ביטול צו מניעה בשל שיהוי ואי גילוי

1.       בפני בקשה למתן צו מניעה על דירת המשיבה במסגרת תביעת המבקשת לפירוק שיתוף.

2.       המבקשת הינה יורשת של אביה אשר מצא את מותו ביום 10.8.02 בנסיבות טרגיות. המבקשת טוענת כי המשיבה הייתה ידועה בציבור של אביה, וכי לאביה זכויות בדירה הרשומה על שם המשיבה בלבד באזור. המנוח התגורר עם המשיבה בדירה בשנים האחרונות לחייו.

3.       המבקשת טוענת כי לאביה ז"ל היו זכויות בדירה מתוקף היותו ידוע בציבור של המשיבה וכי הוא רכש את חלקו בדירה והתחייב אף במשכנתא (חוזה ההלוואה עם בנק לאומי למשכנתאות עליו חתומים המנוח והמשיבה צורף כנספח ג' לבקשה). כמו כן טוענת המבקשת כי המנוח שילם את המשכנתא מכספי עבודתו.

4.       מנסח הטאבו של הדירה שצורף לבקשה עולה כי המשיבה היא בעלת מלוא הזכויות בדירה. כמו כן מופיע כי בחודש 1/2010 הועברה הדירה ללא תמורה למשיבה.

5.       על פי צו הירושה של האב מיום 3.11.02 נקבע כי חלקה היחסי של המבקשת בעיזבון האב הוא מחצית.

6.       היורשת הנוספת של האב, אחותה של המבקשת, לא הגישה תביעה ולא הצטרפה לתביעה זו ועל משמעות זו אדון בהמשך.

7.       ביום 2.6.2010 נעתרתי לבקשת צו המניעה ואיסור דיספוזיציה ברבע מהדירה בהתאם לזכויות הנטענות של המבקשת בדירה לאור צו הירושה.   יוער כי בתחילה לא נעתרתי לבקשה לצו מניעה ורק לאחר שהמבקשת הבהירה מספר עניינים בהתאם להחלטתי מיום 26.5.10 נעתרתי לצו ונקבע מועד דיון.

8.       המשיבה הגישה תשובתה לצו המניעה ובמסגרתה היא טוענת כי המבקשת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לקבלת סעד זמני, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב מפטירתו של האב ז"ל ועד להגשת התביעה, וכי לא הייתה ידועה בציבור של המנוח.

9.       במהלך הדיון בפני ב"כ הצדדים טענו טענותיהם, הצדדים נחקרו, וב"כ הצדדים סיכמו בע"פ בהתאם לתקנה 367(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

דיון

10.        בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") בית המשפט נדרש לבחון מספר קריטריונים להטלת עיקול ואדון בהם כסדרם.

א)      ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה

11.     תביעת המבקשת הינה תביעה לפירוק שיתוף בדירת המשיבה (כך בכותרת תביעתה).

12.     בכל הנוגע לנטל ההוכחה הנדרש בבקשה לסעד זמני לקיום ראיות מהימנות לכאורה לעילת תובענה - הרי שבשלב הזה כל שעל מבקש הסעד להוכיח כי לא מדובר בתביעה משוללת יסוד. ראה: ע"א 2512/90 סופר גז חברה ישראלית נ' תופיני סער פד"י מ"ה(4) 409.

13.     לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים ובחנתי את טענותיהם. אני סבורה כי המבקשת עמדה בתנאי זה, גם אם בדוחק.

14.     במסגרת בירור התובענה העיקרית יברר בית המשפט האם למנוח היו זכויות בדירה. יאמר כבר עתה כי אמנם ההליך שבפני הינו ראשוני ומצומצם מעצם טיבו, אך במסגרת בחינת ראיות לקיום עילת תובענה ולאחר ששמעתי את חקירות הצדדים - אני סבורה כי גרסתה של המשיבה כי המנוח היה אך ידיד שלה אינה נקייה מספקות.

15.     הצדק עם ב"כ של המשיבה כי באין "שיתוף" בין הצדדים לא יכולה להיות מוגשת תביעה ל"פירוק השיתוף". אולם לצורך בחינת רכיבי מתן סעד זמני נדרש כי התביעה לא תהיה משוללת יסוד. אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי התביעה משוללת יסוד (גם אם גרסתה של המבקשת עצמה אינה נקייה מספקות, כפי שאפרט להלן).

16.     המנוח והמשיבה התגוררו בדירה נשוא הבקשה מספר שנים לפני פטירתו. השבעה על מותו של המנוח הייתה באותה דירה. גם בתשובותיה של המשיבה בחקירה הנגדית ומבלי לקבוע מסמרות לתיק העיקרי ניכר כי הצדדים לא היו אך "שותפים לדירה" וכי היו על פניו סממנים לשותפות ביניהם גם בפן הכלכלי בהוצאות המשותפות למימון החיים המשותפים וכי היחסים ביניהם חרגו מיחסי ידידות. המשיבה הייתה מוטבת של המנוח בביטוח המנהלים שלו וקיבלה את הכספים לאחר פטירתו. המשיבה סעדה את אחותו של המנוח טרם פטירתה ממחלה קשה. המשיבה תיארה כיצד היא שומרת על זכרו של המנוח גם היום.

17.     המבקשת צירפה לבקשה הסכם עם בנק לאומי למשכנתאות בגין משכנתא שנלקחה בחודש 12/1998 על ידי המשיבה ועל ידי המנוח בגין הדירה. טענת המשיבה כי יש טעות בהסכם וכי המנוח היה רק ערב למשכנתא ולא לווה - לא הוכחה בשום מסמך אובייקטיבי. אל מול מסמך ההלוואה שהיה בכתב ונחתם על ידי המשיבה ועל ידי המנוח מול הבנק עומדת טענתה של המשיבה שלא נתמכה בכל ראיה נוספת. יתרה מכך, לא נסתרה טענתה של המבקשת כי המנוח שילם את המשכנתא. עובדות אלה תומכות בטענותיה של המבקשת.