ביטול החלטה על סגירת תיקים עקב הטעייה מכוונת של אחד הצדדים

בפני בית משפט זה התנהלו הליכים בין הצדדים בענייניהם ובענין ילדיהם.

ביום 3.12.08 הגיש ב"כ המבקשת, בשמה ובשם ילדיהם הקטינים של הצדדים "הודעה מטעם המבקשים" בו הודע כי בהסכמת הצדדים בשמם ובשם הקטינים מתבקש בית המשפט לסגור את התיקים ולאשר את בקשת הצדדים כי "נושא מזונות הילדים ומשמורתם מסורה לבית הדין הרבני".

על פי בקשה - הודעה זו ניתנה החלטה לפיה נסגרו התיקים כמבוקש.

טוענת המבקשת כי המשיב הוליך אותה שולל ובדרכי רמיה הביא אותה לכך שהודיעה על סגירת התיקים בבית המשפט.

לטענת המבקשת, במהלך הליך בתביעת גירושין בבית הדין הרבני הגיעו הצדדים ביום 2.12.08 להסכם גירושין והסכמה לסידור גט.

המשיב היתנה את אישור ההסכם ומתן הגט במסירת הודעה ע"י המבקשת לסגירת התיקים והעברת סמכות השיפוט לבית הדין הרבני בנושאי מזונות הילדים ומשמורתם, וב"כ אף הכתיב את נוסח ההודעה.

הסכם הגירושין אושר ביום 2.12.08 על ידי בית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין.

הצדדים הוזמנו לסידור גט ליום 7.12.08.

לדברי ב"כ המבקשת, מספר ימים לפני המועד שנקבע לסידור הגט התקשר עמו ב"כ המשיב וביקש הסכמתו לדחיית מועד הדיון ביומיים.

ואכן ביה"ד קבע דיון ליום 9.12.08.

לטענת המבקשת ב"כ המשיב העלה במועד הדיון (ביום 7.12.08) דרישות חדשות לאישור ההסכם.

המבקשת טוענת כי התנהלות המשיב כלפיה היתה מצג שווא ונגועה בחוסר תום לב משווע.

המבקשת מבקשת לבטל את החלטת סגירת התיקים, לפותחם מחדש ולדון בהם כאן.

עמדת המשיב

המשיב מנגד, מכחיש את הדברים ומתנגד לבקשה.

לדברי המשיב הצדדים אכן הגיעו להסכם גירושין אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני.

בהסכם הוסכם כי סמכות השיפוט בעניני מזונות הילדים ומשמורתם תהיה נתונה בידי בית הדין הרבני.

המשיב טוען כי לאחר שניתנה החלטה לפיה נסגרו התיקים בבית המשפט וכיוון שההחלטה לא התיחסה באופן פרטני לענין הסמכות החליט בית הדין הרבני ביום 9.12.08 כי ב"כ הבעל ינסח בקשה משותפת בענין העברת הסמכות לבית הדין הרבני ואכן הוא הגיש בקשה בנוסח האמור דא עקא, שהמבקשת הגישה לבית המשפט בקשתה לפתיחת התיקים וחידוש ההליכים.

עוד מציין כי ביום 4.12.08 הגישה המבקשת בעצמה בקשה לבית הדין הרבני בה ציינה כי הינה "מוכנה לתת ערבות ככל שתידרש על מנת להבטיח את סגירת התיקים והעברת הסמכות לבית הדין".

ביום 21.12.08 קבע בית הדין הרבני כי "הסמכות לדון במכלול הענינים שבין בני הזוג כולל החזקת הילדים נתונה לבית הדין".