לפניי שתי הודעות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.12.08 בב"ש 92420/08 (כבוד השופט צ' גורפינקל) אשר קיבל את הערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 2.12.08 במ' 15882/08 (כבוד השופט ב' שגיא) והורה על הארכת מעצרם של העוררים בחמישה ימים עד ליום 7.12.08.
השתלשלות האירועים
1. ביום 26.11.08 נעצרו 18 אנשים בבית ברמת-גן (להלן - הבית) בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע של תכנון לפגוע באדם שזהותו לא נחשפה והחזקת נשק שלא כדין.
סמוך לגדר הבית נמצא ג'ריקן חתוך ובו אקדח "ברטה" עם מחסנית וכדורים, עליו מורכב משתיק קול והוא עטוף במגבת וכן גרב שבתוכה כדורים נוספים בתפזורת. בבית הותקנו מצלמות אבטחה אשר צילמו את האירועים של הטמנת האקדח בתוך הג'ריקן והנחת הג'ריקן בצמוד לגדר הבית, כאשר העוררים מופיעים בסרטים (להלן יחד - הסרט).
2. ביום 27.11.08 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה להמשך מעצרם של כל 18 החשודים למשך 12 ימים. בית משפט השלום הורה על שחרורם של תשעה חשודים בתנאים מגבילים והאריך את מעצרם של תשעת האחרים עד ליום 2.12.08.
ביום 2.12.08 התבקשה הארכת מעצרם של אחד עשר חשודים (תשעה החשודים שנותרו במעצר ושניים נוספים), ביניהם העוררים. לאחר שהתקיים דיון בעניין, הורה בית משפט השלום על מעצרם של תשעה חשודים עד ליום 7.12.08 בשעה 11:00 וכן הורה על שחרורם של שני העוררים למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. במסגרת החלטתו ציין בית משפט השלום כי צפה בסרט, שאותו ניתן לחלק לשני חלקים - חלק מרכזי וחלק נוסף. בחלק המרכזי, כך צויין, נצפים רוב החשודים, העוסקים בהחזקת האקדח והטמנתו בג'ריקן, איש איש ותפקידו, כאשר אחד החשודים מחזיק את הג'ריקן, חשוד אחר מפקח על הנעשה וחשוד שלישי מחזיק בחפץ הנחזה כאקדח. עוד ציין בית המשפט קמא כי בחלק הנוסף ניתן לראות אירועים "מתקדמים" יותר, כאשר חלק מהחשודים "נכנסים לתמונה" לראשונה בחלק זה. בית משפט השלום אבחן בין החשודים על פי התרשמותו מהצפיה בסרט ועל פי התרשמותו מדוח סודי שהכינה המשיבה בדבר חומר הראיות, מ/1.
לאור ראיות אלה, ולאור העובדה כי ההליך מצוי בשלבי החקירה בלבד, הורה בית המשפט קמא על הארכת מעצרם של תשעה חשודים ושחרור העוררים למעצר בית כאמור. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו ביחס לעוררים עד ליום 3.12.08 בשעה 12:00.
3. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערר על ההחלטה לשחרר את העוררים למעצר בית בתנאים מגבילים. לאחר דיון שהתקיים בעניינם, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרם של העוררים עד ליום 7.12.08 בשעה 11:00. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי לאחר שצפה בסרט, הגיע לכלל מסקנה אין הוא תמים דעים עם מסקנותיו של בית משפט השלום.
בית המשפט המחוזי ציין כי בסרט נראה העורר בבש"פ 10267/08, מר יוסי דבח (להלן - דבח) הולך ברחבה שבקרבתה בוצעו המעשים להטמנת האקדח טרם האירוע, והעורר בבש"פ 10268/08, מר עמיר מולנר (להלן - מולנר) נראה עם גבו למצלמה כשהוא משוחח עם דבח. לאחר מכן, נצפה בעל הבית כשהוא צועד עם ג'ריקן עטוף במגבת, כשמולנר מסתכל לכיוונו ולאחר מכן רואים את מולנר ודבח ניגשים לגדר ומשוחחים, כאשר המרחק בינם לבין האקדח אינו עולה על מטר אחד. נקבע, כי בסרט ניתן לראות כי במהלך הפעולות להטמנת האקדח ננקטים אמצעים למנוע מגורמים חיצוניים לצפות באירועים. בית המשפט המחוזי ציין כי לא ניתן לקבל את הטענה כי העוררים הוזמנו לסעודה מבלי שהייתה להם כל ידיעה על המתרחש, ולא ניתן לקבל את פרשנותו של בית משפט השלום בדבר חלוקת הסרט לשני חלקים. עוד נקבע, כי נוכחותם של העוררים במקום הייתה לפני ותוך כדי האירוע ולא לאחר מכן, ולפיכך לא היה מקום לאבחן בינם לבין יתר החשודים. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין צורך לבחון את מסוכנותם של העוררים והורה על הארכת מעצרם של העוררים, כאמור.
מכאן העררים שלפניי.
טענות העוררים
4. לטענת מולנר - באמצעות בא כוחו, עו"ד מ' כץ - שגה בית המשפט המחוזי כשדחה את אבחנתו של בית משפט השלום בין החשודים. לטענתו, הוא לא היה "מחזיק בחצרים" או בסמוך להם וכל "זיקתו" לאקדח שנתפס הינה נוכחותו בחצר הסמוכה למקום הימצאו של האקדח, כאשר "מבטו" אל עבר האקדח אינה יוצרת זיקה. מוסיף מולנר וטוען כי די היה בששת ימי המעצר שנקצבו למשיבה על ידי בית משפט השלום במסגרת הארכת המעצר הראשונה בכדי לברר את זיקתו לאקדח ואולם, זיקה כזו לא נמצאה פרט לסרט המדובר, שהוא הראיה היחידה הקיימת ממועד מעצרו ועד עתה וכי לא תמצאנה ראיות נוספות.
5. לטענתו של מולנר, "כל חטאו" מתמצה בהיותו "במקום הלא נכון בזמן הלא נכון". בנסיבות אלה, טוען הוא כי החלטתו של בית משפט השלום איזנה כראוי בין צורכי החקירה, ככל שהם קיימים, לבין זכותו לחירות וכי עילת השיבוש של הליכי חקירה, כמו גם עילת המסוכנות, אינן רלוונטיות עוד.
במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, ציין בא כוחו של מולנר כי עצם נוכחותו של מרשו במקום האירוע אינה יכולה כשלעצמה להקים את "חזקת הנוכחות" ואת ידיעתו על הנעשה במקום שאם כן, הרי שלא היה מקום לשחרר ממעצר את החשודים האחרים שנכחו במקום, החלטה עליה לא עררה המשיבה.
6. לאור כל האמור לעיל, טוען מולנר כי השאלה היחידה המתעוררת בעניינו היא שאלה משפטית ואין זה ראוי כי ישהה במעצר עד להכרעה בה. לפיכך, מבקש הוא להורות על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים.
7. דבח - באמצעות בא כוחו, עו"ד י' הלוי - מעלה טענות דומות במסגרת הערר שאותו הגיש. לטענתו, הראיה העיקרית המצויה בידי המשיבה היא הסרט המנציח את אירועי אותו היום, כאשר אין כל מחלוקת כי הוא נצפה בסרט אך אינו נוגע באקדח ואינו מבצע כל פעולה הקשורה בהטמנת האקדח. מוסיף דבח וטוען כי לא ידע על קיומו של האקדח ולא אמר דברים כלשהם בנוגע אליו ולכן החשש כנגדו אינו סביר ואין לו על מה להתבסס.
8. עוד טוען דבח כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מהיותו אדם בן 48, חולה, אשר עם מעצרו הופנה למרפאת בית המעצר. כן טוען דבר כי הוא נעדר כל עבר פלילי, כאשר המסוכנות הנשקפת ממנו - גם אילו ידע על האקדח - היא מינימאלית וניתנת לאיון באמצעות מעצר בית. לטענתו, גם אם לא היה מקום לאבחן בינו לבין החשודים האחרים שנותרו במעצר לעניין המעשים שבוצעו, הרי שיש לאבחן ביניהם בגין נסיבותיהם האישיות השונות.
9. לבסוף, טוען דבח כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מכך כי לא קיים חשש אמיתי משיבוש הליכי חקירה בעניינו, כאשר בדיון שהתקיים ביום 2.12.08 טען בא כוח המשיבה כי אין חשודים נוספים לחקור ואילו בבית המשפט המחוזי טען כי "יש אנשים נוספים שצריך למצוא." יתר על כן, לטענת דבח הראיות המרכזיות, הסרט והאקדח, מצויות כבר בידי המשיבה ו"אין לו כל אפשרות לשבשם". לפיכך, טוען דבח כי אין צורך בפעולות חקירה נוספות וכי די בראיות הקיימות כדי לקבל החלטה האם להגיש כנגדו כתב אישום אם לאו כאשר המשך מעצרו הוא מלאכותי.
10. לאור כל האמור לעיל, מבקש דבח לשחררו לאלתר.