ביהמ"ש המחוזי נמנע מלהתערב בהתליית רישיונם של רופאים ע"י ועדת המשמעת

1.                ב- 19/9/2004 הוגש כתב קובלנה כנגד המערערים . בכתב הקובלנה הואשמו המערערים בהתנהגות שאינה הולמת רופא מורשה לפי סעיף

41 (1) לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז- 1976 ( להלן:" פקודת הרופאים " ).

המערער 1 הואשם בכך , שלא דיווח לרופאים התורנים במחלקה על

הקשיים שהיו במהלך הניתוח, לא ראה את החולה ולא יצר קשר עם המערער  2 - הרופא התורן ביום 16/8/2002 במהלך המשמרת כולה,  והדבר גרם לעיכוב באבחנה ובטיפול במנוחה.

המערער 2 הואשם בכך, שלא דיווח למערער 1- המנתח והרופא הכונן,  על הידרדרות במצבה של החולה , ולא ביקר ולא בדק ולא התעדכן במצבה של החולה ביחידה לטיפול נמרץ נשימתי.

2.         נסיבות המקרה היו כדלקמן : החולה בת 31 סבלה מהשמנת יתר תחלואתית . ב- 15/8/2002 נותחה החולה בניתוח קיצור קיבה על ידי המערער 1, שהינו רופא כירורג בכיר. במהלך הניתוח נעשתה בדיקה שמטרתה לבדוק אם נגרם נקב בניתוח . לא נצפתה דליפה בבדיקה .

לאחר הניתוח הועברה החולה ליחידה לטיפול נמרץ נשימתי בהכרה מלאה. ב- 16/8/2002 החולה הועברה למחלקה כירורגית א' . לאחר הגיעה למחלקה התלוננה החולה על כאבי בטן ואובחנה אצלה מצוקה נשימתית.  החולה נבדקה על ידי המערער 2 - רופא כירורג בכיר ששימש תורן במחלקה. המערער 2 הורה על החזרתה של החולה ליחידה לטיפול נמרץ . ביחידה  לטיפול נמרץ נשימתי מצבה של החולה התדרדר . ב- 17/8/2002 הרופא התורן המחליף העלה חשד שהחולה סובלת מדליפה עקב נקב באיזור הניתוח. באותו יום הועברה החולה לחדר ניתוח , ובניתוח נתפר הנקב .

במהלך שהותה של החולה בטיפול נמרץ מצבה של החולה לא השתפר,

וב- 22/8/2002 נפטרה החולה בבית החולים.

3.                 ועדת המשמעת הגישה ב- 5/3/2006 דין וחשבון ראשון לשר הבריאות לפי סעיף 44(ה) לפקודת הרופאים, ובדו"ח קבעה שהאישומים בכתב הקובלנה כנגד המערערים 1 ו-2 לא הוכחו אף לכאורה. השופט בדימוס זיילר , אליו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת לפי פקודת הרופאים , קבע בהחלטתו מ- 23/3/2006 : " חוששני שלא אוכל להסכים להמלצת הועדה . אני נוטה  לדעה שההליך ... אינו מאפשר להעלות את הטענה

(  no case to answer -י.ג. )  , אולם אפילו בהנחה שניתן להעלותה - גם אז דין הטענה להידחות לגופה ... ההליך יוחזר לועדה והוא יושלם על ידה".

ועדת המשמעת הגישה ב- 2/12/2007 דין וחשבון שני לשר הבריאות . בדו"ח המליצה ועדת המשמעת לא לנקוט בכל פעולה משמעתית כנגד המערערים 1 ו-2. השופט בדימוס זיילר קבע בהחלטתו מ- 7/1/2008 : " כל אחד משני הנקבלים ( המערערים 1-2 ) נהג בפרשה זו בדרך שאינה הולמת רופא מורשה . הנקבל 1 ( המערער 1 -י.ג. ) בשל אי דיווח לרופאים התורניים... על הניתוח ועל מצב המטופלת, והנקבל 2 ( המערער 2- י.ג. ) , שלא דיווח ולא עמד בקשר  עם הנקבל 1 ( המערער 1 )  על מצב המטופלת אפילו שהתדרדר מצבה ... ".

ועדת המשמעת הגישה ב-8/6/2008 דו"ח שלישי לשר הבריאות . בדו"ח ממליצה הועדה להתרות במערערים התראה משמעתית כאמצעי המשמעתי ההולם את מחדלי העברת המידע ביניהם- מחדלים שיש לראותם כהתנהגות בלתי הולמת של כל אחד מהם בטיפול שהעניק כל אחד מהם למטופלת ".  השופט בדימוס זיילר קבע בהחלטתו מ- 10/7/2008 :

"  תגובה משמעתית שתהלום את חומרת מעשי הנקבלים ( המערערים 1

ו-2 ) ואת רמת הענישה המשמעתית המקובלת מצד אחד  ואת עינוי הדין וחלוף הזמן מצד שני , תהיה התליית  רישיון הנקבלים ( המערערים - י.ג ) לחודשיים ".

4.      עוד קבע השופט בדימוס זיילר בהחלטותיו בעניין קובלנה זו  :

א.            " הניתוח  היה כזכור ביום חמישי . ביום שישי לא היו... רופאים במחלקה למעט תורנים . ד"ר אריש לא היה תורן , גם לא כונן , והוא לא היה כלל במקום . המקום נותר ריק ממידע . הנקבל  2  ( המערער 2 -י.ג. ) שהיה תורן באותו יום קריטי לא ידע על מהלך הניתוח דבר , הוא לא קרא את דו"ח הניתוח כי לא יכול היה לקרוא את כתב ידו של הנקבל 1 ( המערער 1 - י.ג. ) ולא נאמר לו דבר על הניתוח. הנקבל 1

( המערער 1 - י.ג. ) , שהיה כונן ביום שישי  לא אמר בעניין זה דבר לנקבל 2 ( למערער 2- י.ג. ). הוא עצמו ( המערער 1- י.ג. )הלך הביתה לאחר שאמר , כפי עדותו , שלום למטופלת והתרשם שהיא בסדר. כך נותרה המטופלת בידיים ערומות ממידע . עד כמה היה חשוב מידע רלוונטי במקרה זה - תעיד העובדה שכשד"ר אריש בא לבית חולים בשבת בבוקר , כתורן שהחליף את המערער 2 , וכשנוכח במצבה של המטופלת, הבין מיד שתפישת העולם של כל הצוות הרפואי ... לפיו המטופלת סובלת מבעיות נשימה- שגויה. החשד שעלה בו , ושהוכח כנכון , היה שמדובר בדלף, והוא היה זה שהניע סוף סוף את גלגלי הטיפול הנכון".

ב.             "דיווח מלא בכתב ובעל פה היה חיוני במקרה זה גם משום שהמטופלת הוגדרה כבעלת סיכון ניתוחי גבוה... וכל אלה יש להוסיף שהניתוח עצמו היה קשה ".

ג.             " זהו מצב כמעט כאוטי בו מטפלים רופאים במטופלת במצב קשה מבלי שמלוא המידע הרלוונטי מצוי בידיהם".

ד.             " בפעם הראשונה בה הועלתה על ידי הנקבל מס' 1 ( המערער 1-

י.ג. ) גירסה לפיה הוא מסר כל שהיה צריך למסור לרופא תורן  היתה

בסבב השני של דיוני הועדה ... אז סיפר לראשונה... שהוא דיווח

לתורן המחלקה ביום הניתוח כל שהיה צריך לדווח. הוא אמנם איננו

זוכר בדיוק מי היה התורן,ואולם לפי שהוא מבין היה זה ד"ר בריקר ,

אותו הוא לא הביא להעיד ...".

ה.  "הכיצד טיפל הנקבל מס' 2 ( המערער 2- י.ג.) במטופלת , שמצבה היה לא קל ( בלשון המעטה ) , כסומא בארובה, מבלי שהוא קורא כלל את גיליון הניתוח כדי לדעת אם ובאיזה  בעיות או היבטים טעוני השגחה מתעוררים בעניינה, ומבלי שהוא טורח ולו פעם אחת, ואפילו כשהתדרדר מצב המטופלת עד כדי צורך לחזור ולשלחה לטיפול נמרץ , להתקשר עם הנקבל 1 ( המערער 1 - י.ג. ) שהיה גם כונן, גם המנתח, וגם האחראי על המחלקה הכירורגית ". 

5.           על פי החלטת השופט בדימוס זיילר נמצאו המערערים 1 ו-2 אשמים בעבירת משמעת של " התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה " והוטל עליהם עונש משמעתי של התליית רישיון למשך חודשיים .

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 44ג לפקודת הרופאים. עד לתיקון פקודת הרופאים ב- 8.8.05 הערעור היה נדון בבית המשפט העליון . לאחר התיקון בית המשפט המוסמך לדון בערעור הוא בית המשפט המחוזי, והערעור מוגש בזכות.

המערערים מערערים הן כנגד ההרשעה בעבירת המשמעת של התנהגות שאינה הולמת והן כנגד עונש התליית הרישיון שנגזר .