ביהמ"ש דחה בקשה לכפות על תובע לצרף נתבע נוסף לתביעה.

1.         בקשה לצירוף נתבע ולמחיקת התביעה נגד המבקשת בנימוק לפיו המבקשת היא רק משווקת מוצרי חשמל אך אינה יבואנית ואינה אחראית, בהתאם לתעודת האחריות שנמסרה באריזתו המקורית, של המוצר.

2.         המבקשת טוענת בין היתר כי יריבות קיימת רק למול היבואן שאותו היא מבקשת לצרף כנתבע אך לא מולה ואת היבואן יש לצרף כנתבע לטענתה ולא ניתן לצרפו כצד שלישי כי בהיותה תאגיד היא אינה רשאית לשלוח נגדו הודעה לצד שלישי בבית המשפט לתביעות קטנות.

3.         לאחר שעיינתי בטענות המבקשת הנני סבור כי יש לדחות את שתי הבקשות למבקשת עצמה יש יריבות בהיותה המוכרת, ובכינוי "משווקת" שבחרה לעצמה אין כדי לשנות את מהות העסקה מולה שהיא עסקת מכר  במסירת תעודת אחריות אין  לפטור את המבקשת מחובתה לקיים אחריותה כמוכרת, למשל בסוגיית התאמת הממכר ומכאן שיש להותירה בתביעה.

4.         אשר לצירוף הנתבע, השאלה העיקרית שלפני היא האם לכפות על תובע לצרף נתבע למרות שהתובע אינו מעוניין בכך שאלה זאת היא נפרדת מהשאלה הנוגעת לאפשרות לשלוח הודעה לצד שלישי. במקרה זה לא מצאתי שיש מקום להיעתר לה בחיוב.

5.         אגב, אבהיר כי הסמכות לכפות צירוף נתבע אמנם מצויה וראה בהקשר זה סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984 ובתקנה 9 לתקנות שיפוט תביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות השיפוט") אולם לא מצאתי לנכון להפעילה.

6.         בהקשר זה פרמטר חשוב  נוכח הקרבה המטריאלית, הם כמובן השיקולים הכרוכים במחיקת בעלי דין והוספתם לערכאה הדיונית מכח שיקול דעת שמעניקה תקנה 24 ל תקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד - 1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי") ולפיה קיים תנאי שצירופו של צד דרוש "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". לא מצאתי שהשאלות המהותיות, הכרוכות בתובענה מול הנתבעת כמוכרת אינן ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שהיבואן בעל דין. היינו, בלא שפסק הדין יחייב את היבואן כי לא יהא מעשה-בית-דין גם כלפיו. יתירה מכך לא  מצאתי לסטות מן הכלל הנקוט בפסיקה שפירשה את התקנה לפיו התובע בוחר בנתבע ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד, צירוף נתבע על אפו וחמתו של התובע הוא צעד חריג שיבוצע במקרים היוצאים מהכלל ראה למשל מפי כב' השופט זוסמן בבע"א 543/59 מדינת ישראל ואח' נ' טוב קיסלוג ואח', פד"י יד(2) 1165, 1171-1170, 1960.  והשווה בי' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995), בעמוד 200. במקרה דנן לא מצאתי שפסק דין שניתן עשוי לפגוע בזכות חוקית של המבקשת או אף של היבואן שלא הגיש כל בקשה בעצמו.

7.         אגב, וביחס לשאלה הנוגעת לאפשרות לשלוח הודעה לצד שלישי - שאלה זאת נבחנת בשים לב למסגרת הנורמטיבית שבתוכה   סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד -  1984 המצמצם סמכות לתביעת יחיד ותקנה 5 לתקנות השיפוט שלפיה  רשאי נתבע שהגיש כתב הגנה להגיש תביעה שכנגד וכן הודעה לצד שלישי. בשאלה  הנוגעת לאפשרות נתבע שאינו יחיד לשלוח הודעה לצד שלישי, קיימת מחלוקת שלא הוכרעה. בבית המשפט המחוזי קבע כב' השופט גורן שגם נתבע שאינו יחיד דהיינו תאגיד רשאי להגיש תביעה שכנגד וזאת  בבר"ע 1019/96 אגד נגד שוחט (לא פורסם) (4.8.1997) חלק עליו למשל  כב' השופט שטרסמן ת.ק. (פ"ת) 2247/05 גור נ' אי.אי.גי )לא פורסם)       (27/10/02). לפי הגישה שמאפשרת תביעה שכנגד מצד תאגיד נראה שניתן להכיר גם באפשרותו לשלוח  הודעה לצד שלישי.

8.         שאלת משלוח הודעה לצד ג' מצד תאגיד כשלעצמה תאורטית ואינה טעונה הכרעה  כי המבקשת בחרה שלא לשלוח הודעה אך היא מקרינה על הסוגייה. ישנה בעייתיות בכך שהנתבעת עומדת מצד אחד על טענתה למניעות ממשלוח הודעה לצד שלישי המחייבת אותה באגרה, אך מצד שני עומדת  על טענתה שתוכל לכוף על תובע לצרף נתבע שהוא תאגיד כרצונה. בשני המקרים המדובר מבחינה מעשית וממשית בצירוף תאגיד לבקשת נתבע שהוא תאגיד.

ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ט (12 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

                                                                                                      אילן בן-דור, שופט

שם הקלדנית: רחל עמר