1. על פי כתב התביעה, היה התובע אמור לחזור לארץ ביום 8.6.08, אחרי טיול של כחצי שנה בדרום אמריקה.
לטענתו, כאשר הגיע לשדה התעופה בפנמה סיטי לא הורשה לעלות למטוס הואיל והכרטיס שהונפק לו על ידי הנתבעת לא אושרר.
התובע טוען כי הנתבעת לא הינחתה אותו בעת הנפקת כרטיס הטיסה כי עליו לאשררו, ועל הכרטיס עצמו היה כתוב "אושרר" (CONFIRMED).
2. התובע דורש סכום של 7,800 ש"ח (2,000$) הכולל הוצאות שהות כפויה במשך שבוע נוסף בפנמה סיטי, עד לחידושו של הכרטיס, תשלום קנס בסך 175$ לחברת התעופה, וכן הוצאות לינה וכלכלה. הסכום האמור כולל גם 1,000$ בשל עוגמת נפש.
3. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי התובע הזמין אצלה ביום 14.10.07 כרטיס טיסה לבואנוס איירס, כאשר מועד היציאה היה ביום 14.12.07 ומועד החזרה ביום 15.5.08.
בהתאם לפניית התובע, ביום 10.3.08 שונתה הזמנתו כך שטיסתו חזרה ארצה נדחתה ליום 5.6.08, והונפק לו כרטיס בהתאם.
הנתבעת טוענת כי הזמנת התובע נעשתה כולה במערכת ממוחשבת, וכנראה כתוצאה מכשל תקשורתי לא נקלט השינוי במועד הטיסה במחשבי חברת התעופה כי אם רק במערכת הנפקת הכרטיסים, ולכן, למרות שנשלח לתובע כרטיס מעודכן, לא נשמר לו מקום ישיבה במטוס.
4. הנתבעת מודה כי לא היתה חובה על התובע לאשרר את טיסתו, אך טוענת כי מן הראוי שיעשה כן מאחר והזמנתו בוצעה ושונתה מספר חודשים לפני מועד הטיסה בפועל. לטענתה, מדובר בהתנהלות שכל נוסע סביר היה נוהג בה בנסיבות אלה.
עוד נטען, כי התובע לא פעל להקטנת נזקיו ולא ניסה למצוא טיסה חלופית במועד קרוב יותר ו/או לא ניסה לפנות לנתבעת על מנת להסדיר את הטסתו בטיסה המקורית.
כמו כן, נטען כי התובע השתהה בהצגת כרטיס הטיסה העדכני וסירב לשתף פעולה עם הנתבעת על מנת לייתר את הגשת התביעה.
5. בדיון שהתקיים בפני ביום 28.6.09 נקבע כי על הנתבעת לברר עם חברת התעופה, באמצעות כרטיס הטיסה המקורי שהוגש לה על ידי התובע במהלך הדיון, מה היתה הסיבה לאי העלאתו לטיסה נשוא התביעה, וזאת לאחר שהנתבעת הודתה כי עקרונית לא היה צורך באישרור הטיסה (פרוטוקול עמ' 1 שורה 4).
6. הנתבעת הודיעה לבית המשפט ביום 8.7.09 כי אכן היה מדובר בכשל תקשורת בין מחשבי הנתבעת לבין מחשבי חברת התעופה, שלא ניתן היה לצפותו מראש, ומטעמי שירות לקוחות שלחה לתובע המחאה על סך 1,587 ש"ח (470$) לפיצוי בשל הוצאותיו.
לטענת הנתבעת, אין התובע זכאי לכל פיצוי נוסף מעבר להחזר הוצאותיו וזאת לאור התנהלותו ממועד התרחשות התקלה ואילך.
7. אכן אין התובע צריך להיות אחראי לכשל התקשורתי שבין מחשבי הנתבעת וחברת התעופה, ולאור הודאת הנתבעת כי לא היה עליו לאשרר את הטיסה - אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא פעל כנוסע סביר בהימנעו מלאשרר את הטיסה.
8. השאלה העומדת בפנינו הינה, האם די בפיצוי שניתן לתובע על ידי הנתבעת או שמא זכאי התובע לפיצוי נוסף כנדרש על ידו.
בתגובתו מיום 19.8.09 טוען התובע כי בנוסף לסכום שהוחזר לו על הנתבעת לפצותו בסכום נוסף של 1,000$ על עגמת הנפש שנגרמה לו עת נאלץ להישאר שבוע נוסף בארץ זרה, כשאינו בקיא בשפת המקום, תוך הסתמכות על כספו בלבד, ותוך תחושה של השפלה עקב יחסה של הנתבעת אליו.
התובע מציין כי הוא חייל משוחרר (כפי שעולה גם מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה), וכי הוא נכה צה"ל בשיעור של 57% ברגלו הימנית, דבר שהפך, לטענתו, את השהות בפנמה לקשה אף יותר.
עוד מציין התובע, כי בניגוד לטענת הנתבעת הוא ניסה ליצור עמה קשר להסדרת הנושא במהלך שהותו בפנמה, אך טענתו זו לא הוכחה.
מתגובת התובע עולה, לכאורה, כי הוא זנח את טענתו בדבר החזר סכום הקנס לחברת התעופה בסך של 175$, אולם אני מוכנה להניח לטובתו כי מדובר בהשמטה גרידא.