ביהמ"ש העליון אישר - 22 שנות מאסר לאדם שירה בשכנתו ובבניה וגרם לפציעתם

השופטת ע' ארבל:

           בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.7.06 אשר גזר ברוב דעות 22 שנות מאסר בפועל על המערער ושלוש שנות מאסר על תנאי בגין הודאתו בביצוע 4 עבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה.

רקע עובדתי

1.        המערער הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע 4 עבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, על-פי סעיפים 329(א)(1) ו- 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.3.05 בסביבות השעה 12:00, התפתח ריב בין אשתו ושני בניו של המערער לבין שכנתם מעבר לכביש ושני בניה. הריב גלש לכדי אלימות. בשלב מסוים הגיע המערער לביתו, נטל מארון בחדר השינה רובה ציד חצי אוטומטי וכן כדורים ויצא לאזור המריבה. המערער כיוון את הרובה וירה בזה אחר זה בשכנתו ושני בניה אשר היו בחצר ביתם סמוך לשער הכניסה לחצר. בן נוסף יצא מהבית ועוד בטרם הספיק להתקרב אל אימו ואחיו השרועים על הקרקע ירה המערער ופגע אף בו.

           לארבעת בני המשפחה נגרמו חבלות חמורות. אחד הבנים נפצע באורח אנוש וסבל מפציעות בחזה, בבטן וביד. הוא נאלץ לעבור שני ניתוחים, אשר באחד מהם נכרתה אחת הכליות שלו. בן נוסף נפצע באורח בינוני וסבל מפצעי ירי בשתי ירכיו ובכף רגלו ונאלץ לעבור ניתוח ברגליו. הבן השלישי נפצע בירך ועבר ניתוח ברגלו. אם המשפחה נפצעה בשוק רגלה ועברה ניתוח.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי            

2.        דעות השופטים בבית המשפט המחוזי נחלקו הן בהנמקותיהן והן בתוצאותיהן.

           אב בית הדין, כב' השופט מ' נאמן, קבע כי יש לגזור על המערער עונש אחד בגין כל המעשה, למרות שמדובר בארבעה קורבנות. השופט סבר כי מקרה זה שונה ממקרה בו אדם מתכנן לפגוע באירוע אחד במספר אנשים, וכי מדובר באירוע אחד אשר במהלכו בוצעו ברצף אחד מעשים שונים אשר לא תוכננו מראש. השופט הניח כי עונש המוצא הוא עונש המקסימום העומד על 20 שנות מאסר. עם זאת, מספר שיקולים לקולא הביאו את השופט להפחית את העונש ולהעמידו על 15 שנות מאסר בפועל. בין שיקולים אלו מנה השופט את המריבה האלימה שקדמה לאירוע והיוותה "טריגר" למעשיו של המערער; עברו הנקי של המערער; הענישה הנלווית שנענש המערער - משפחתו נאלצה לגלות ממקומה, דירתו נבזזה ועומדת שוממה, ועולמה של משפחת המערער חרב עליה; הודאת המערער והחרטה שהביע; שהות המערער במעצר החל מיום 26.3.05, אשר התנאים בו קשים יותר מאלו שבמאסר.

3.        השופט כ' סעב חלק על דעתו של אב בית הדין וסבר כי גילו של המערער ועברו הנקי אינם יכולים להמעיט מחומרת מעשיו, וכי דווקא מאדם נורמטיבי יש לצפות לאיפוק רב ושליטה עצמית יותר מאחרים. השופט סבר כי בין שיקולי הענישה יש להביא בחשבון גם את קורבן העבירה, ובמקרה זה את משפחת המתלוננים אשר נהרס עולמה מאז המקרה, ואת חומרת תופעת האלימות שהתפשטה בחברה הישראלית.  השופט סעב סבר כי אין לראות באירוע פרשה אחת שיש להטיל בגינה עונש אחד, שכן לטעמו היה במעשיו של המערער תכנון הנלמד מהפעולות הרבות שעשה המערער לאורך האירוע, וביצוע מספר עבירות נפרדות. השופט ציין כי מקרה זה עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה להטלת עונשים נפרדים ביחס לפגיעה בכל מתלונן. לבסוף פסק השופט סעב כי לטעמו יש להטיל על המערער 7 שנות מאסר בגין פגיעתו באחד מבני המשפחה אשר נפצע אנוש וכן 5 שנות מאסר עבור כל אחד מהמתלוננים הנותרים. השופט סבר כי יש לצבור את העונשים שכן מדובר בעבירות הפוגעות בקדושת החיים, ולפיכך לגזור על המערער 22 שנות מאסר בפועל. הוא הדגיש כי רק בשל ראיית העונש הכולל שמוטל על המערער הוא גוזר תקופות מאסר קצרות יחסית בגין כל פגיעה.

4.        השופט מ' פינקלשטיין הגיעה לאותה תוצאה סופית אליה הגיע השופט סעב, אך בדרך שונה. בסוגיית הענישה הנפרדת הצטרף השופט פינקלשטיין לעמדת השופט סעב, וקבע כי בעבירות אלימות יכריע המבחן המהותי-מוסרי, המצדיק ככלל הטלת עונשים נפרדים כמספר הנפגעים, וזאת על מנת לבטא את ערך היסוד של קדושת החיים ולשקף מדיניות הרתעה ראויה. כמו כן הסכים השופט שיש לראות באירוע זה כמקרה שהיה בו תכנון הגם שהתגבש בפרק זמן קצר. באשר לענישה מצטברת סבר השופט כי יש לבחון כל מקרה לגופו, אם כי שיקולי המדיניות זהים לסוגיית הענישה הנפרדת. לבסוף קבע כי במקרה זה יש להטיל על המערער 12 שנות מאסר בגין הירי בבן המשפחה אשר נפצע אנושות ו-7 שנות מאסר בגין פגיעה בכל אחד משלושת המתלוננים הנותרים. עם זאת, בשל הנסיבות המקלות שמנה אב בית הדין בחוות דעתו, סבר השופט כי יש להורות על חפיפת העונשים באופן חלקי כך שהמערער ירצה 22 שנות מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

5.        הסיכום בסופו של גזר הדין נוסח כך: "אשר על כן וברוב דעות אנו גוזרים על הנאשם 22 שנות מאסר שיחושבו מיום מעצרו 26.3.05 ועוד שלוש שנות מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים".

טענות הצדדים בערעור

6.        בא-כוח המערער מעלה בערעורו ארבע סוגיות: ראשית, לטענתו יש להחיל את סעיף 80(ג)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) שכן דעות השופטים נחלקו לגבי החומרה של סוג העונש ומידתו. לפיכך טוען הסנגור כי יש להכריע לפי דעת אב בית הדין ולהעמיד את עונשו של המערער על 15 שנות מאסר. שנית, טוען הסנגור כי בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) מדובר במעשה אחד שיש להטיל בגינו עונש אחד ולא מספר עונשים בהתאם למספר הנפגעים. לטענתו, לא ניתן לומר כי מדובר כאן במעשה מתוכנן, שכן המערער פעל באופן ספונטאני במסגרת זמן קצרה וברצף אחד של פעולות. שלישית, לטענת בא-כוח המערער אף אם יוחלט להטיל על המערער  עונשים נפרדים הרי שיש להפעיל את הכלל הקבוע בסעיף 45 לחוק העונשין, לפיו ירוצו עונשי המאסר שנגזרו על הנאשם בחופף אחד לשני. נסיבותיו האישיות של המערער ונסיבות ביצוע העבירה מצדיקים במקרה זה, לטענת הסנגור, שלא לצבור את העונשים שנגזרו עליו. רביעית, טוען הסנגור כי העונש הכולל שהוטל על המערער  חמור יתר על המידה. לטענתו יש לעשות הבחנה ברורה בין העונש המוטל בעבירה של ניסיון לרצח לבין העונש המוטל בעבירה של גרימת חבלה חמורה. הסנגור מפנה לפסיקה לפיה עונש של מעל 20 שנות מאסר יינתן במקרים נדירים בלבד. לטענתו, השוואה עם פסיקה בעבירות מעין אלו בהן הורשע המערער מעלה כי בית המשפט החמיר יתר על המידה עמו. הסנגור טוען כי הרקע למעשים הוא מצב בו אב רואה את ילדיו, בני 14 ו-16 רבים עם שכניהם הבוגרים מהם, בני 20 ו-24, ושומע את בתו אומרת כי הורגים את האחים שלה. עוד ציין הסנגור כי כל היריות נורו ברצף במעין איבוד עשתונות. הסנגור הזכיר את הודאתו של המערער ואת החרטה שהביע, את עברו הנקי ואת עובדת היותו אדם נורמטיבי. הוא טען כי אף משפחתו של המערער נהרסה, הוא נאלץ לנטוש את ביתו שנשרף ונבזז, ולהותיר את ילדיו ללא אב. 

7.        באת-כוח המשיבה טענה כי ישנו רוב דעות בבית המשפט המחוזי גם לעניין סוג העונש, שהינו מאסר בפועל וגם לעניין המידה, 22 שנות מאסר, ולפיכך אין להחיל את סעיף 80(ג)(2) לחוק בתי המשפט. לטענתה, יש לקבוע כי ניתן להטיל במקרה דנן עונשים נפרדים בגין כל פגיעה, מאחר שמדובר בעבירות אלימות בהן גובר המבחן המהותי-מוסרי ומבחן ההרתעה על פני המבחן הצורני. עוד טענה כי נסיבות העניין דכאן מחייבות לתת ביטוי לכל אחד מהנזקים שנגרמו בנפרד ולפיכך יש הצדקה לצבירת העונשים. לטענתה, מדובר במקרה חמור ביותר בו הפכו אמא ושלושת ילדיה לנכים קשים ביותר וחייהם נהרסו. מדובר בנכויות קבועות וברור כי המתלוננים לא יחזרו לעצמם לעולם. באת-כוח המדינה טענה כי העובדה שהמערער טוען כי הוא אינו יודע מה קרה לו מצביעה על כך שמדובר באדם מסוכן אשר בלהט ריב כמעט הרג ארבעה בני אדם ופצע אותם קשה. אשר על כן מוצדק, לטעמה, להותיר את העונש של 22 שנות מאסר בפועל על כנו.

דיון

           אדון בסוגיות המועלות בערעור אחת לאחת.

בית משפט שנחלקו בו הדעות

8.        זה נוסחו של סעיף 80 לחוק בתי המשפט:

80. בית משפט שנחלקו בו הדעות