן השנים 2012 – 2016. הערך המוסף אשר עלה מדיווחי המערער בשנים אלה, עמד בממוצע על כ- 1500 ₪ לחודש. המשיב סבר כי מדובר בערך מוסף נמוך במידה שאינה סבירה, ולכן, מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, התשלו"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף" או "החוק"), הוציא למערער שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה.
5. לטענת המערער, אשר לא נסתרה על-ידי המשיב, בשלבי הדיון השומתי במשרדי המשיב, הוצע לו לשלם כ- 50,000 ₪ מס עסקאות, ובכך לסיים את הפרשייה. משלא נאות להצעה זו, הוצאה לו שומה בהיקף רחב פי כמה וכמה.
6. המשיב ביסס את שומתו על שני אדנים: נתונים שמצא מבדיקת ספרי המערער (אשר כזכור לא נפסלו), ועיבודם על בסיס נתונים שנלקחו מתדריך מס הכנסה שכותרתו: "קווי הנחייה כלכליים לבחינת סבירות ההכנסה" (להלן: "התדריך הכלכלי").

מספרי המערער חילץ המשיב את מספר הקילומטרים שנסע המערער במהלך כל שנה. נתון זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

מהתדריך הכלכלי חילץ המשיב את שיעור הנסיעות שיש לייחס לנסיעות פרטיות ואת שיעור הנסיעות שיש לייחס כנסיעות סרק (כגון נסיעות לחיפוש לקוחות). נתונים אלה שקבע המשיב, שנויים במחלוקת בין הצדדים.

משילוב של התדריך הכלכלי עם הנתונים שבספרי המערער, הגיע המשיב לפדיון ממוצע לק"מ, בכל אחת משנות המס שבמחלוקת. פדיון זה הוכפל בסך הנסיעות העסקיות, וכך הגיע המשיב לשומת העסקאות.

7. כאמור, המשיב הוציא למערער שומה לפי מיטב השפיטה, אשר התבססה על מדגם שערך המשיב ואשר כלל כ- 100 נסיעות שביצע המערער. המערער הגיש השגה על שומת המשיב, וזו נדחתה בהחלטת המשיב מיום 22.11.2017 (להלן: "ההחלטה בהשגה"). סכום מס העסקאות שקבע המשיב בהחלטה בהשגה, עמד על 310,877 ₪. כנגד החלטה זו הגיש המערער את ערעורו שלפניי.
8. במסגרת הערעור שהגיש טען המערער כי שומת המשיב לוקה בחוסר סבירות קיצוני והיא מוטה לרעתו. טענות אלה בוססו על דוגמאות חישוביות וכללו מדגם קצר שערך המערער (נספח ב לערעור והצרופות לו).

במוקד הערעור ניצבת התוצאה אליה הגיע המשיב, בדבר הפדיון הממוצע לק"מ. סכום זה גבוה לטענת המערער, באופן בלתי סביר. 

בסעיפים 17 ו-18 להחלטה בהשגה, קבע המשיב כי הפדיון הממוצע לק"מ שיש לייחס למערער הוא כדלקמן:

שנת 2012 – 14 ₪;