השופטת ד' ברלינר:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת ש' גדות) בת.א. 1523/00 מיום 26.12.2004 אשר דחה את תביעת המערערים לביטול תוקפו של כתב ויתור מיום 24.3.1987 (להלן: כתב הויתור), שנחתם בידי אביהם המנוח אהרון ישר מחקשוילי (להלן: המנוח). על פי האמור בכתב הויתור המנוח מוותר על חלקו כיורש בעיזבון אחיו המנוח - משה חיים מיכקשווילי ז"ל, דודם של המערערים לטובת אחיותיו - המשיבות, ובאופן שהמשיבות יהיו יורשותיו היחידות של הדוד משה.
רקע
1. המנוח, הלך לעולמו בתאריך 5.6.1994 בהיותו כבן 87 שנים. הוא הניח אחריו בן, דוד מיכקשוילי וכן שלוש בנות, כרמלה ליאורה ורוני, שנולדו לו מנישואיו לגברת חוה גורל, ממנה התגרש בשנת 1964 (להלן: המערערים). למנוח שלוש אחיות: מלכה, רחל ורוזה מיכקשוילי - אלה המשיבות (להלן: המשיבות או האחיות). למנוח היו גם שני אחים - משה מיכקשווילי (להלן: הדוד משה או האח משה) ואליעזר מיכקשווילי. אליעזר מיכקשווילי ז"ל נפטר בשנת 1968. הדוד משה ז"ל נפטר בשנת 1986. אחיות המנוח ואחיו לא נישאו ולא נולדו להם ילדים. כשלושה חודשים לאחר מות הדוד משה, בתאריך 24.3.87, חתם המנוח על תצהיר לפיו הוא מוותר על חלקו בירושת האח משה לטובת שלושת אחיותיו המשיבות - הוא כתב הויתור. ביום 25.3.87 הגישה האחות רחל מיכקשווילי בקשה לצו ירושה בענין עיזבונו של האח משה (עז' 2106/87) ובמסגרתו כתב הויתור. ביום 14.7.87 ניתן צו ירושה של עיזבון האח משה ועל פיו היורשות הן אחיותיו של המנוח (ושל האח משה). בהתבסס על כתב הויתור, המנוח לא נכלל בין יורשי האח משה.
2. המנוח השאיר צוואה מיום 7.9.87 לפיה הוריש את עזבונו לאחיותיו, ונישל, כמעט לגמרי, את ילדיו - המערערים מזכויות בנכסי המשפחה. האחות רחל מיכקשווילי הגישה בקשה לקיום הצוואה. ביום 19.9.95 הגישו המערערים התנגדות לקיום הצוואה (ת.ע. 5365/94 ות.ע. 5949/95) (להלן: התיק הראשון או תיק הצוואה) בטענות בדבר השתתפות בעריכתה של הצוואה והשפעה בלתי הוגנת מצידן של המשיבות. ביום 29.4.98 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל בו התקבלה התנגדותם של המערערים לצוואה ונקבע כי הוראות הצוואה המתייחסות לילדי המנוח ולמשיבות בטלות מחמת השפעה בלתי הוגנת של המשיבות על המנוח:
"מהעדויות עלה כי המשיבות אכן שלטו שלטון ללא עוררין באורח חייו של המנוח ובקשריו עם ילדיו ורעייתו. ביהמ"ש שמע ראיות... מהן ניתן ללמוד... על בידודו המוחלט, חולשתו ותלותו הנפשית והכלכלית באחיותיו... במהלך השנים גם פעלו המשיבות לניתוק המנוח מילדיו... הניתוק הזה [לא] היה מתוך בחירת ילדי המנוח ומרצונו החופשי של אביהם. אדרבא התרשמתי מהעדויות כי במהלך השנים ניסו ילדי המנוח לחזק או לחדש את הקשר בינם לבין המנוח, אולם נתקלו ב"חומת הגנה" של אחיותיו שסלדו מהן. סלידה זו נבעה כנראה מסלידתן מאשת המנוח שלא היתה לדעתן במעמד המתאים למשפחה. סבורתני שלא אחטא אם אומר שרק הבן דוד "הצליח" לחדור דרך חומה זו ולבסס קשר עם אביו; אולי בשל היותו בן ממשיך למשפחה. (המשיבות אינן נשואות)... אורח החיים של המנוח במשך כל חייו, לרבות עובר לכתיבת הצוואה ואף לאחריה, ייצג מערכת יחסים מאוד מיוחדת, מעין שלטון אמאזונות, שלטון שלא הותיר לו למעשה שום מרחב פעולה חופשי ליישם את רצונו הוא. הגעתי למסקנה כי במהלך כל השנים רצונו החופשי של המנוח נשלל. הוא הופעל על ידי המשיבות. במקרים מסוימים אפילו פחד לבטא את רצונו הוא" (עמ' 11-9).
המשיבות הגישו ערעור בענין זה לבית משפט זה (ע"א 3828/98). ערעורן נדחה ביום 16.3.2000 (ע"א 3828/98, מפי כבוד השופטים ד' דורנר, י' טירקל, א' ריבלין), תוך שבית המשפט מאמץ את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה:
"המנוח היה אדם עצמאי מבחינה פיזית, אולם, מנטלית, תלותו במערערות (המשיבות כאן) הייתה מוחלטת. את כספו ואת נכסיו הפקיד בידיהן. את חייו וחיי משפחתו ניהל בהדרכתן, ולא ההין לקיים קשר כלשהו עם ילדיו ללא אישורן... מארג ראיות זה מקים חזקה שבעובדה, כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה לא-הוגנת של המערערות על המנוח... אשר נמשכה עד לפטירתו" (עמוד 6).
התוצאה נותרה, אפוא כי החלקים בצוואת המנוח המתייחסים לילדיו ולאחיותיו בטלים מחמת השפעה בלתי הוגנת.
3. ביום 13.4.99 הגישו המערערים את התביעה נשוא ערעור זה. במסגרת התביעה ביקשו המערערים להצהיר כי כתב הויתור אשר נחתם על ידי אביהם המנוח, ולפיו הוא מסתלק מחלקו בעיזבון אחיו משה - בטל. כתוצאה מכך נטען, יש לתקן את צו הירושה אשר ניתן ביחס לעיזבון האח משה. את עתירתם לביטול כתב הויתור סמכו המערערים על מספר עילות משפטיות חילופיות או מצטברות כדלקמן:
1. השפעה בלתי הוגנת כאמור בסעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ח-1965 (להלן: חוק הירושה);
2. עושק כאמור בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
(להלן : חוק החוזים);
3. היותו של כתב הויתור חוזה פסול כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים;
4. חוסר תום לב כאמור בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים;
5. עשיית עושר שלא במשפט כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. חלק מעילות אלו, ובכללן עילת העושק, נטענו לראשונה בסיכומי התובעים- המערערים ולא בכתב התביעה המקורי. עדיין ראה בית המשפט קמא לנכון לדון בכולן. עוד טענו המערערים (התובעים שם), כי קיים השתק פלוגתא ביחס לעובדות שעומדות בבסיס התובענה לעניין מערכת היחסים בין המנוח ואחיותיו, ואשר למעשה הוכרעו בפסק הדין בעניין הצוואה.
המשיבות טענו, כי יש לבחון את תוקפה של הסתלקות מירושה (ביטול כתב הויתור) על-פי חוק החוזים, ולפיכך העילות שאינן חוזיות אינן רלוונטיות. המנוח ויתר על חלקו בירושת האח משה מרצונו החופשי והטוב ולפיכך אין לבטל את כתב הויתור. עוד טענו המשיבות, כי במרכזה של התביעה בעניין הצוואה עמדה שאלת ביטולה של צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ואילו בבסיסה של התביעה הנוכחית עומדת שאלת ביטולו של כתב הויתור מחמת עושק. בשל הבדל העילות, אין בממצאים העובדתיים, שנקבעו בפסק הדין בעניין הצוואה, כדי ליצור השתק פלוגתא בתביעה זו.
4. ממצאי בית משפט קמא
א. האכסניה הראויה לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה - כתב ויתור - היא חוק החוזים. עילת העושק על פי סעיף 18 לחוק החוזים הוזכרת לראשונה בסיכומי המערערים, בעוד שכתב התביעה כולו מושתת על עילת ההשפעה הבלתי הוגנת. עילה זו, של השפעה בלתי הוגנת, אינה מופיעה עוד בחוק החוזים ובמקומה בא סעיף 18 האמור. מאחר וחוק החוזים אינו מכיל אפשרות של ביטול הסכם מחמת השפעה בלתי הוגנת, הרי שאין עוד בסיס משפטי לביטול הסכם בהתבסס על עילה זו. חרף זאת, כתב התביעה מעיד כי נכללים בו היסודות המשפטיים והעובדתיים הנדרשים להוכחת עושק, על כן אין מקום לדחות את טענת התובעים לעניין העושק רק בשל היעדרה של טענה מפורשת שכזו בכתב התביעה.