ביטול פסק בוררות בהיותו מנוגד לתקנת הציבור

            השאלה שבפנינו היא האם צדק בית הדין האזורי באשרו "החלטת בוררות"  (בלא תאריך) כפסק בוררות,  לפי חוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות), המחייב את מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל להעביר למוסדות החינוך בדימונה הקשורים אליו סך של 1,140,000 ש"ח לשם קיום פעילויות המוסדות בדימונה וכיסוי גרעונותיהם, בהסכמתו המלאה של הרב חמד.

הרקע העובדתי

2.         מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל (להלן - המערער) הוא תאגיד המפעיל מוסדות חינוך מוכרים ומתוקצב במישרין על ידי הממשלה (משרד החינוך) מכח חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985.

3.         המועצה הדתית בדימונה (להלן - המועצה הדתית) הינה גוף הפועל לפי חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א-1971 והיא אחראית על מתן שרותי דת יהודיים בתחומי העיר דימונה. המועצה הדתית הינה גוף משותף למדינה ולרשות המקומית והיא מתוקצבת על ידי שניים אלה.

4.         בשנים 1995 עד 2004 כיהן הרב יעקב חמד, הוא המשיב (להלן - הרב חמד) כראש המועצה הדתית. מדובר בתפקיד של נבחר ציבור, במשרה מלאה בתקן המועצה הדתית ובשכר המשולם מקופת המועצה הדתית. בתוקף תפקידו כראש המועצה הדתית היה אחראי הרב חמד על ביצוע תפקידי המועצה על פי חוק. העסקתו של הרב חמד נעשתה לפי כללים אשר פורטו בתקנות ובחוזרי מנכ"ל המשרד לשירותי דת.

5.         לפי חוזר מנכ"ל מס' כז'(2) מחודש אפריל 1997 חל איסור על רבני עיר, ראשי מועצות דתיות וסגניהם לעסוק בעבודה נוספת (נספח מש/2 ומש/10 להודעת היועץ המשפטי לממשלה). עוד קודם לכן ביקש הרב חמד להחיל עליו הסדר של "ויתור על גמלה", לפיו הוא מסכים לקבל גמלה של 2% לשנה במקום 4% לשנה תמורת תוספת שכר של 40% (נספח מש/4א' להודעת היועץ המשפטי לממשלה). בכתב הויתור (כנראה מראשית 1996) ציין הרב חמד כי "ידוע לי כי חל איסור לעסוק בעבודה נוספת וכי התוספת תינתן אך ורק לנבחרים אשר מתגוררים במקום כהונתם".

6.         למרות האיסור האמור, כיהן הרב חמד בשנים 1996 - 1999, במקביל להכונתו כראש המועצה הדתית, גם כמנכ"ל המערער. בנוסף על כך כיהן הרב חמד, מאז שנת 1985 ובמהלך תקופת כהונתו כראש המועצה הדתית, גם כיו"ר וכחבר הוועד המנהל (לסירוגין) של עמותת "שלהבת הדרום", המפעילה מוסדות חינוך בדימונה.

7.         במהלך כהונתו של הרב חמד כמנכ"ל המערער הוא לא קיבל שכר או תשלום עבור ביצוע תפקידו. ביום 4.9.01 פנה הרב חמד אל המערער בדרישה לקבל תשלום שלא יפחת מעלות שכר מנכ"ל לתקופה של 40 חודש, פיצויי פיטורים ו-6 חודשי הסתגלות בסכום כולל של 2,150,000 ש"ח (נספח מש/5 להודעת היועץ המשפטי לממשלה). במכתב האמור ציין הרב חמד כי הסכום הנדרש "יועבר במלואו לתיפקוד המוסדות בדימונה וכיסוי גרעונותיהם בהסכמתי".

8.         בשנת 2001 מינה מר אלי ישי, יו"ר תנועת ש"ס, "בוררים" לדון ולהחליט בתביעתו הכספית של הרב חמד. הבוררים היו הרב רפאל פנחסי והרב שלמה אטיאס (נספח ב' לבקשה לאישור פסק בוררות בבית הדין האזורי בירושלים). "מינוי" זה לא נעשה בכתב ואף לא נערך הסכם בוררות כלשהו בין המערער לרב חמד, במיוחד לא בכתב, כנדרש בסעיף 1 לחוק הבוררות.

9.         במועד כלשהו בשנת 2001 נתנו הבוררים "החלטת בוררות" הקובעת לאמור:

"החלטת בוררות

בין:     הרב יעקב חמד - מנכ"ל לשעבר של מרכז מעיין החינוך התורני

לבין:   הנהלת מעיין החינוך התורני.

לאחר שהבענו הסכמתנו לשמש כבוררים בתביעה המצ"ב של הרב יעקב חמד שהיה מנכ"ל מרכז מעיין החינוך התורני נגד מעיין החינוך התורני,

ולאחר שעיינו בכתב התביעה ושמענו את הצדדים, קיימנו מספר ישיבות ותחקרנו את הנוגעים בדבר מחברי ההנהלה, וכן בעיון בפרוטכול ההנהלה מיום י"א מר-חשוון תשנ"ז 24 באוקטובר 96.

ולאחר שהוברר לנו מעל לכל ספק כי אכן סוכם עם התובע בטרם כניסתו לתפקיד מנכ"ל כי הרשת תפצה אותו על העדרותו ואי יכולתו להמשיך ולגייס משאבים עבור המוסדות בדימונה אותם הקים בעמל רב וביגיעה רבה ומחשש שמא כניסתו לתפקיד כמנכ"ל מרכז מעיין החינוך התורני תגרום חס ושלום לקריסת המוסדות בדימונה הקשורים לרשת ואשר הם המוסדות היחידים בעיר לאוכלוסיה זו.

ולאחר שהתברר לנו כי סכום התביעה התיחס לחישוב לפי שכר מנכ"ל ברוטו וכפי הניראה לא זו היתה כוונת הצדדים, ניראה לנו כי יש להפחית את סכום הפיצוי.