ביהמ"ש המחוזי נתן צו מניעה כנגד ייבוא ושיווק מוטות לדגלים המוגנים במדגם

פסקדין חלקי

(בשאלת האחריות)

א.         רקע עובדתי

1.         התובעות הגישו נגד הנתבעים תביעה בגין הפרה של מדגם רשום מס' 17604 אשר ניתן ביום 26.3.91 למוט לנשיאת דגל המותקן על חלון הרכב (להלן: " המוט" וכן " המדגם"). התובעת 2 הינה הבעלים של המדגם מאז שנת 1995, והיא העניקה לתובעת 1 את זכות השימוש במדגם בשנת 2000. התובעת 2 היא גם הבעלים של מדגם נוסף למוט לנשיאת דגל לרכב שנרשם בשנת 1994 ומספרו 22134. אך אין בכתב התביעה טענה להפרה של מדגם זה, אלא רק של המדגם שמספרו 17604.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים משווקים את המוט תוך הפרה של המדגם, באופן הגורם נזק לתובעות, מהווה עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה בזכויות קנייניות של התובעות, כולל מוניטין. לפיכך עותרות התובעות למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעים לייצר, לשווק או לייבא את המוט, וכן תשלום פיצוי לתובעות ומתן חשבונות לגבי הרווחים שהפיקו ממכירת המוט.

2.         הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי בשנת 2002 הוגשה בקשה לביטול המדגם, וכי התובעת 1 נעדרת עילת תביעה שכן היא אינה הבעלים של המדגם. לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי הם החלו לשווק בתום לב את המוט נשוא התביעה בשנת 2004, בכמות אפסית ונסיונית שכבר אזלה, מבלי שהיה להם מידע על זכויותיהם הנטענות של התובעות במוט. הנתבעת ייבאה מסין דגלים ללא מוטות לרכב, כחלק ממשלוח גדול של צעצועים, והסתבר כי חלק מן הדגלים הגיעו בטעות לארץ עם מוטות לרכב. עוד טוענים הנתבעים כי מדובר במוט המיוצר בכל העולם שנים רבות, עוד בטרם ניתן המדגם נשוא התביעה, וכי המוט ששיווקו שונה מהותית מן המוט נשוא מדגם זה. בנוסף, מדובר במוט שהוא "התקן מכני", שצורתו מוכתבת מאופן השימוש בו ומיועדת לאפשר חיבורו לרכב. מטעם זה, ובשל פרסום ושימוש קודם, לא היה המוט ראוי להרשם כמדגם מלכתחילה. כך גם נטען כי התובעות אינן משווקות כלל את המוט המוגן במדגם, ולכן התביעה מהווה שימוש לרעה במדגם.   

3.         בדיון המוקדם נקבע כי בשלב הראשון תתברר שאלת הפרת הזכויות במוט, ורק  לאחר מכן - אם תיוחס לנתבעים אחריות להפרה - תתברר שאלת הסעדים (למעט צו מניעה קבוע, שהנתבעים לא התנגדו לו).

4.         עם הגשת התביעה עתרו התובעות למתן סעדים זמניים. הנתבעים לא התנגדו למתן צו מניעה זמני, שאכן ניתן, ולמינוי כונס נכסים, שתפס סחורה אצל חברת "אניב  שיווק בע"מ" בתל-אביב (להלן: " אניב")", שרכשה את המוטות מהנתבעים, ונמחקה מכתב התביעה בשלב הדיון בסעד הזמני.

ב.         הפרת המדגם

5.         בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובעת 2 היא הבעלים הרשום של המדגם מאז שנת 1995, והיא העניקה לתובעת 1 את זכות השימוש במדגם בשנת 2000 (וכן במדגם נוסף שאיננו נשוא התביעה). אולם לכתב התביעה צורף מסמך של התובעת 2 מיום 13.4.00 בו נאמר כי התובעת 1 " רשאית לייצר ולמכור מוצרים על פי המדגמים האמורים". לפי מסמך זה מדובר אך ורק ברשיון שימוש במדגם שאיננו בלעדי, ולא בהעברת בעלות במדגם. גם  לפי תעודת הרשם שצורפה לתצהיר שמעוני, רשום המדגם על שם התובעת 2 בשנת 2002, קרי: שנתיים לאחר שנטען כי הבעלות הועברה לתובעת 1. לכן לא הוכח שזכות הבעלות במדגם הועברה לתובעת 1, כטענת שמעוני בעדותו (עמ' 9), ואפילו לא הוכח מתן רישיון ניצול בלעדי של המדגם. מכאן שבעלת עילת התביעה בענייננו היא התובעת 2 (להלן: " התובעת"), ולא התובעת 1, ותביעתה של התובעת 1 נדחית.   

6.         המדגם נשוא התביעה ניתן למוט פלסטיק לנשיאת דגל המורכב על חלון הרכב, מן הסוג המשווק לנהגים מדי שנה, לקראת יום העצמאות. ההפרה נשוא התביעה התרחשה בחודש אפריל 2004, לקראת יום העצמאות. התובעת פנתה למשרד חקירות "ליאור", שביצע ביום 18.4.04 קניה של דגלים לרכב בחברת "אניב" (ראה חשבונית שצורפה לתצהיר שמעוני). בעקבות כך הוגשה התביעה ומונה כונס נכסים זמני, שתפס אצל "אניב" אלפי דגלים עם מוטות מן הסוג המוגן במדגם, והנתבעים אישרו כי מדובר במוטות שהם ייבאו מסין ומכרו ל"אניב" (ראה עמ' 4 ו-6 לפרוטוקול). המוט המקורי של התובעת, שהוא נשוא המדגם, והמוט שייבאו הנתבעים שששוק ל"אניב", הוגשו לבית המשפט בעת הדיון בבקשה לסעדים זמניים, וכיוון שלא נמצאו בתיק הוגשו עם הסיכומים בצירוף בקשה מיוחדת שנענתה (בש"א 18414/08), וזאת לפי החלטת בית המשפט (עמ' 7).

7.         בסיכומי הנתבעים נטען בצורה סתמית "בשולי דיון זה", כי קיים שוני צורני מובהק בגודל התפס של המוט המפר, לעומת המוט המקורי. טענה כזו לא הועלתה בתצהיר העדות הראשית של הנתבע 2, שהוא המצהיר היחיד מטעם הנתבעים, ובצדק:  המוט של הנתבעים מהווה חיקוי מושלם של המוט נשוא המדגם, גם אם התפס במוט ששיווקו הנתבעים (החלק המתחבר לחלון הרכב) קצר בכ- 1 ס"מ ממוט המדגם. הזהות המוחלטת בעיצוב היא בכל חלקי המוט והתפס, כולל צורת הקיפול לאחור של התפס וזוית הקיפול, צורת המוט שהוא בעל ארבע כנפיים ושני "סנפירים" קטנים באמצעיתו, צבעו הלבן של המוט ואורכו. אלמלא זהות מוחלטת זו, לא היו הנתבעים מסכימים מייד לקבלת הסעדים הזמניים ולהחרמת הסחורה ששיווקו ל"אניב". מדובר, אם כן, ב" חיקוי בולט", כנדרש לצורך הפרת מדגם לפי סעיף 37(1)(ב) לפקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: " הפקודה").

8.         שאלת יבוא המוטות המפרים ושיוקם על ידי הנתבעים איננה שנויה במחלוקת.  טענת הנתבעים בסיכומיהם מצטמצמת לנקודה עובדתית אחת: האם הם ידעו שהמשלוח מסין כולל את המוטות, שכן לטענתם הם התכוונו לייבא רק דגלים. לרכישת הדגלים ב"אניב" קדמה שיחה של החוקרת הפרטית משרד "ליאור חקירות", הגב' עינת קרן, שדו"ח החקירה שערכה יחד עם ליאור צורף לתצהיר שמעוני, וכן הוגש תצהירה של קרן והקלטה (ת/1)  ותמליל שיחה שקיימה עם הנתבע 2 ביום 29.3.04 (עדותה בעמ' 13-14). הנתבע, שהוא מנהל הנתבעת 1, טוען  בתצהירו כי הנתבעים לא עסקו מעולם בייבוא דגלים, שכן עיסוקם ביבוא צעצועים ודברי סדקית מסין. בחודש מרץ 2004 התבקש על ידי "אניב" לייבא עבורם "דגלים לרכב" לקראת יום העצמאות, שחל ביום 27.4.04. לטענתו, הוא הזמין אצל הסינים 15,000 דגלים, מתוך כוונה למכרם ל"אניב" במחיר של 1.5 ש"ח לדגל. בסופו של דבר הגיעו במחצית השניה של חודש אפריל רק 6,900 דגלים, שנמכרו ל"אניב" תמורת סך של 10,350 ש"ח. זו העיסקה היחידה שביצעו הנתבעים, לטענתם, בנוגע לדגלים עם המוטות נשוא המדגם.

9.         הנתבע טוען בתצהירו כי לא ידע שההזמנה כוללת גם מוטות לדגלים - אותם התכוון לרכוש בישראל. לתצהירו של הנתבע לא צורפה ההזמנה לדגלים, ונאמר שם כי הוא פועל להשגתה (סעיפים 55-6 לתצהיר). עוד טוען הנתבע בתצהירו כי הדגלים הגיעו בקרטונים, שלא נפתחו על ידי הנתבעים, אלא הועברו ל"אניב". לכן הוא לא ידע - עד להגשת התביעה - שהדגלים כללו מוטות. לא ברור איך טענה זו מתיישבת עם סעיף 11 לתצהיר הנתבע, בו נאמר כי המחיר של הדגלים ששווקו ל"אניב" היה " מחיר כולל למוט + דגל". בנוסף, בסעיף 9 לתצהיר הנתבע נאמר: " רק עם קבלת המשלוח ראיתי שהוא כולל מוטות לדגלים", וזאת בסתירה לטענה שבהמשך הסעיף, לפיה " רק לאחר הגשת התביעה נודע לי כי המשלוח כלל מוטות לדגלים". כך גם קיימת סתירה בין תצהיר הנתבע בתיק העיקרי לתצהירו בבקשה לסעדים זמניים (בש"א 9294/04), שם הצהיר (סעיף ג'): " הנני להצהיר איפה, לאחר שבדקתי את המלאי במחסן המשיבה, כי אין ברשותה עוד מוטות לנשיאת דגלים לרכב, המוטות שנמכרו למשיבה 1 - אניב שיווק ביום 21.4.04 היו האחרונים שנותרו למשיבה". מסתבר, איפה, שהנתבעים מכרו ל"אניב" גם מוטות, ושבמחסן הנתבעים היו מוטות בשלב מסוים, אחרת לא היה הנתבע טורח לבדוק ולוודא כי אין עוד מוטות במחסן הנתבעת.

בחקירתו הנגדית היה הנתבע הרבה פחות נחרץ מאשר בתצהירו, והעיד כי "אניב" " ביקש דגלים לרכב, לא אמר עם מוטות או בלי", וכי כאשר הזמין דגלים לרכב מסין הוא לא חשב באותו זמן האם הם יגיעו עם מוטות או בלי מוטות; הוא אמר: " אם זה היה מגיע בלי מוטות הייתי רוכש מוטות בארץ" (עמ' 16). מסתבר שהנתבע שינה את גרסתו במשפט: בתצהירו טען באופן נחרץ כי ייבא את הדגלים ללא מוטות, ואילו בעדותו טען כי לא נתן כלל דעתו לשאלה אם הם כוללים מוטות. על כל האמור לעיל יש להוסיף כי ההזמנה של הנתבעים שנשלחה לספק בסין לא הוגשה, אף שהנתבע אישר בעדותו שהייתה הזמנה בכתב ושטר מטען (עמ' 16), והדבר כמובן אומר דרשני: הנתבעים מנעו מבית המשפט לדעת מה הזמינו מהספק הסיני. קשה להאמין שהנתבעים הזמינו מסין סחורה מבלי לדעת אם הדגלים כוללים מוטות, שכן יש לכך השפעה ממשית על המחיר שהם משלמים עבור כל דגל; לנתבע לא הייתה תשובה נאותה לשאלה זו (עמ' 18). כך גם קשה להאמין שהנתבעים התכוונו לספק ל"אניב" אלפי דגלים ללא מוטות כמה ימים לפני חג העצמאות, כאשר לא הוסבר כיצד וממי היתה "אניב" אמורה לרכוש את המוטות וכיצד הייתה מספיקה להרכיבם ולשווקם לפני יום העצמאות. הנתבעים לא הביאו לעדות מישהו מ"אניב" (אף שמנהלה, יעקב הסטולר, נתן תצהיר, אך לא נחקר, בבקשה למתן סעד זמני), וגם עובדה זו צריכה להתפרש לטובת התובעת. עוד יש לציין כי בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע מדוע אמר לחוקרת שהוא רוכש את המוטות בארץ, והשיב כי מה שאמר לחוקרת בעניין זה לא היה נכון (עמ' 20). מכל האמור לעיל עולה כי קשה לתת אמון בגרסת הנתבעים ובעדותו של הנתבע.

10.       מתמליל שיחתו של הנתבע עם החוקרת עולה אמנם כי הוא אמר לה שהוא מייבא רק את הדגלים מסין ורוכש את המוטות בישראל, כיוון שלמישהו יש זכויות במוט בארץ (עמ' 2 ו-6). ב"כ הנתבעים טוען כי יש להעניק לדברים אלו דגש יתר, שכן הנתבע לא ידע שהוא מוקלט. אולם מן האמור בסעיף 4 לתמליל עולה בבירור שהנתבע חשד בהצעתה של החוקרת לרכוש אצלו דגלים, ואמר: " אני אגיד לך גם למה אני שואל את כל השאלות ששאלתי, כי זה שמביא את הדגלים הוא מחפש מי מביא בשביל לתקוע לו תביעה. אז אני לא יודע מה הכוונה של כל אחד ואחד שרוצה" (עמ' 4). לכן העדיף הנתבע להפנות את החוקרת ל"אניב", שם תוכל לרכוש את הדגלים עם המוטות. תוך כדי השיחה עם החוקרת הוא התקשר ל"אניב" כדי לקשר בין החוקרת לבינה  (עמ' 4). זאת ועוד: הנתבע לא אמר לחוקרת שהוא איננו מוכר את הדגל עם המוט; הוא רק אמר שהוא מייבא מסין רק את הדגל, ומדבריו משתמע כי מישהו מייצר עבורו את המוט בישראל. כך אמר בעמ' 2: " את המקל אנחנו קונים כאן בארץ". בהמשך נשאל על-ידי החוקרת " למה אתה צריך גם להביא את זה מסין וגם לייצר את זה בארץ?" והשיב: " בגלל שהזכויות של המקל זה מישהו בארץ אז אם אני מביא מסין אני מקבל תביעה, כי זה זכויות שמורות", ובהמשך הבהיר: " לא מוכרים את זה ביחד, מי שקונה זה לא בעיה בשבילו להלביש את זה" (עמ' 6).