ביטול הקצאת קרקע לקבורה אזרחית בתל רגב עקב פגמים מהותיים

1. עתירה לביטול החלטת רשות מקרקעי ישראל להקצות קרקע להקמת וניהול בית קברות לקבורה אזרחית, למועצת בתי העלמין תל רגב. לחילופין, מבוקש להורות על ביטול המכרז שפרסמה מועצת בתי העלמין תל רגב, לבחירת גורם שיפעיל ויתחזק את בית העלמין לקבורה אזרחית.

2. העתירה מעלה טענות שונות בדבר פגמים בהקצאת הקרקע ובדבר פגמים במכרז. במוקד הטענות בנוגע להקצאת הקרקע עומדת השאלה האם מועצת בתי העלמין תל רגב, שהוקמה על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א – 1971, הינה בגדר תאגיד קבורה הרשאי לנהל, להחזיק ולהפעיל בית עלמין לקבורה אזרחית חלופית והאם ניתן היה להקצות את הקרקע למועצת בתי העלמין בפטור ממכרז.

הדיון בעניין המכרז שפרסמה מועצת בתי העלמין תל רגב מעורר מספר שאלות בנוגע לפגמים במכרז, לרבות סבירות תנאי הסף במכרז ובהם התנאי בדבר הון עצמי מינימאלי של המשתתפים במכרז, בנוגע לאפשרות של הגשת הצעה על ידי מציעים משותפים ובנוגע לאפשרות של חברה קדישא חיפה, שהיא בעלת רישיון קבורה בבתי קברות יהודיים, להשתתף במכרז.

3. את הדיון בעתירה נפתח בסקירת הרקע להוראות חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו – 1996, ובסקירת ההליכים שננקטו במשך השנים להקמת בית קברות לקבורה אזרחית באזור תל רגב. לאחר מכן נפרט את טענות הצדדים ואת ההכרעה בעתירה.

רקע

4. במשך שנים רבות נקברו נפטרים בישראל אך ורק בבתי עלמין דתיים, כל אחד על פי דתו ואמונתו. נפטרים יהודיים נקברו בבתי עלמין שפעלו על פי מנהגי פולחן המת בדת היהודית. קבורת נפטרים בבתי קברות הפועלים על פי פולחן דתי עוררה מעת לעת מחלוקות שונות, כאשר בני משפחתם של הנפטרים ביקשו לסטות מדרכי הפולחן המוכרות. כך למשל התעוררו מחלוקות רבות על אופן הכיתוב על מצבות והתאמת הכיתוב לדרישות הדת (ראו ע"א 280/71 גדעון נ' חברה קדישא גחש"א, פ"ד כז(1) 10 (1972); ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464 (1992); ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600 (1999)).

5. הדיונים בנוגע לקבורת נפטרים על פי מנהגי הדת עוררו את שאלות שונות כמו שאלת מקומו של ה"חופש מדת" בכל הנוגע לכבודם של הנפטרים (על החופש מדת, ראו א' ברק כבוד האדם, הזכות החוקתית ובנותיה כרך ב' 774 (2014); ד' סטטמן ג' ספיר "חופש הדת, חופש מדת והגנה על רגשות דתיים" מחקרי משפט כא 5, 44, 56 (תשס"ד); ע"א 6024/97 הנ"ל; בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485 (1993)).

6. קבורתם של נפטרים אך ורק בבתי קברות המנוהלים ומופעלים על פי כללי הפולחן הדתי נתפסה כפגיעה בחופש מדת, שכן כללה בחובה כפייה על הנפטר וקרוביו להשתתף בטקסים דתיים (ראו לעניין משמעות המונח חופש מדת וצמצומו לחופש מכפייה לטקסים דתיים, ד' סטטמן וג' ספיר לעיל עמ' 44).

7. על מנת להכיר בזכותו של הפרט שלא להיקבר בטקס דתי חוקקה הכנסת בשנת 1996 את חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הזכות לקבורה אזרחית). חוק הזכות לקבורה אזרחית כולל הוראות ספורות בלבד. ההוראה המרכזית מצויה בסע' 2, הקובע את זכותו של כל אדם להיקבר על פי השקפתו ומצפונו. וכך קובע הסעיף:

אדם זכאי להיקבר על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי חלופי אם בחר בכך; הבחירה יכול שתהיה בצוואה או בכל דרך אחרת.