תיק רבני
בית דין רבני גדול ירושלים
|
996047-2
25/12/2014
|
בפני הדיינים:
1. הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף – נשיא
2. הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו
3. הרב ציון אלגרבלי
|
| - נגד - |
התובעת:
פלונית
עו"ד אייל ווקסלר
|
הנתבע:
פלוני (חסוי)- באמצעות האפוטרופוסית [ר' כ']
|
|
לפנינו בקשה להארכת מועד הגשת ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתיק 870175/4 ולדון בבקשה כבערעור לגופו.
בהחלטה מיום י"ג חשוון תשע"ד נקבע לוח זמנים לטיפול בבקשה.
כעת הוגשה הודעה מטעם ב"כ האשה-המבקשת על המצאת מסמכים ומילוי האמור בהחלטה הנ"ל בתוך פרק הזמן שנקבע.
עד עתה, המשיב או מי מטעמו, לא השיבו לבקשה.
בהתאם מבקשת המערערת שביה"ד הגדול ייתן את החלטתו בבקשה ובערעור לגופו על פי החומר הכתוב שבתיק.
הערעור
פסק הדין המעורער קובע כי נישואיה של המבקשת למשיב, בטלים, מנימוקים מפורטים הנמצאים בתיק, אך מחומר העניין פסק הדין ייכנס לתוקף רק עם מתן אישורו של נשיא ביה"ד הגדול.
המערערת טוענת שהיה על ביה"ד האזורי להוציא פסק סופי ללא התניות, ולחילופין מבקשת היא שנשיא בית הדין הגדול יאשר את פסק הדין.
דיון
עיינתי בכל אשר כתב כב' האב"ד הגר"מ נהרי שליט"א בשריותא דהאי איתתא, שנחית לעומקא דדינא, בבירור וליבון הדברים.
אכן, הרבה מגדולי הפוסקים, ראשונים ואחרונים, כתבו בכיו"ב להתיר עגונה, ויש בסיס רחב להתיר גם בנ"ד את העגונה האומללה להינשא כדמו"י, על פי דברי הפוסקים הקדמונים.
גדולי הדורות טרחו רבות בתקנתן של בנות ישראל העגונות, בכחא דהיתרא, נראה שאם היתה באה שאלה כזו לפניהם היה מסתמכים על כל אותם גדולי הדורות שהתירו בכיו"ב כמו בנ"ד, וכבר כתב הרב הפוסק בשו"ת הב"ח החדשות (ס"ס סד) בפס"ד להיתר עגונה, להתיר בחינה קטנה שבבחינת הענוגה הגדולה, שעליה אמר שלמה: ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם וכל מי שמתיר עגונה אחת בזה"ז כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים העליונה להציל בחינה אחת מאשת חיל. ע"כ. וע' בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' יד) שהתיר לקבל עדות בשבת ע"י בית דין מאיש מסוכן כדי להתיר עגונה, ולא להמתין עד מוצ"ש, שאין לך שעת הדחק גדולה מתקנת עגונות, ושאין להתעצל בדבר כמו שאין להתעצל בפקוח נפש. ע"ש. וכן בתשו' מרן הב"י לאה"ע (דיני גוי מסל"ת ס"ס י) השוה דין היתר עגונה לדיני נפשות. וכ"כ הגר"י ענגיל באוצרות יוסף קונט' עיגונא (דף ג:), והסתמך בזה על הגמ' ביבמות (קכב.) והלכו ולא מצאו, ודילמא צרה הואי, תנא דבי ר' ישמעאל, בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין, ופרש"י, וה"נ כשעת הסכנה דמיא, שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה כל ימיה. ע"ש. והראש"ל בשו"ת נדיב לב ח"ב (חאה"ע סי' ו דכ"ה רע"ג), הביא מ"ש מרן החיד"א בנחל אשכול (איכה א, ד), בשם המקובל מהר"א חיון, בפס"ד של עגונה, שנטפל לדון בדבר, לפי שהוא תיקון לשכינה בחלק פרטי של בחינת אשה זו. ורמז לזה, בתולותיה נוגות והיא מר לה, והיא רומז לשכינה, אשר מר לה. עכת"ד. ומהר"ח פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חאה"ע סי' נו) הביא סמוכים לזה מדברי הזוה"ק פר' ויחי (דף רכ"ח:), דכל נוקבי דעלמא קיימין בסתרהא דשכינתא. והגר"ח פלאג'י שם האריך להביא דברי גדולי האחרונים, שחיוב מוטל על כל מורה הוראות בישראל לחפש ולבקש בספרי הפוסקים עד מקום שידו מגעת למצוא היתר לעגונות, וכל היד המרבה לבדוק למצוא פתח של היתר ולחזור על צדדים וצדי צדדים להתיר ה"ז משובח. ע"ש. ובשו"ת מהרש"ם ח"א (ס"ס פד) האריך בתשובת עיגונא ביום ט' באב, וסיים, ויען שמבואר בתשו' הב"ח שהמתיר עגונה בזה"ז כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, והחיד"א בנחל אשכול (ריש איכה) הביא ג"כ ד' הרב מהר"א חאיון, שזה נוגע באיזה פרט צער לשכינה וכו', לכן נדחקתי לגמור תשובתי לכת"ר ביום הצום על חרבן בית קדשנו ותפארתינו והנני מסכים עם כת"ר להתיר מכל הטעמים הנ"ל. עכת"ד. וע' להגאון דברי אמת (בתשובה ר"ס ט, דכ"ט.) שכ', שאם כל ת"ח ימשוך ידו מלהשיב, ויאמר איך אני נכנס למקום אש להבת שלהבת, מפני חומר איסור ערוה החמורה, באמת אמרו שלא זו הדרך ולא זו העיר, כי כל ת"ח כקטון כגדול חייב לחפש בנרות חפוש מחפוש בחורים ובסדקים אולי ימצא רפאות תעלה לתקנת בנות ישראל להציל מעיגון וכו'. ע"ש.
לאור כל האמור אני מצטרף לפסק הדין של כב' האב"ד, להתיר לאשה להינשא כדמו"י.
הרב יצחק יוסף – נשיא
לדינא הדין נראה לי להסכים, אבל אבקש להעיר. וכדי לבאר אקדים את מהלך שתי הסוגיות הנוגעות לענייננו.
חלק א
הסוגיא בכתובות עז, א:
במשנה הראשונה שם שנינו: