תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה מחוז תל אביב
|
24782-98
14/12/2008
|
בפני השופט:
טובה סיון
|
| - נגד - |
התובע:
נ.ש.
עו"ד סוזן וייס
|
הנתבע:
נ.י.
עו"ד אברהם י.וייס
|
| פסק-דין |
1. התביעה דנן הינה תביעת נזיקין אותה הגישה אישה כנגד בעלה, לפצות אותה בגין סרבנותו ליתן לה גט, משך למעלה מ-10 שנים.
2.
המסכת העובדתית
הצדדים נישאו ביום 3.4.1997. האישה היתה עולה חדשה מאיראן, בת 24, והבעל בוגר ישיבה בן 31. הצדדים נישאו בעקבות שידוך.
הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת משך
כשלושה חודשים בלבד, בסופם - בחודש יולי 1997, ברחה האישה מפני אלימותו הקשה של הבעל, כשהיא בהריון.
מאז ועד היום - ומזה כ - 11 שנים, הצדדים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת ומנהלים הליכים משפטיים בבימ"ש זה ובביה"ד הרבני, לרבות תביעה אשר הוגשה והוכרעה למזונות הקטין, ותביעות הדדיות לגירושין.
3.
טענות התובעת
לטענת האישה בין השנים 1997 ל - 2005 התקיימו 25 דיונים בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין ומזונות אישה, מתוכם הבעל לא הופיע ל -10 דיונים, וכשהופיע לדיונים היה זה באמצעות צווי הבאה.
בית הדין הרבני חזר וקבע כי אין מקום לחיים משותפים בין בני הזוג, וכי על הבעל מוטלת מצווה לגרש את אשתו.
בנסיבות אלה, בעבור השנים ומשברור כי נישואי הצדדים הסתיימו, ולטענת האישה - הבעל במזיד מסרב לתת לה גט, ביודעו כי הדבר מסב לה סבל רב.
התובעת אשר הינה אישה חרדית, בהיותה עגונה, לא יכולה לקיים קשרים עם גברים אחרים, להביא עוד ילדים לעולם ולחיות חיי משפחה. בכך פוגע הנתבע פגיעה אנושה בכבודה של האישה, באוטונומיה שלה ובזכותה לקבוע את מהלך חייה.
הבעל מעמיד תנאים משתנים למתן גט, כגון ויתור על מזונות הילד והעברת הסמכות לדון במזונותיו לבית הדין הרבני, מחיקת חובות הבעל במוסד לביטוח לאומי, העברת המשמורת בילד אליו, הבטחת סדרי הראייה שלו עם הילד וכיו"ב. תנאים אלה אינם סבירים בעליל, עומדים בניגוד לתקנת הציבור ומהווים תירוצים בלבד לאי מתן הגט. זאת ועוד, חרף הצהרותיו בפועל הנתבע אינו מעוניין בקשר עם בנו. כך, לא הגיע לדיונים בבית הדין הרבני בעניין סדרי הראייה עם הילד, והצהיר כי הוא מוכן לוותר על קשר עם בנו תמורת ויתור על מזונות.
לטענת התובעת הנתבע הינו אדם אלים הסובל מבעיות נפשיות, והתובעת פוחדת כי יפגע בקטין.
התובעת טוענת כי אין "אשם תורם" בסרבנות גט. גם אם דרישות הנתבע היו סבירות, נכונות ובהתאם לתקנת הציבור - אי ציות התובעת לתנאי הנתבע לגט אינו יכול לתרץ את התעללות הבעל באשתו.
זאת ועוד, לטענת התובעת - הבעל הוא "נבל ברשות התורה" ומנצל את ההלכה ואת בית הדין הרבני על מנת להתעלל בה. הבעל מנצל את העובדה שבית הדין הרבני נמנע מלחייב בעלים במתן גט, ובעיקר במצבים בהם לבעל יש תנאים, תמורת מתן הגט.
מבחינה משפטית טוענת ב"כ האישה כי "סרבנות גט" היא עוולה נזיקית, על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש):
* הפרת חובה חקוקה בהתאם לס' 63 לפקודת הנזיקין - החוק שהופר הינו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אשר נועד להגן על זכויותיו הבסיסיות של אדם במדינת ישראל. באי מתן גט לתובעת, הנתבע פוגע בזכויות האדם של התובעת כגון הזכות לאוטונומיה עצמית, הזכות להוליד ילדים, והזכות לקשרים חברתיים וחיי אישות.
* הפרת חובה חקוקה - של ס' 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א 1991. הנתבע, בסרבנותו לתת גט לתובעת מתעלל בה "התעללות נפשית מתמשכת" ומונע ממנה כל אפשרות ל"ניהול סביר ותקין של חייה".
* הפרת חובה חקוקה - סעיפים 427, 428 ו-431 לחוק העונשין תשל"ז 1977, אשר עניינם שימוש שלא כדין בכוח. הנתבע מנצל את מצוקתה של התובעת ומעמיד תנאים תמורת הגט הן בעניין מזונות והן בעניין הילד. בכך משתמש הנתבע שלא כדין בכוח שיש לו לעגן את התובעת ולהימנע מלתת לה את גיטה כדי להניע את התובעת להיענות לדרישותיו.
* עוולת כליאת שווא - עיגונה של התובעת מהווה שלילת חירות כה דרסטית, עד כי ניתן לראות בה כליאת שווא משהיא כליאה חברתית, נפשית ושלילת חירות מוחלטת המשפיעה על כל תחומי החיים.