ביהמ"ש חייב מוכרי דירה לשלם את יתרת דמי התיווך למתווך

התובע, מתווך מקרקעין במקצועו, תובע סך 11,500 ש"ח מהנתבעים בהמשך להסכם בלעדיות בענין תיווך מכירת דירתם של הנתבעים ברחוב האנפה בירושלים ( להלן - הדירה) ובהסתמך על התחייבות בכתב המתייחס לענין התשלום שישולם לתובע בקשר לכך (מסמך הנושא תאריך 25/06/06, שצורף לכתב התביעה כנספח ב') ( להלן - מסמך ההתחייבות מיום 25/06/06). סכום התביעה מסתכם בסך 13,775 ש"ח, לאחר שערוך ממועד הגשת התביעה להיום על בסיס הפרשי הצמדה וריבית.

אין חולק כי הקונה, שקנתה את הדירה מהנתבעים ( להלן - הקונה), לא הגיעה באמצעות התובע (אף שבסעיף 9 לכתב התביעה טען התובע כי הקונה גילתה ענין בדירה "בשל הפרסום והעבודה שאותה ביצע התובע", אישר התובע בעדותו כי הקונה לא הגיעה דרכו - עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 29, עד עמ' 5, שורה 2).

על פי גרסת הנתבעים, הקונה הגיעה דרך פרסום שפרסמו ב"מאגר מידע", ובעת מתן בלעדיות לתובע בענין מכירת הדירה, הוסכם עמו כי לא ישולם דמי תיווך אם יגיע קונה דרך "מאגרי מידע". התובע הכחיש את טענת הנתבעים בדבר הסכם על אי-תשלום דמי תיווך לקונה שיגיע דרך "מאגרי המידע". במסמכים בכתב, שנכתבו בין הצדדים, אין דבר התומך בטענות הנתבעים.

אין חולק כי לאחר שנמצאה הקונה, פנה הנתבע 1 אל התובע על מנת להודיע לו על כך; כי בפועל עורך דין, שהומלץ על ידי התובע (שכונה על ידי הנתבעים, "העורך דין של התובע"), טיפל במכירת הדירה עבור הנתבעים; כי הוסכם בין התובע לבין הנתבע 1 כי הסכום שישולם לתובע יכלול תשלום עבור עורך הדין, והתובע ידאג לתשלום שכ"ט עו"ד מתוך הסכום שיקבל כאמור; כי בעת עריכת זכרון הדברים בענין מכירת הדירה, שנערך בדירה, נכחו, מלבד עורך הדין שהומלץ על ידי התובע, גם התובע עצמו והסוכן במשרדו שטיפל בדירה.

מפאת חשיבות מסמך ההתחייבות מיום 25/06/06, אביא אותו כלשונו:

"בהמשך להסכם הבלעדיות מס' 10125 הריני לאשר, כי בעקבות לקוחה אשר הגיעה לטעמי באופן עצמאי ואשר מעוניינת לרכוש את דירתי הוסכם והוצהר בין משרדכם וביני ורעייתי אפרת, כי דמי התיווך בנוגע לעסקה המדוברת בשיעור של 150,000$ (זכרון הדברים נחתם על סך 150,000$, אך בהמשך הורד המחיר לסך 146,000$, לאחר שהתברר כי לא קיים היתר בניה למרפסת שהוספה לדירה, כאמור בעמ' 6 לפרוטוקול, שורות 1-5 ועמ' 9, שורות 3-4 - מ.ב.) אשר תיחתם עם הלקוחה תחייב אותנו בשכ"ט מוסכם מראש בשיעור 5,000$ כולל מע"מ וכולל שכ"ט עו"ד. בחתימה על מסמך זה הנני מאשר הכתוב לעיל ומתחייב לשלם את שכר הטרחה עם חתימה על הסכם מחייב בינינו ובין הלקוחה".

יצוין, כי לפי הסכם הבלעדיות, שנחתם בין הנתבע 1 לבין התובע ביום 22/05/06 ושצורף לכתב התביעה כנספח א' ( להלן - הסכם הבלעדיות), התחייבו הנתבעים לדמי תיווך בסך 1.5% בתוספת מע"מ.

אין חולק כי הנתבעים שילמו לתובע סך 14,672 ש"ח, וכי הסכום האמור כולל גם תשלום עבור עורך הדין, שכאמור הומלץ על ידי התובע וששכרו שולם לו על ידי התובע מתוך הסכום הנ"ל. בתביעה דנן תובע התובע את יתרת הסכום המגיעה, לטענתו, על פי מסמך ההתחייבות מיום 26/05/06        (7,528 ש"ח קרן), ואילו יתרת סכום התביעה (3,972 ש"ח) נתבעת בגין פיצוי מוסכם עבור אי-תשלום דמי תיווך, אשר לטענת התובע מגיע לו בהתאם להוראות סעיף 11 להסכם הבלעדיות.

הנתבע לא היה מוכן לאשר כי החתימות על מסמך ההתחייבות מיום 26/05/06 ועל נספח להסכם בלעדיות (מסמך 2 ברשימת המסמכים של התובע) הן שלו, אף כי אישר כי החתימות עליהן דומות לחתימתו (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 23-26, ועמ' 12, שורות 2-9). מומחה להשוואת כתבי יד, מר שאול הללי, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת החתימות, חיווה את דעתו כי החתימות הינן אכן של הנתבע 1, בדרגת וודאות של "קרוב מאוד לוודאי".

בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן (סעיף 18), הצהיר הנתבע 1 ביחס לחתימה על מסמך ההתחייבות מיום 25/06/06 "שהדבר כנראה היה בהיסח הדעת, בלהט החתימה על זכרון הדברים, ומבלי ששמתי לב לכך, ובכך מקרה איל אציל או עורך הדין שלו (עורך הדין שטיפל במכירת הדירה עבור הנתבעים - מ.ב.) לא אמרו לי על כך דבר". 

בין היתר טענו הנתבעים גם כי לא נחתם הסכם נפרד בענין הבלעדיות, בניגוד להוראות סעיף        9(ב)(1) לחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996 ( להלן - חוק המתווכים); כי לא היה מקום להחתמת הנתבע 1 על מסמך ההתחייבות מיום 25/06/06, מאחר והוראות חוק המתווכים הינן קוגנטיות; כי התובע לא היה גורם יעיל במכירת הדירה לקונה; וכי גם זכאותו לדמי תיווך של מתווך שקיבל בלעדיות, מותנית בהיותו גורם יעיל בעסקה.

הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק בענין בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, לרבות על ידי קבלת התביעה במלואה או דחייתה במלואה. באותה הסכמה, שקיבל תוקף של החלטה, הסכימו הצדדים כי תינתן לתובע שהות של 30 יום להגשת דיסק, שבו ניתן לשמוע ולהבחין בנאמר בשיחות שלטענת התובע התקיימו בינו לבין הנתבע 1 והוקלטו על ידו (קודם לכן הגיש התובע תמליל של השיחות הנטענות יחד עם דיסק שבו אמורה היתה להיות הקלטה של השיחות, אך לא ניתן היה לשמוע דבר באמצעות הדיסק), וכי אם לא יעשה כן לא יינתן כל משקל לתמלילים שהוגשו. לא הוגש כל דיסק בהמשך להסדר, ועל כן לא יינתן כל משקל לאמור בתמליל השיחות הנטענות. 

לאור כל האמור ולאחר שנתתי את דעתי לעדויות שהושמעו, למכלול טענות הצדדים, לרבות אלה שלא זכו להתייחסות מפורשת לעיל, לנסיבות המקרה, ובכלל זה לסכום שכבר שולם על ידי הנתבעים ולעובדה כי הסכום האמור כולל תשלום עבור שכר טרחתו של עורך הדין שטיפל במכירת הדירה עבור הנתבעים, אני פוסק כי הנתבעים ישלמו לתובע סך 6,500 ש"ח בתוספת סך 1,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות שכ"ט עו"ד. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע אגרת משפט בסך 320 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרה על ידי התובע (11/12/06). כן ישלמו הנתבעים לתובע כל סכום ששילם התובע למומחה, מר שאול הללי, בגין חוות הדעת שניתנה במסגרת תיק זה, כפי שיוכח באמצעות קבלות מתאימות, וכל סכום כאמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומו למר הללי על ידי התובע. ככל שהסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך שלושים יום מהיום (ימי פגרת הקיץ יובאו במנין המועד), תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לפרעון הסכומים לצורך הוראות הסעיף האמור.

ניתן היום, י"ט באב תשס"ט (9 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

                                                                                מוריס בן-עטר, שופט

ציפי.ח.