ביהמ"ש : משמורת משותפת וחלוקת נטל תשלום מזונות קטינים

1.                  לפניי תובענות למשמורת ולמזונות שהגישה האם בשמה ובשם שני ילדיה, כנגד הבעל-האב.

2.                  בני הזוג נישאו זל"ז כדמו"י ביום .... ומנישואים אלה נולדו שני הילדים: ......

3.                  חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון, ולאחר הליך גישור שלא צלח, עזב הנתבע את דירתם השכורה של הצדדים בחודש ספטמבר או נובמבר 2006. בחודש דצמבר 2006 רכשה התובעת דירה (להלן: "הדירה"), באמצעות סכום של 155,000$ שהעניק לה הנתבע (מאת הוריו) וכן באמצעות משכנתא שנטלה. בין הצדדים נערך הסכם ביחס לדירה שנרכשה, ולפיו, בין היתר, נרשמה הדירה ע"ש התובעת והנתבע בחלקים שווים, בעוד שהמשכנתא משולמת על ידי האם לבד.

4.                  האב הגיש מצידו תובענה להסדרי ראיה והיא תדון במאוחד עם התביעה למשמורת.

התובענה למשמורת

טענות האם

5.                  לטענת האם, לאחר שהנתבע עבר להתגורר בדירה שכורה סמוכה, פנו ההורים להתייעצות עם אנשי מקצוע ביחס להסדרי הביקורים. האם נפגשה עם הפסיכותרפיסטית..., אשר הודיעה על הקושי בדבר לינת הילדים אצל האב. לאחר מכן פנו הצדדים לעו"ס..., והחל הסדר לפיו לנו הילדים אצל האב חמישה לילות במחזוריות של שבועיים. לדברי האם, הילדים הגיבו "לא טוב" להסדר זה, אשר יצר בהם תחושה שאין להם בית קבוע; ברם, האב רצה להרחיב עוד יותר את הסדרי הראיה. לאחר דין ודברים במהלך הליך הגישור הסכימה האם, כהסדר זמני, שהילדים ילונו אצל האב ששה לילות בשבועיים. האם ראתה שהילדים הגיבו בצורה לא טובה גם להסדר זה וגם ההסכמה שהאם תוכל לבקר את הילדים אצל האב - לא התקיימה; וכעת, לטענת האם, יש לשוב להסדר שהתקיים בתחילה, אז לא לנו הילדים כלל אצל האב באמצע השבוע. לדבריה, הילדים אינם מסוגלים להתמודד עם חלוקה בין שני בתים, ותגובתם מעידה על כך שההסדר אינו מתאים להם. בנוסף, לבת ... קשיים בויסות חושי ויש לה קושי במעברים. הילדים משוועים לרציפות וליציבות וניכר כי אין זה לטובתם שיתגוררו בשני בתים שונים. על כן הציעה האם שהאב ייקח את הילדים אליו פעמיים בשבוע ללא לינה וכן בכל סופ"ש שני.

טענות האב

6.                  לטענת האב, אין המדובר במקרה רגיל, אלא בזוג הורים אשר דגלו בהורות שוויונית משותפת, ואף נטלו כל אחד את שם המשפחה של רעהו. מרגע לידת הילדים, הוא היה נוכח ומעורב בכל תחום בחייהם. ההורים הסכימו כי יגדלו את הילדים במתכונת שוויונית, אך כיום מנסה האם לחבל בקשר שבינו לבין הילדים, משתמשת בהם כ"בני ערובה" ומנסה לקבוע עובדות בשטח, תוך שאינה רואה את טובתם של הילדים עצמם. לדברי האב, הוא ניסה למנוע ניהול מאבק משפטי, והצדדים אף היו על סף חתימת הסכם גירושין, אך האם ממשיכה בעמדתה הנוקשה והלוחמנית. האב אף התאים את שעות עבודתו ע"מ לשהות עם הילדים כמה שניתן, והוא קשוב אליהם, מעורב בחייהם כולל גם בפעילות בגנים, וממלא את חייהם בתוכן.

7.                  במהלך הנישואין ניסה הנתבע בכל מאודו לשמור על המסגרת המשפחתית, אשר המשיכה לשרוד הודות לפשרנותו, אך בגין אופייה הקשה של האם, נוצר בין הצדדים ריחוק. לשם התמודדות בחיי הנישואין, נעזר הנתבע בטיפול פסיכולוגי, ולאחר כשנה של טיפול, החלו הצדדים בטיפול זוגי; לטענתו, הייתה זו האם אשר גרמה להפסקתו. בעצת המומחית לייעוץ לילדים, שהו הילדים מאז הפרידה בשני הבתים במידה שווה.

8.                  לאחר הפרידה, משהבינה האם שהתנהלותה גורמת לאי יציבות לילדים, הסכימה לפנות להליך גישור, והיא זו שבחרה את המגשרת. אצל המגשרת נקבעה מתכונת לפיה הילדים ילונו ששה לילות אצל האב ושמונה אצל האם, במחזוריות של שבועיים. בפועל, מאז הגשת התביעה מימשה האם את איומיה, ובניגוד למוסכם מנעה מהילדים ללון אצל האב. כמו כן, חרף קיומן של החלטות שהתקבלו להשארת ההסדר על כנו עד לקבלת תסקיר פק"ס, הפרה האם את ההסדר והיא עשתה זאת בדרך גרועה ומזיקה, ע"י הוצאת הילדים מהגן בשעה מוקדמת יותר.

תסקיר פק"ס

9.                  פק"ס ... הגישה את תסקירה ביום 22.11.07, ולאחר מכן הגישה תשובות לשאלות הבהרה שהוגשו לה מטעם האם. בתסקירה המליצה פק"ס על משמורת משותפת של הילדים, ובאשר לחלוקת שהותם בשני הבתים, המליצה שבמחזוריות של שבועיים, ילונו הילדים אצל האב חמישה לילות ואצל האם תשעה לילות.

10.             האם מתנגדת נחרצות למשמורת משותפת, ולאחר קבלת תשובות לשאלות ההבהרה שהגישה לפק"ס אף חקרה אותה בדיון מיום 23.1.08. בסיכומיה, שבה האם ונימקה את התנגדותה למשמורת משותפת. לטענתה, משמורת משותפת אינה ניתנת ליישום במקרה דנן, ויש לפסוק, כפי שנפסק בדרך כלל, שחזקת הגיל הרך מחייבת שהמשמורת תינתן לאם בלבד. לטענתה, הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה במקרה דנן לחריגה מן החזקה הנ"ל - לא הורם, ולאור חוסר שיתוף הפעולה השורר בין ההורים - אין להורות לדעתה על משמרות משותפת. האם טוענת שהסכימה לאפוטרופסות משותפת אך לא למשמורת משותפת, וכי היא מסכימה להסדרי ראיה לפיהם יתקיימו שני ביקורים באמצע השבוע, אחד כולל לינה וכל סופ"ש שני, ללא לינה במוצ"ש.

11.             הנתבע הודיע כי הוא מקבל את המלצות פק"ס, ובתנאי שהאם לא תערים קשיים ותתנגד להן. בסיכומיו טוען האב כי טובת הילדים מחייבת משמורת משותפת והסדרי לינה רחבים ואף כמעט שווים, ונטען כי הסכמת ההורים בטרם הפרידה בדבר הורות משותפת, מחייבת גם לאחריה. גם ההסכם שנחתם בין ההורים בחודש דצמבר 2006, נותן ביטוי להסכמות אלה. הילדים מתייחסים אל ביתו של האב כביתם לכל דבר, הוא מותאם לצרכיהם והם מזמינים אליו חברים ללינה. המקרר תמיד מלא עבורם והילדים נרדמים בביתו ללא קושי. האם נקטה בצעדים חד צדדים ולא קיימה את החלטות בית המשפט והיא מונעת מחרדות וצרכים אישיים שלה ולא מתוך ראיית טובת הילדים.

דיון

12.             בהתאם להסדר הזמני המתקיים מאז חודש אוקטובר 2007, נפגשים הילדים עם הנתבע שמונה פעמים בשבועיים: הם לנים אצלו חמישה לילות, ונפגשים עמו ללא לינה עוד שלש פעמים.

13.             הסכמתה של האם לאפוטרופסות משותפת מיותרת ואינה לעניין, ואין בכוחה לשלול זאת גם אילו הייתה לה כוונה כזאת, לאור ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"), לפיו: "ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים".

14.             באשר לקביעת משמורתם של ילדים, העיקרון המכריע הוא עקרון טובת הילד, והוא העומד כעיקרון ראשון במעלה  דנ"א 7015/94 היוהמ"ש נ. פלונית, פ"ד נ(1) 48 (1995). ראה גם, בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית סעיף 11, טרם פורסם, ניתן ביום 1.5.2006: " עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים".

15.             עם קבלת תסקיר פקיד הסעד, בית המשפט מגבש תמונת מצב עובדתית עדכנית, אשר לאורה ימלא בית המשפט תוכן קונקרטי את המושג "טובת הילד" במקרה שעומד להכרעתו.

16.             הכללים המנחים בנושא סוכמו היטב בע"מ (חי') 384/06 ו' נ. ו', מיום 28.3.07, שם נאמרו הדברים הבאים:

בבוא בית המשפט להידרש לסוגיית משמורת הילדים, עליו לשקול, בכל מקרה ומקרה, את טובתו הקונקרטית של הקטין שעניינו נדון בפניו (ראה בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה(1) 453    (1998)).

ההכרעה בדבר טובתו של הקטין מבוססת, מטבע הדברים, על מכלול הראיות המונחות לפתחו של בית המשפט, ובכלל זה על חוות דעת מומחים מקצועיים, להם יש את הכלים המתאימים, המומחיות המקצועית והניסיון הדרוש. ראה,