ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' הללי

פסק דין

בפני תביעה ע"ס כולל של 5,406 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 2.9.10 שהתרחשה בשעות הבוקר בחניית הבניין שבו מתגורר התובע 2 בגן יבנה.

בקציר העומר, לעמדת התובעים רכבם נפגע בצידו הימני של הפגוש האחורי כאשר הנתבע נהוג בידי מונית שברשותו, נסע לאחור במהירות וללא אבחנה ברכבם כאשר יצא ממוסך הממוקם בקרבה סמוכה לבית מגוריו של התובע 2.

עמדתו של הנתבע נסבה בסופו של יום על טענתו כי פגע קלות בעת נסיעה לאחור ברכב התובע 2 ואולם היתה זו פגיעה בצד שמאלי אחורי של הרכב ולא בצד ימין אחורי כפי שנטען כלפיו. לשיטתו התובעים מבקשים לייחס לו נזקים לא לו.

מטעמם של התובעים העידו בפניי היום התובע 2 ושכנתו גב' אורית טובי. לשיטתה של הגב' טובי היא ראתה במו עיניה את התאונה, שכן היא מתגוררת ממול המוסך באופן שחלון מטבחה צופה פני הבאים ויוצאים את המוסך. עדותה בפניי של העדה לוותה בתיאור קונקרטי של אשר ראו עיניה ובהתאם לכך ציינה כי כאשר ביקש הנתבע לצאת ברוורס מהמוסך הוא נצרך כדרכן של המכוניות היוצאות ממנו לעלות עם רכבו לאחור שכן המוסך ממוקם בתחתית הכביש אליו ביקש הנתבע להשתלב ובו קרתה התאונה, וכתוצאה מכך לחץ ביתר על דוושת הגז והתנגש ברכב התובע 2. לשיטתה: "היה בום רציני, האזעקה התחילה לעבוד" דבר אשר מעיד על עוצמת הפגיעה והיקפה. העדה גם העידה כי הנתבע התנגש בחלקו הימני אחורי של רכב התובע (שם, עמ' 1 ש' 24 לפר' הדיון מהיום), דבר העומד בניגוד מוחלט לעמדתו של הנתבע לענין זה.

על דברים דומים חזר התובע 2, הגם שלא נכח בארוע אלא שידע לספר על דברים שהתרחשו לאחר מכן בנוגע לניסיונות שקיימו הצדדים בכדי לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית-המשפט, דבר שלא צלח בסופו של יום.

לעומת עדים אלו, גרסתו של הנתבע במסגרת עדותו היום בפניי התבצרה בטענתו הראשונית על פיה הוא אכן פגע ברכב אך היתה זו פגיעה בצידו השמאלי אחורי של הפגוש האחורי ואף הוסיף וציין כי היתה זו פגיעה קלה ובוודאי לא כזו שהובילה לנזקים הנתבעים בכתב התביעה. את טענת עוצמת הפגיעה ביקש לתמוך בדברים דומים שאמר לו לשיטתו בעל המוסך אשר חזה בתאונה.

לאחר שקלול עדותם של הצדדים ועיון בכתבי הטענות מצאתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל על כתפיהם לשם קבלת התביעה במלואה.

התרשמתי מעדותה של הגב' טובי וזו היתה אמינה עלי. בעדותה לא נמצאו סתירות אשר ניתן להעיד עליהן על בקעים בגרסתם של התובעים לעניין קרות האירוע התאונתי. העדה העידה כי ראתה במו עיניה את התאונה ואף חזתה בתהליכים שהתרחשו לאחר התרחשותה ביחס לשיחה שניהלה עם בעל המוסך אשר לשיטתה ראה אותה ואף פנה לאחר מכן לרעייתו של התובע 2 על מנת למסור לה פרטים אודות הפוגע- הוא הנתבע אשר גם משמש כלקוחו זה משכבר הימים.

לעומתה הן בעדותו היום בפניי והן בהודעתו הכתובה של הנתבע שהונחה בפני ביהמ"ש במעמד הדיון, ניתן ללמוד על אנשים נוספים שראו את התאונה אשר יכלו לתמוך בגרסתו בנוגע למיקום הפגיעה ועוצמתה, אולם נתבע זה לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא טרח לזמן אנשים אלו בכדי לתמוך בגרסתו בפני בית-המשפט. הנתבע גם לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא טרח לזמן את בעל המוסך לשם מתן עדות תומכת בעניינו וזאת בין היתר על יסוד עמדתו עליה חזר מספר פעמים היום כי בעל המוסך נכח באירוע אף טען בפניו כי לא קרה כלום לרכב התובע 2.

לעניין זה אציין כי יכול ויטען הטוען כי באופן עקרוני אי זימונו של בעל המוסך פועל לרעת שני הצדדים שלא טרחו להורות על העדתו בפני ביהמ"ש ואולם אני סבור כי במקרה זה שלפניי בהתאם למבחן התוצאה די היה מבחינתם של התובעים להביא את עדותה של הגב' טובי שנמצאה קוהרנטית ואמינה בכדי להטות את כף המאזניים לטובתם. בהתאם למבחן זה לא היה די בעדותו של הנתבע בלבד לעניין אקוטי זה מקום בו קיימת בפיו טענת נגד משמעותית ועל כן אי הבאתו של בעל המוסך לעדות תומכת בגרסתו, פועלת לרעתו.

זאת ועוד, מעיון בתמונות זירת הארוע ניתן לתמוך בשתי ידיים את גרסתה של הגב' טובי כי תוואי הדרך הינו כזה המעיד על קיומם של הפרישי גבהים בין מיקום המוסך לבין הכביש שבו התרחשה התאונה, כך שהמבקש לצאת מהמוסך, מחויב מדרך הטבע לנסוע עם רכבו בעליה כברת דרך קצרה ביותר ולשם כך להאיץ מטבע הדברים את הרכב במעט על מנת ליצור תנופת עליה. הדברים תומכים את גרסתה של העדה דנן בדבר מהירותו הגבוהה של הנתבע 1 כאשר נסע לאחור ופגע ברכב התובע 2. אף לענין מיקומם של הנזקים וללא קשר למה שציינתי לעיל, עיון בתמונת זירת הארוע מלמד כי על המבקש לנסוע לאחור בכדי לצאת מהמוסך אינו מחויב ביצירת קשת רחבה לאחור, כגרסת הנתבע הטוען לפגיעה בפוגש אחורי שמאלי כי אם די ביצירת קשת מינימלית על מנת להתיישר עם הרכב לקראת נסיעה קדימה לכיוון היציאה מהחניה.

זאת ועוד, אפיון הנזקים שנוצרו לאחר התאונה בחלקו האחורי של הרכב מלמד על נזקים מסוג שקע שהותירו אחריהם גם שריטה בקרבת מיקום הפגיעה. הדבר מלמד להבנתי על פגיעה רכב הנתבע ברכב התובע 2 תוך כדי נסיעה לאחור. נזק מעין זה לא מצוי בחלקו השמאלי האחורי של רכב התובע 2 כתוצאה עליה יכל לכאורה הנתבע לסמוך את שתי ידיו.

בנסיבות כאמור מצאתי כי יש לייחס אחריות לקרות האירוע התאונתי לנתבע.

באשר לסוגית הנזקים הנתבעים – התובע 2 העיד בפניי כי השריטות בצידו הימני של הפגוש האחורי אינן תוצר של התאונה הנדונה כי אם השקע אותו תיארתי לעיל בלבד ועל כך מבקש ב"כ הנתבע להתבסס כטענה חלופית להקטנת שיעור הפיצוי הנתבע.

עיון בחוות-הדעת של השמאי מצביע על החלפת פגוש אחורי חיצוני ופנימי, דבר אותו אני מייחס לפגיעה זו בשל עוצמתה והיקפה. סבורני כי השריטות בצד ימין ולמעשה עלות תיקונן נבלעת בסכום הפיצוי שנפסק עקב תאונה זו ובכלל זה עלות עבודות הפחחות והצבע שנאמדו ע"ס כולל של 1,200 ₪ וזאת לנוכח הצורך בהחלפת הפגוש מלכתחילה עקב האירוע התאונתי הקשור בנזק הספציפי שנגרם מהתאונה ועל כן החלפתו של הפגוש ותוצריה כעבודות הקשורות בכך, נבעלת כאמור בעלות "תיקון" השריטות. לחילופי חילופין אילו ביקש הנתבע לטעון לעניין זה, ולהצביע על שיעור ספציפי אחר אותו יש לנכות מעלות עבודות הפחחות, החלקים והצבע מוטב היה מצידו לבקש לזמן את השמאי של התובעים לחקירה נגדית בפני בית המשפט על מנת שבית המשפט יתרשם מעדותו לעניין זה ואולם כך לא נעשה על ידו.

בנסיבות, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעים סך של 5,406 ₪ צמוד מיום 21.9.10 (מועד עריכת חוות-הדעת של השמאי מטעמם) בגין הנזק הישיר מהתאונה, בצירוף שכ"ט עורך דין בסך 1,500 ₪, הוצאות משפט ע"ס 600 ₪ לטובת התובע 2, אגרה ששולמה עם פתיחת התיק בסך 355 ₪ ושכר העדה הגב' טובי אורית כפי שנפסק בדיון.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.