ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד

בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להפקיד שיק ע"ס 166,000 ש"ח ז"פ 31.5.2008 החתום ע"י המבקשים או מי מהם, וערוך לפקודת המשיבה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת, וטענות הצדדים

1.                  ביום 26.11.1979 נחתם בין המבקשים לבין המשיבה חוזה חכירה על פיו החכירה המשיבה למבקשים נכס המשמש כבית חרושת לאריגה, הנמצא ברח' שפירא 17 ראשל"צ, בשטח של כ - 611 מ"ר (להלן:  "הסכם החכירה" ו - "הנכס", לפי העניין).

על פי הסכם החכירה, החכירה המשיבה את הנכס למבקשים לתקופה של 22 שנה, החל מיום 1.10.1975 וכלה ביום 30.9.1997 בתמורה לתשלום דמי חכירה בשיעור של 7% מערך הקרקע, כשדמי החכירה הראשוניים ייקבעו על פי הערכת שמאי, והם יהיו צמודים למדד יוקר המחיה (סעיף 8 להסכם החכירה).

2.                  ביום 22.2.2004 הגישה המשיבה כנגד המבקשים תביעה כספית ולסילוק יד (ת.א. (ראשל"צ) 1909/04 - להלן: "תביעת המשיבה").

על פי הנטען בכתב התביעה המבקשים לא חידשו את הסכם החכירה, בנו בו מבנים ללא היתר ולא פרעו את דמי החכירה המוסכמים שעד תום תקופת החכירה בסך של 105,817 ש"ח כולל מע"מ.

כמו כן תבעה המשיבה מהמבקשים דמי שימוש ראויים לתקופה שמאז תום תקופת השכירות ועד ליום הגשת התביעה בסך של 318,312 ש"ח. כן דרשה המשיבה את סילוק ידם של המשיבים מהנכס.

3.                  ביום 4.1.2005 הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם פשרה אשר ביום 6.1.2005 ניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה").

על פי הסכם הפשרה התחייבו המבקשים לסלק את ידם מהנכס ולשלם למשיבה דמי שימוש בסך של 506,815 ש"ח, באם לא ימלאו את מלוא התנאים כמפורט בהסכם, ובין היתר את התנאי הקבוע בסעיף 1(א) להסכם, כדלקמן:

"הנתבעים ישלמו לתובעת את הסך של 400,000 ש"ח בצירוף מע"מ ב - 39 תשלומים של 6,000 ש"ח כל אחד ובתשלום נוסף (40 במספר) של 166,000 ש"ח מיד עם מתן תוקף של פס"ד להסכם זה, וזאת להסדרת חובם בדמי חכירה עד ליום 31.12.2004. מובהר כי תשלומים אלו יישאו ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה.

תשלום המע"מ יועבר בתשלום אחד על העיסקה כולו לפירעון ביום 14.2.2005"

4.                  ביום 30.3.2008 הגישו המבקשים תביעה על דרך של המרצת פתיחה, אשר בגדריה הוגשה בקשה זו. במסגרת התביעה, עתרה המבקשת לביטולו של הסכם הפשרה.

לטענת המבקשים, הנסמכים על חוות דעת מומחה מטעמם, דמי החכירה שגבתה מהם המשיבה לאורך השנים, ואשר אותם דרשה בתביעתה, ואשר היוו בסיס לכריתת הסכם הפשרה, היו שגויים בכך שהתווסף עליהם מע"מ שלא כדין, וכן בכך ששוערכו שלא כדין.

ובלשון המומחה:

"העירייה חייבה במס ערך מוסף במערך החשבונות שלה, אך אין כל איזכור לדבר בהסכם היסוד, ואף אם חל מע"מ בגין התשלום אזי אין כל חשבונית מצ"ב לכתב התביעה. ויותר מזה, העירייה מחייבת ריבית והצמדה על ערכי החוב כשהם מחוייבים במס ערך מוסף, בניגוד להסכם היסוד המגדיר את החיוב אופן התשלום וקביעת שיעוריו".

המומחה קבע, על יסוד חשוב שערך, כי גובה החוב של המבקשים למשיבה, נכון ליום 1.1.07, לא יכול להיות גבוה מסך של 315,475.53 ש"ח.

המבקשים טוענים עוד, כי בעת החתימה על הסכם הפשרה היו במצב אישי וגופני רעוע אשר מנעו מהם לבדוק את פירוט חשבון דמי החכירה שערכה המשיבה.  

5.                  אשר על כן, המבקשים הגישו את התביעה הנידונה בעילת פגם בכריתה שנפל בהסכם הפשרה, מחמת שהסכמתם לו ניתנה עקב טעות (אי ידיעת המצב החשבונאי לאשורו) - סעיף 14.2 לכתב התביעה. כאמור, בגדריה של תביעה זו התבקש צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להציג לפירעון את השיק שמסרו לה המשיבים בסך של 166,000 ש"ח - התשלום האחרון ע"ח התמורה הקבועה בסעיף 1(א) להסכם הפשרה.

המשיבה טענה בכתב תשובתה כדלקמן: