ביהמ"ש: יש להימנע מריבוי הליכים על גבי הליכים לפי חוק איסור לשון הרע על דברים הנאמרים במהלך משפט

מונחת לפני תביעה בסך 17,800 ש"ח שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.

רקע

אריה נקש (להלן: "התובע") נבחר לכהן כחבר בוועד בית ברחוב דרך נמיר 122 בתל אביב בכך, החליף את פנינה לב ארי (להלן: " הנתבעת") שכיהנה עד לתאריך זה כחברת וועד הבית. בין התובע לנתבעת התגלע סכסוך שלטענת התובע החל לאחר היבחרו לוועד הבית במקום הנתבעת.

בתאריך 30.10.07 קיבל התובע מכתב מאחיה של הנתבעת שהוא עו"ד במקצועו. (צורף כנספח ג' לכתב התביעה). התובע טוען כי מכתב זה והאמור בו מהווה הוצאת דיבה.

כמו כן, טען התובע כי הנתבעת פגעה בשמו הטוב תוך שהאשימה אותו בכתבי בי-דין בהליך של תביעות קטנות קודם שמספרו הוא 3893-11-07 בטענות שאינן אמת.

משכך ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בהתאם להוראות החוק. 

הנתבעת דחתה את טענות התובע. לשיטתה, התובע מבסס את כל טענותיו על דברים שנאמרו במהלך הליך שיפוטי ואין לראות באמירות מעין אלה הוצאת לשון הרע.

הפניתי את הצדדים להליך של גישור כדי למצוא פתרון לסכסוך שביניהם, אולם הצדדים לא הצליחו לגשר על הפערים שביניהם. משכך אין מנוס אלא מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר".

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

לשון הרע מהי ?

סעיף 1 לחוק  איסור לשון הרע, תשכ"ד-1965 (להלן: "החוק")  קובע כדלהלן:

" לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד".

סעיף 7 לחוק (בפרק הפרשנות) מה דינו של המוציא לשון הרע:

"פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) עד 15, 55ב, 58 עד 61 ו-63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944"

את המבחנים שהעמידה הפסיקה  בכדי לבדוק מה דינה של תביעה זו נקבעו על ידי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון (לוני) הרציקוביץ' נח (3) 558, עמוד 566:

"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר [39], בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק (השוו Price supra [40], at pp. 3-4 ). בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: "האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות" (פרשת אמר [1], בעמ' 520). כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטויים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים".

המכתב ששלח ב"כ של הנתבעת לתובע, נשלח אך ורק לתובע. התובע לא הוכיח שמכתב זה הועבר לצדדים שלישיים ולא הביא כל עדות של דייר אחר בבית אליו הועבר העתק המכתב כטענתו.

אם כן, כל שנותר לבדוק הוא האם לנתבעת ישנה ההגנה המנויה בחוק. סעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע הקובע כדלקמן:

"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע - (א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21,"

וראה לעניין זה דברי כ' השופט ריבלין ב רעא 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל (פורסם בנבו) עמוד 3 :