1. התובע, אביו של הקטין, מבקש לקבוע את הסדרי הראייה בינו לבין בנו. כך החלה תובענה זו.
2. לאורך הזמן הארוך בו מתנהל תיק תביעה זה הוגשו בקשות רבות מספור ע"י שני הצדדים, האם והאב שאינם נשואים זל"ז.
כל אחד מהם הלין על אופן התנהלות האחר בכל מה שכרוך בקיום הסדרי הראייה. האם הלינה על כך שהאב אינו מחזיר את הילד במועד שעליו להחזירו, בתום מפגשיו עם הילד. האב מצידו הלין על כי האם משבשת את קיומם של הסדרי הראייה.
3. אלא שכל אלה נזנחו ונדחקו לשוליים בשל התנהגות האב באחת הפעמים שהקטין היה עימו. מיני אז השתבשו הסדרי הראיה והאב אינו רואה את בנו מזה תקופה ארוכה מאוד.
4. אלא מאי? אין לאב על מי להלין אלא על עצמו, שכן כך אירעו הדברים:
4.1 ביום 26.07.11 התלוננה האם במשטרת ישראל, כי האב לא השיב את הקטין הביתה במועד הקבוע.
4.2 המשטרה איתרה את האב ואת הקטין שהיה עימו, ושוטר נשלח לפגוש באב ובבן כדי לוודא את שלום הקטין.
4.3 למחרת התקשר האב ביוזמתו לתחנת המשטרה, ובשיחה שהתפתחה בינו לבין השוטר חזני, אמר האב לשוטר, כי אומנם הפעם המשטרה מצאה אותו, אבל בפעם הבאה שיקבל את הילד הוא יהיה במקום שלא ימצאו אותו ולא יצליחו לאתר אותו והוא לא מתכוון להחזיר אותו.
4.4 השוטר שסבר שאמירה מעין זו היא חריגה, העלה את הדברים על הכתב והעבירם לידיעת לשכת הרווחה (ראה הודעת השוטר חזני שמיום 08.08.11).
4.5 באותם ימים ממש נדונה בפני ביהמ"ש בקשתו של האב לצאת לטיול בחו"ל עם הבן, ולשכת הרווחה נדרשה להתייחס לבקשתו זו של האב, על פי דרישת ביהמ"ש, בשל התנגדות האם.
4.6 מעת שנודע לעו"ס על תוכן הדברים שדיווח השוטר, מיותר לציין כי הוחלט להמליץ שלא לאפשר לאב לצאת עם הקטין לחו"ל, ואף הועברה לביהמ"ש המלצה שלא לאפשר מפגשים של האב עם הקטין, אלא במרכז קשר ותחת פיקוח.
4.7 העו"ס הסבירו, כי מטעמים של חשש לשלום הקטין יש לצפות ולפקח על מפגשיו של האב עם הקטין, ורק לאחר שדעתן של העו"ס תנוח והן תהיינה סבורות שאין נשקפת לקטין כל סכנה - רק אז ניתן יהיה לאפשר לאב את המשך הפגישות ללא פיקוח.
5. המלצה זו קוממה את האב והוא מיהר להבהיר, כי לא יסכים בשום אופן לכך שמפגשיו עם בנו יהיו בפיקוח, וכי הוא מעדיף לכן לוותר על המפגשים עם הבן.
6. אף שנעשו ע"י ביהמ"ש ניסיונות לשכנע את האב לקיום מפגש או שניים במרכז הקשר, ואף שהסיכויים לכך שהמפגשים יעברו בשלום היו גבוהים מאוד (על רקע יחסי האב ובנו בעבר), ואף כי יחסי האב עם בנו היו חמים וטובים מאז ומתמיד, לא הסכים לכך האב בשום אופן.
7. בכך גזר האב על עצמו נתק ממושך מבנו, וכל הניסיונות לשכנעו לקיים מפגש או שניים בפיקוח עלו בתוהו, ראה למשל את ההחלטה מיום 02.01.12, שם כתבתי כך:
"1. סבלנות האין קץ אשר התאמצתי לנהוג על פיה באה אל קיצה. מר י.א. אינו מאפשר לי או לבאת כוח הצד שכנגד לדבר. אין הוא מוכן להקשיב לאף מילה של בית המשפט, גם לא לניסיונות להרגיעו, גם לא לניסיונות להפיס את דעתו כי אם יתן לדיון להתנהל כפי שאני מבקש לנהלו, יקבל את מלוא תשומת הלב ויתכן וניתן יהיה להגיע לאיזה שהוא פיתרון ולו זמני, שבעקבותיו ניתן יהיה לחדש את הסדרי הראיה.
2. ניסיתי להבהיר לבאת כוח האם מדוע אני מוכן לקחת על עצמי את הסיכון בהפגשתו של האב עם הילד ללא פיקוח. זאת, על אף שגורמי הרווחה הודיעו, כי המלצתם היא להפסיק את המפגשים בין האב לילד לאלתר, ולאפשר לאב לפגוש בילד אך ורק תחת פיקוח של מרכז קשר, וכי רק לאחר שיצטבר ניסיון מה, ותנוהל צפייה על מפגשים אלה של האב עם הילד, תישקל האפשרות לשוב לסדרי הראיה הקודמים, שהיו ללא פיקוח.
הבהרתי כי מעולם לא היו טענות על מסוכנותו של האב כלפי הבן. אכן היו לא מעט טענות על האיחורים בהשבת הבן לבית אמו אבל לא היו טענות כי המפגשים מסכנים את הילד. גם היום אישרה הפרקליטה בפני כי אין צל של ספק שהילד אוהב את האבא והאבא אוהב את הילד, אלא שמרשתה חוששת כי חלה התדרדרות במצבו הנפשי של האב, ועל כן היא מבקשת שהמפגשים הראשונים בין האב לבן יהיו תחת צפייה. היא הצהירה בשם מרשתה כי אם גורם מקצועי יקבע שאין סיכון, אין בכוונת האם לערער על כך והיא תקבל כל קביעה של אותו גורם מקצועי. כל שהיא רוצה הוא שיהיה פיקוח על המפגשים הראשונים.
3. אחר ששמעתי את דברי הפרקליטה הייתי נכון להציע שינוי מהצעתי הראשונה. על פי שינוי זה יתנהלו המפגשים הראשונים לא בפיקוח של מרכז קשר אלא בנוכחות האם. עוד אפשרות אופציונאלית היא שגורם ניטראלי שימונה על ידי בית המשפט ושהאב יממן את שכירתו (איש מדעי ההתנהגות), יהיה נוכח במפגשים הראשונים, והוא זה שימליץ בפני בית המשפט האם לדעתו יש לאפשר לאב להיפגש ללא נוכחות של גורם זר.