ביהמ"ש לא התיר לפרסם את קלטות השחזור שערכו הנאשמים ברצח החיילת דפנה כרמון

לפני בקשה למתן היתר למבקשים לפרסם קלטות המתעדות שחזור שערכו  כמאל סביחי, מוחמד סביחי, אחמד כוזלי ועאטף סביחי (להלן: " המורשעים"), במהלך היותם חשודים בעבירות אינוס ורצח. קלטות אלה הוגשו כראיה במסגרת ת"פ (חי') 353/84 שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו הואשמו והורשעו המורשעים בעבירות של אינוס ורצח החיילת דפנה כרמון ז"ל. המבקשים טוענים כי קלטות השחזור חושפות חשדות חמורים להטיית ושיבוש השחזור על ידי המשטרה (להלן - " הקלטות").

רקע

1.            ביום 5.7.1982 נמצאה גופתה של החיילת דפנה כרמון ז"ל ביערות הכרמל. ביום 24.6.1984 הוגש כתב אישום נגד המורשעים בעבירות של אינוס ורצח.  ביום 23.1.1987 הורשעו המורשעים, לאחר שהודו במיוחס להם ואף שחזרו את המעשים. ערעור שהוגש על ידם לבית המשפט העליון נדחה (ע"פ 157/87), וכך אף בקשה  למשפט חוזר (מ"ח 2478/99).

2.        ביום 5.7.2009 הגישה הסנגוריה הציבורית בשם כמאל ומוחמד סביחי בקשה נוספת למשפט חוזר. הבקשה מתבססת בין היתר על טענת הסניגוריה לראיות חדשות שאותרו ובחינה  מחדש של חומר הראיות תוך פירוט פגמים וליקויים שנפלו לכאורה בניהול החקירה ובשחזורים. נטען להטיית השחזורים על ידי השוטרים, בכך שהחוקרים סימנו לחשודים דאז על אילו מקומות להצביע או לאלו מקומות להוביל. כן נטען כי השחזורים בוצעו בניגוד לנהלים שהיו קיימים באותה עת במשטרה.

3.             נציגי הסנגוריה הציבורית ערכו מסיבת עיתונאים בה דיווחו לציבור על הפגמים הנטענים בהתנהלות המשטרה. בתוך כך, פורסם תוכן קלטות השחזור בכלי התקשורת ואף פורסמו צילומים חלקיים מתוך השחזורים.

4.             ביום 1.7.2009 הגישו הסנגוריה הציבורית בשם המורשעים כמאל ומוחמד סביחי בקשה דחופה להתיר את פרסום הקלטות (ב"ש 1/09). ביום 12.7.2009 הגישו ידיעות אינטרנט ונעה ספיר את הבקשה שלפנינו. ביום 14.7.2009 חזרו בהם המבקשים בב"ש 1/09 מבקשתם והביעו את הסכמתם לבקשה שלפנינו.

נימוקי הבקשה

5.       המבקשים טוענים תחילה כי הגשת הבקשה דנן הינה מטעמי זהירות בלבד, שכן לטענתם, סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 (להלן -" החוק"), האוסר על פרסום קלטות אלא בהיתר מבית המשפט, אינו חל על ענייננו שכן הוראותיו של החוק מאוחרות למועד עריכת הקלטות. לטענתם, החוק יוצר שינוי מהותי ועל כן אינו חל באופן רטרואקטיבי.

6.       לגוף העניין, טוענים המבקשים כי בתוכן הקלטות יש כדי לחשוף חשדות חמורים להטייה בחקירה ולניהול בלתי תקין של החקירה, תוך השפעת השוטרים על מהלך השחזורים. לטענתם, איזון ראוי בין הערכים המתנגשים - פומביות הדיון והאינטרס הציבורי בחשיפת הקלטות, אל מול החשש לפגיעה בצדדים שלישים וטוהר ההליך השיפוטי - מחייב מתן היתר לפרסום הקלטות.

          לטענת המבקשים, נקודת המוצא היא כי לעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון. בבקשתם נסמכים המבקשים על ע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (טרם פורסם; ניתן ביום 14.5.09) (להלן: " עניין תורג'מן"), שם עמד בית המשפט על התכלית של סעיף 13 לחוק והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה. נטען כי התכלית העיקרית של החוק הינה להגן על זכויות נחקרים ועל ניהול חקירה תקין, ולפיכך במקרה הנדון, איסור פרסום הקלטות לא יגשים את תכלית החוק אלא דווקא יפגע בה.

7.        עוד נטען כי במקרה מיוחד זה בו המורשעים מרצים את עונשם בכלא למעלה מ-20 שנה ובנסיבות בהן נטען כי חקירת החשודים התנהלה תוך ליקויים חמורים ותוך הטיית החקירה והשחזור עקב התערבות השוטרים, עולה חשש חמור לחפותם של המורשעים, ובכך האינטרס המיוחד שיש לציבור בחשיפת המידע וקלטות השחזור. נטען כי טענת המורשעים כי במהלך השחזור הם הונחו על ידי השוטרים, הינה טענה חמורה, וככל שהיא נכונה, הרי שנגרם עיוות דין חמור לחשודים, ועל הציבור לקבל מידע אודות שיבוש הליכי חקירה על ידי שוטרים. בהקשר זה נטען כי פרסום התיעוד החזותי במקרה דנן, יחזק את אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, תוך מתן אפשרות לביקורת ציבורית על תקלות חמורות בהתנהלות המערכת המשטרתית.

8.        עוד טוענים המבקשים, כי אין בהתרת פרסום הקלטות כדי לפגוע במורשעים אשר דווקא מעוניינים בהבאת המידע לציבור. כך, אף אין בפרסום כדי לפגוע באינטרסים או בפרטיותם של צדדים נוספים.

9.        לבסוף טוענים המבקשים כי לנוכח חלוף הזמן, כ-25 שנה מביצוע השחזורים, קמה חזקה כי אין לאסור את הפרסום. לטענתם, אין חשש לפגיעה בהליך הוגן, משום שממילא מדובר בראיות שנחשפו בבית משפט לפני עשרות שנים, כך, אף אם יתקיים משפט חוזר, ממילא יתקיים הוא בצילו של פסק דין מרשיע שאושר על ידי מספר ערכאות.

10.      המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא חל על המקרה סעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, המהווה חריג לעקרון פומביות הדיון, שכן, סעיף זה חל רק על עניין פלילי תלוי ועומד, בעוד שבענייננו מדובר בהליך שנסתיים בהרשעה לפני למעלה מעשרים שנה.

טענות המשיבה

11.      המשיבה 1 (להלן - "המשיבה") מתנגדת לבקשה וטוענת כי הכלל שנקבע בסעיף 13 לחוק הינו איסור פרסום והחריג לו הוא התרתו, כאשר על מבקש הפרסום מוטל הנטל לשכנע כי בידיו טעם מיוחד המצדיק את החלת החריג. לטענתה, במקרה זה, לא הוכח כי קיים טעם מיוחד להתרת הפרסום. כן נטען כי המבקשים לא פרטו בבקשתם מהו אותו אינטרס ציבורי המצדיק  את פרסום הקלטות.

12.      המשיבה טוענת עוד כי הפעלת החריג לכלל, צריכה להיעשות באופן מידתי, וכי על המבקש לשכנע כי לא ניתן להביא את העניין לציבור על סיפוקו באמצעים מידתיים יותר שפגיעתם פחותה. נטען, כי לעובדת חלוף הזמן אין בה כשלעצמה כדי להתיר את הפרסום וכי איסור הפרסום חל גם לאחר קיומו של פסק דין חלוט.

13.      המשיבה מוסיפה וטוענת כי הבקשה הינה כוללנית מדי, ואינה מתייחסת לקטעים מסוימים ולא ניתן לתת תשובה ממוקדת. לטענתה, אף אם הבקשה מתייחסת לקטעים חלקיים, הרי שהדבר עלול להטעות את הציבור ולפגוע באמונו בבית המשפט ובמערכת והדבר עלול להוציא דברים מהקשרם. כמו כן, עלול הפרסום להסיט את המשפט מאולם בית המשפט אל הזירה הציבורית ולהפוך אותו למשפט הציבור והתקשורת.

14.      כן נטען כי פרסום הקלטות עלול לפגוע בפרטיותם ובכבודם של צדדים שלישיים כמו גם בכבודה ובפרטיותה של משפחת המנוחה. המשיבה סבורה כי עריכת האיזון הראוי מחייבת את בית המשפט להעניק משקל של ממש לעיתוי הגשת הבקשה בסמוך לאחר שהוגשה לבית משפט העליון בקשה למשפט חוזר, העוסק בין היתר גם בשאלה של קבילות הקלטות. לטענתה, לא ניתן להתעלם מכך שפרסום הקלטות עלול לשמש כמנוף בלתי ראוי לקידום בקשתם של הנאשמים למשפט חוזר.