ביהמ"ש לא יאפשר מסלול עוקף לסדר הדין הפלילי בדמותה של עילת השבה אזרחית

1.         פסק דין בתביעה קטנה שהוגשה על ידי התובע להשבת 1,800 ש"ח שעוקלו מחשבונו בעקבות דוחות חניה שניתנו למכונית הרשומה על שמו.

2.         על הפרק שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות בגין עילה מן הסוג שעל הפרק. בפני בית המשפט טענות הצדדים בשאלה זו.

3.         אין על הפרק עילה שבסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות ואף לא בסמכותו של כל בית משפט הדן בהליכים אזרחיים. לא מצאתי טעם לחזור על טענות הנתבעת בעניין, ואסתפק בקביעה, שמאמץ אני ומאשר את כל טענות הנתבעת שפורטו בבקשתה כי יקבע בית המשפט שהוא נעדר סמכות ביחס לעילה שעל הפרק. בתמצית הדברים אך אציין, שעל הנושא חולש חוק סדר הדין הפלילי, והוא בלבד. אין הדעת נותנת שיאפשר בית המשפט שינוי סדרי בראשית ומתן לגיטימציה למסלול עוקף לסדר הדין הפלילי בדמותה של עילת השבה אזרחית. אם ייפתח פתח כפי הסבור התובע, מחר יוכל כל נאשם בפלילים "למחזר" את טענותיו כלפי המדינה בהליך אזרחי. את סעיף 1 לתגובתו פתח התובע בטענה שלא ראוי לנתבעת לבקש את דחיית התביעה על הסף מטעמי פרוצדורה. מאחר ולמדתי כי התובע הינו עורך דין נכבד, שימת ליבו ששאלת הסמכות העניינית איננה בבחינת קטנוניות של פרוצדורה.

4.         טענות התובע, כי המדובר בתביעה כספית לסכום מוגדר שהיא בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות (ראה, מסעיף 2 לתגובתו), אין בהן ולא כלום. אין די בכך שינקוב תובע בסכום כספי שהוא בסמכות בית המשפט הנדון כדי להקנות לו, בהכרח, עילה אזרחית (וכי עובד התובע סכום מסוים ממעבידו בבית משפט אזרחי קונה בכך סמכות עניינית שבכוחה לעקוף את הסמכות הייחודית הנתונה לבית הדין לעבודה, רק בשל כך שנקב בסכום??!). בשקלו בנושא בוחן בית המשפט גם את הסוגיה לגופא, וכאמור לעיל ברור על פני הדברים, שאין על הפרק כלל סוגיה אזרחית. אף טענת התובע שפורטה בסעיף 6 לתגובתו שלא מבקש הוא את ביטול פסק דין, אלא רק שתשיב העיריה כספים שעוקלו שלא כדין, נעדרת אחיזה, למעשה, גם לשיטתו. אף לגרסת התובע, שלא פורטה אלא בכתב התביעה הלקוני שהגיש ושאינו מחזיק אלא עמוד אחד, עוקלו כספים מחשבונו בגין דוחות חנייה שלא שולמו. והרי, כאמור, כל הקשור בדוחות חניה אלה אינו עניין לתביעה אזרחית. מעט תמוה הכיצד מכנה התובע את טענות הנתבעת כ"הבל הבלים" (סעיף 6 לתגובתו), ובד בבד טוען הוא שאינו מבקש "ביטול של שום פסק דין", אלא רק את השבת הכספים שנגבו כקנס על יסוד אותו פסק דין (או אותם פסקי דין). אין בפיו, ולו גם תחילת הסבר, מדוע לא נקט בדרך שמאפשר לאדם במצבו חוק סדר הדין הפלילי. התובע, אגב, מתעלם לחלוטין מכך שבחלוף פרק זמן כמפורט בחוק זוכים אותם דוחות חניה, אכן, למעמד של פסק דין: טול קורה מבין עיניך, וד"ל.

5.         באשר מצטמצם פסק דין זה לשאלת הסמכות העניינית, אמנע מלהתייחס לגופה של תביעה, אך, גם אם במאמרות מוסגרים בלבד, אתקשה שלא להביע את תמיהתי גם ביחס לטענת התובע לגופה של התביעה שהגיש. לגרסתו הוא, מכר את רכבו לחברה אחרת אך נמנע מלהקפיד על העברת הרישום במכונית זו לשמה של אותה חברה שקנתה את המכונית. ואגב, מי הוא זה שכיהן כמנכ"ל החברה ושלא הקפיד על השינוי ברישום? התובע עצמו - ראה סעיף 1 לכתב התביעה. בסעיף 3 לתביעתו מוסיף התובע ומציין בפסקה מודגשת את "טענותיו" לאותה חברה שלא טרחה להעביר את הרישום במכונית על שמה. אם כך, ישאל השואל, מדוע לא סבר התובע לתבוע השבה מאותה חברה שכל כך התרשלה? וכי זו אשמת הנתבעת שכך עשתה אותה חברה?!. מכל מקום, מובטחני, שלא יהא קושי לתובע לברר את הנושא עם מנכ"ל החברה שהינו, לגמרי במקרה, הוא עצמו. לכאורה, עילת התביעה כולה אומרת התחכמות, אך, מכל מקום, באשר מצטמצם פסק דין זה לשאלת הסמכות העניינית, אניח לכך.

6.         התביעה - נדחית.

במידה קיצונית לפנים משורת הדין, ובשים לב לכך שניתן פסק דין זה בלא שהוצרכה הנתבעת לטרוח לדיון, אמנע ממתן צו להוצאות.

ניתן היום י"ד בחשון, תש"ע (1 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.