1. בפניי שמונה בקשות רשות ערעור נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה), העוסקת באופן ניהול הדיון בבקשה לאישורה של תובענה ייצוגית.
2. ברקע ההליכים דנא נמצאת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המשיבים 2-1 (להלן - התובעים) ביום 2.9.06. עניינה של התובענה הייצוגית הוא טענות התובעים למעשי הטעיה ותרמית בהיקף נרחב שנעשו בגדרן של מכירות פומביות באתרים מסוימים באינטרנט. התובענה הוגשה נגד כ-70 חברות. חמש מתוכן הן מפעילות של אתרי מכירות פומביות באינטרנט (להלן - האתרים). היתר הן חברות המוכרות טובין שונים באתרים אלו על דרך סחר אלקטרוני (להלן - הספקים). על פי הנטען, הפעילו הנתבעות "משתתפים פיקטיביים" אשר באופן שיטתי נטלו חלק במכירות הפומביות שבוצעו באתרים. משתתפים אלו "זכו" פעמים רבות במכירה הפומבית ובכך מנעו את הזכייה מהמשתתף האמיתי שהציע את המחיר הגבוה ביותר בין המשתתפים האמיתיים. כמו כן, גם במקרים בהם זכה משתתף אמיתי, מעורבותם של המשתתפים הפיקטיביים הביאה, לפי הטענה, לעלייה מלאכותית במחיר. לטענת התובעים, כמחצית מהנתבעות לא הכחישו כי מציעים פיקטיביים מטעמם השתתפו במכירות הפומביות.
3. ביום 11.3.08 התקיים בבית המשפט המחוזי קדם משפט. בדיון עלתה, בין היתר, השאלה האם נוכח מספרן הרב של הנתבעות יש מקום לפצל את הדיון באופן כלשהו. בית המשפט קבע, כי תתקיים ישיבת קדם משפט נוספת אשר תוקדש כולה לשאלת הפיצול. הדיון בשאלת הפיצול התקיים ביום 9.9.08. טרם הדיון ובמהלכו הועלו בפני בית המשפט על ידי הצדדים הצעות שונות לפיצול הדיון. בהחלטתו מיום 14.9.08 אימץ בית המשפט את הצעת התובעים. על פי ההצעה, יש לפצל את הנתבעות לשתי קבוצות, אשר לגבי כל אחת מהן תידון הבקשה לאישור בנפרד. תחילה תידון בקשת האישור ביחס לנתבעות אשר לא הכחישו כי הפעילו משתתפים פיקטיביים. התובעים הבטיחו, כי לגבי קבוצה זו יסתפקו בחקירה קצרה של ארבעה מצהירים. בית המשפט העריך שהדיון בעניינה של קבוצה זו יהיה קצר. לאחר שתוכרע הבקשה לאישור ביחס לנתבעות אלו, יתקיים הדיון בנוגע לקבוצה השנייה, בה נכללות הנתבעות שהכחישו שהיו מעורבות בהפעלת משתתפים פיקטיביים. יוער, כי החלוקה לשתי הקבוצות נעשתה לפי האמור בתצהיר שהגישו התובעים. לטענת חלק מהנתבעות, הן סווגו ככאלו שמודות בהפעלת משתתפים פיקטיביים על אף שהן מכחישות זאת. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשו שמונה בקשות רשות הערעור שבפניי.
4. יוער, כי אחת מהבקשות לרשות ערעור (רע"א 9185/08) הוגשה באיחור קל. התובעים הגישו בקשה לסילוקה של בקשה זו על הסף. המבקשות בבקשת רשות ערעור זו הגישו בתגובה בקשה להארכת מועד, בה נטען כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד הנובע מטעות בתום לב לגבי אורך התקופה של פגרת חג הסוכות. התובעים, בתגובתם לבקשה להארכת מועד, סבורים כי אין הצדקה ליתן ארכה אולם הותירו זאת לשיקול דעת בית המשפט. לאור העובדה שהטענות בבקשות השונות לרשות ערעור הינן דומות למדי, לא תצמח לתובעים תועלת של ממש מדחייתה על הסף של בקשה אחת מתוך שמונה. מסיבה זו, וכן מכיוון שמדובר באיחור של יום אחד בלבד אשר נבע ככל הנראה מטעות בתום לב, ניתנת בזאת בדיעבד הארכת מועד להגשת הבקשה לרשות ערעור ברע"א 9185/08.
5. המבקשות תוקפות, כאמור, את החלטתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לפיצול הדיון. חלק מהמבקשות נמנות על הקבוצה הראשונה וחלק מהן על הקבוצה השנייה. איני רואה צורך לפרט את הטענות בכל אחת מן הבקשות, אשר ביסודן אינן שונות באופן מהותי. בתמצית, טענותיהן של המבקשות מתחלקות לארבעה ראשים: האחד, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיהן הדיוניות. לפי הטענה, על פי מתכונת הדיון שאומצה ייתכן מצב לפיו בגדר הדיון לגבי אחת מהקבוצות ייקבעו ממצאים שיש להם השלכה לגבי נתבעת המשתייכת לקבוצה האחרת. זאת, בלא שתינתן לה האפשרות לטעון ולחקור עדים בנוגע לכך; השני, כי המתכונת הדיונית שאומצה על ידי בית המשפט המחוזי איננה יעילה ומביאה לסירבול הדיון; השלישי, כי היה על בית המשפט לאמץ הצעות חלופיות לפיצול הדיון שהועלו על ידן. להצעות אלו נתייחס בהמשך; הרביעי, כי החלוקה לקבוצות שנעשתה על ידי התובעים איננה נכונה לגבי כל הנתבעות ולא הייתה להן הזדמנות לטעון בנושא זה. יוער, כי כל הנתבעות שלא הגישו בקשת רשות ערעור והגישו תשובה תמכו במבוקש בבקשות לרשות ערעור.
התובעים, בתשובתם, סבורים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, פיצול הדיון באופן שהוצע על ידם הוא הפיתרון היעיל ביותר בנסיבות העניין. עוד טוענים הם, כי אין במתכונת הדיונית שהוצעה על ידם ואומצה על ידי בית המשפט כדי לפגוע בזכויותיהן הדיוניות של הנתבעות. זאת, שכן ההחלטה בבקשה לאישור בנוגע לקבוצה אחת לא תהווה מעשה בית דין ככל שהדברים אמורים בנתבעת המשתייכת לקבוצה האחרת. התובעים מוסיפים, כי לנתבעות מקבוצה אחת אין צורך אמיתי לחקור מצהירים מטעם נתבעות השייכות לקבוצה השנייה. מכל מקום, כך נטען, אם יהא צורך בכך הן תוכלנה לזמן את אותם מצהירים לעדות. באשר לטענה בנוגע לנכונות הסיווג לקבוצות מציינים התובעים, כי רק שתי נתבעות טענו בבקשת רשות הערעור שהגישו כי התובעים שגו וסיווגו אותן לקבוצה לא נכונה. לטענתם, הייתה לנתבעות הזדמנות לטעון כנגד סיווגן בפני בית משפט קמא והן לא עשו זאת. כמו כן נטען, כי ככל שנפלה טעות בסיווג יפעל הדבר רק לחובת התובעים. התובעים מוסיפים וטוענים, כי ההצעות לגבי פיצול הדיון שהועלו על ידי הנתבעות אינן מתאימות.
החלטתי לדון בבקשות לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגשו ערעורים בהתאם.
6. מקרה זה הינו אחד מן המקרים יוצאי הדופן בהם מוצדקת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה בעלת אופי דיוני-ניהולי. איש לא יחלוק על כך שהתובענה הייצוגית בה עסקינן הינה אתגר דיוני של ממש. מדובר במספר גדול באופן חריג של נתבעות, וכנגזרת מכך כמובן גם מספר רב של עורכי דין המשתתפים בהליך. תמים דעים אני עם בית משפט קמא, כי נדרשת חשיבה יצירתית כיצד לקדם את הדיון ולהימנע מכניסה לסבך של הליכים מקדמיים או כפולים. עם זאת, חוששני כי הדרך בה בחר בית המשפט לילך אינה מגשימה את היעד האמור. נכון אני להניח, כי הסיווג אותו הציגו התובעים בין נתבעות המודות בהפעלת משתתפים פיקטיביים לבין אלו המכחישות זאת הינו מדויק. תחת הנחה זו, ניתן בהחלט להסכים כי ישנו נתון מהותי המבחין בין שתי הקבוצות. עם זאת, חלק נכבד, אם לא עיקרי, של הדיון הינו ביסודו משותף לשתי הקבוצות. הדיון במישור המשפטי בשאלת עמידתה של התובענה הייצוגית בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות), צפוי להיות דומה, בין אם מדובר במי שמודה שהפעיל משתתפים פיקטיביים או שהיה מודע לעובדה זו ובין אם באחרים. ייתכן שגם במישור העובדתי יהיו נתונים שונים אשר יצריכו ליבון וההכרעה לגביהם תהיה רלוונטית לנתבעות משתי הקבוצות. על פי המתווה שאימץ בית המשפט המחוזי, יתקיים דיון נפרד לגבי כל אחת מהקבוצות בנוגע לכל השאלות הטעונות הכרעה בגדר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המשמעות היא כי בגדר הדיון בנוגע לקבוצה הראשונה יוכרעו שאלות אשר יש להן חשיבות גם בנוגע לקבוצה השנייה. מצב זה הינו בעייתי הן מנקודת המבט של הנתבעות והן, וזה בעיניי העיקר, מנקודת המבט של יעילות מערכתית.
7. ההחלטה בנוגע לקבוצה אחת לא תהווה, כמובן, מעשה בית דין לגבי הקבוצה האחרת. עם זאת, ברי כי נתבעות המשתייכות לקבוצה השנייה תימצאנה בעמדת נחיתות בבואן לטעון בפני בית המשפט כי עליו להפוך את ההחלטה שניתנה על ידו אך לפני זמן קצר לגבי הקבוצה האחרת. נימוק זה בפני עצמו אפשר שאינו מכריע, שכן ניתן להניח שבית המשפט יהיה פתוח לטענות חדשות ולשינוי החלטתו במידת הצורך. אולם, דווקא הנחה זו מבליטה את הבעייתיות במתווה שאימץ בית המשפט המחוזי. מלבד המשמעות הברורה מאליה של קיום דיונים כפולים בשאלות מסוימות, יפתח הדבר חשש להכרעות סותרות. נניח, כי בגדר הדיון לגבי הקבוצה הראשונה יכריע בית המשפט בשאלה משפטית מסוימת ולאחר מכן, בגדר הדיון לגבי הקבוצה השנייה, ישוכנע שעליו לשנות את החלטתו. האם תחול ההחלטה השנייה גם לגבי הקבוצה הראשונה? האם יהא צורך ליתן לנתבעות מהקבוצה הראשונה זכות טיעון פעם נוספת? או שמא לא יהא מנוס מהותרת ההחלטות הסותרות על כנן והבאת הנושא להכרעת ערכאת הערעור? כך או אחרת, ברי כי מדובר במצב שהיעילות הדיונית מחייבת להימנע ממנו. ככלל, ראוי ששאלות משותפות בגדרה של תובענה ייצוגית יידונו בפני הערכאה הדיונית פעם אחת בלבד (השוו, רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (לא פורסם, 14.5.06)). סיבוך נוסף נובע מהעובדה, כי חלק מהספקים ומהאתרים אשר נטען נגדם כי פעלו יחד משתייכים לקבוצות שונות. כלומר, גם בהקשר עובדתי ספציפי עשוי להיכרך יחדיו עניינן של נתבעות משתי הקבוצות.
8. כאמור, מקובל עליי כי התובענה הייצוגית בה עסקינן מצדיקה התייחסות דיונית יצירתית. יש בהחלט מקום לשקול פיצול הדיון. ניתן לחשוב על שני מתווים דיוניים שאפשר שהם מתאימים למקרה הנוכחי. מתווה אפשרי אחד הוא לדון תחילה בשאלות המשפטיות המשותפות לכל בעלי הדין ולאחר מכן בשאלות העובדתיות. בשלב הדיון המשפטי ניתן לקבוע קטגוריות עובדתיות אשר לכאורה נראה שיש להן אחיזה במציאות (כגון על פי פרמטרים של הודאה בעובדות, רמת מעורבות נטענת בהפעלת המשתתפים הפיקטיביים, ספקים מול אתרים וכדומה) ולהכריע לגבי כל אחת מהן האם יש מקום לאשר את התובענה הייצוגית. בשלב הבא ניתן לערוך בירור עובדתי ולסווג לפיו את הנתבעות לקטגוריות האמורות. זאת, כמובן, תוך גילוי גמישות המאפשרת סטייה מהקטגוריזציה הראשונית אם יהיה בכך צורך. מתווה דיוני אפשרי אחר הוא לדון ראשית בשאלות העובדתיות ולאחר מכן לדון בנפקות המשפטית הנודעת להן. לפי מתווה זה ניתן לחלק את הנתבעות בשלב הבירור העובדתי לקטגוריות אשר על פי המשוער עשויה להיות להן נפקות משפטית. לאחר מכן, ניתן להכריע לגבי כל קטגוריה האם יש מקום לאשר בעניינה את התובענה הייצוגית. גם כאן, כמובן, אין להיצמד לקטגוריזציה הראשונית בכל מחיר ואם יימצא בשלב השני שהיא אינה משרתת את מטרתה ניתן להחיל הבחנות אחרות. ייתכן שמלבד שני המתווים שהוצעו קיימים פתרונות דיוניים אחרים, מתאימים יותר. בית המשפט המחוזי יכריע, לפי שיקול דעתו, כיצד לקיים את הדיון. כאמור, יש להיזהר במידת האפשר ממצב בו בשלב כלשהו תינתן החלטה שעשויה להשליך על בעלי דין שלא נטלו חלק בדיון בשלב המסוים. טרם שתתקבל החלטה בנושא זה של סדרי הדיון יש ליתן לצדדים אפשרות לטעון בעניין. בית המשפט המחוזי יחליט האם ייעשה הדבר בדיון בעל פה או על דרך הגשת עמדות בכתב. אם יוחלט על טיעון בכתב, רשאי כמובן בית המשפט לקצוב את אורך העמדה בכתב שיורשה כל צד להגיש. בתובענה דוגמת זו שהובאה בפני בית המשפט המחוזי, כאשר מעורבים בעלי דין רבים מאוד, חייב בית המשפט לגלות יוזמה רבה ומעורבות גדולה בהליך, אף יותר מאשר בהליך אזרחי רגיל. כך למשל, אם וכאשר ייערך בירור עובדתי הנוגע לחלק מבעלי הדין, נתונה לבית המשפט הסמכות למנוע חקירות של עדים על ידי בעלי דין האחרים, שאינם קשורים לבירור העובדתי הספציפי.
9. בטרם סיום, אתייחס במספר מילים להצעות שעל פי החומר שבפניי הועלו על ידי הנתבעות בפני בית משפט קמא. נראה, כי מדובר בשתי הצעות עיקריות. הצעה אחת הייתה לפצל את הדיון כך שתוגש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד נגד כל אחת מהנתבעות. ברי, כי לכך אין מקום. כאמור, יש להימנע מפיצול בלתי מתאים של הדיון בין שתי קבוצות של נתבעות, כפי שנקבע בהחלטה. מקל וחומר שיש להימנע מפיצולו בין כל הנתבעות כך שבפועל יתנהלו עשרות הליכים. הצעה שנייה הייתה להכריע תחילה בשאלה האם רשאי תובע מייצג להגיש תובענה ייצוגית נגד מספר נתבעים כאשר הוא אינו טוען שיש לו עילת תביעה אישית לגבי כל אחד מהם. בית המשפט המחוזי קבע, כי מדובר בטענה שיש להתיחס אליה בכובד ראש. עם זאת, סבר הוא כי אין טעם להכריע בה בשלב מקדמי נוכח הוראות סעיף 8(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, המאפשר להחליף את התובע המייצג. הצדדים חלוקים בשאלה האם פירש בית המשפט נכונה סעיף זה בהחילו אותו על המקרה שבפנינו. בלא להכריע לגופו של עניין בשאלת פרשנות הסעיף, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לדון בשאלה זו באופן מקדמי. עם זאת, במסגרת החלטתו החדשה בנוגע לאופן הדיון רשאי בית המשפט המחוזי, כמובן, להחליט כי שאלה זו תידון כשאלה מקדמית או בשלב אחר, לפי שיקול דעתו.
10. התוצאה היא כי הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. בית המשפט יקבע את סדרי הדיון לפניו בהחלטה חדשה, בהתחשב באמור בפסק דין זה ולאחר שתינתן לצדדים הזדמנות להתייחס לנושא כאמור לעיל. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט' בטבת התשס"ט (5.1.2009).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il