ביהמ"ש הורה לשחרר ממעצר חולה איידס בגין אי קבלת טיפול תרופתי

התופעה שנחשפה בפניי היא תופעה מדאיגה ששומה לעיקרה מן השורש, ויפה שעה אחת קודם.

נגד המשיב שהוא נשא איידס הוגש כתב אישום המייחס לו בין השאר עבירות אונס ומעשה העלול להפיץ מחלה, כתב האישום הוגש בסוף חודש ספטמבר 2008.

כאשר הופיע המשיב לפניי, בישיבת יום 7.10.08 והלין - באמצעות סנגורו - על שאינו מקבל את הטיפול התרופתי על פי מרשם שנרשם לו, קרי שלוש תרופות וידקס, אפיביר ו-סטוקרון הוריתי כהאי לישנא:

" תשומת לב מפקד בית המעצר מופנית למחלתו של המשיב והוא מתבקש לדאוג לכך שהמשיב יטופל כראוי בתרופות אותן הוא אמור לקבל. אין צריך לומר כי טיפול תרופתי שאינו מתאים ואינו הולם, לא זו בלבד שעלול לסכן את חיי המשיב, אלא שיש בו כשלעצמו משום עילה שתצדיק שחרורו מן המעצר."

ישיבת 7.10.08 נדחתה על מנת שיוגש תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.

בישיבת 18.11.08 העלה המשיב את תלונתו על אודות כך שאינו מקבל את הטיפול התרופתי המתאים החלטתי לדחות הדיון ליום 19.11.08 וכן החלטתי כי מפקד בית המעצר ניצן יודיעני אם מקבל המשיב את התרופות להן הוא זכאי עפ"י המרשם. מפקד בית המעצר הודיעני בכתב, כי למשיב ניתנות בפועל שלוש התרופות וביניהן "וידקס". הודעתו זו נסמכה על הודעה בכתב שמסר לו ד"ר גנאדי. ההודעה נרשמה בשולי תצלום הפרוטוקול ישיבת 18.11.08 בכתב - ידו של ד"ר גנאדי.

בישיבת 19.11.08 עמד המשיב על דעתו שאין הוא מקבל את תרופת ה"וידקס", משום שאמרו לו כי תרופה זו אינה בנמצא. ביקשתי מפרקליט המבקשת שיצור קשר טלפוני לאלתר עם רופא בית המעצר ניצן ויברר עימו את הסוגיה הפרקליט המבקשת ערך בירור טלפוני עם ד"ר גנאדי ומסר בשמו כי המשיב מקבל את שלוש התרופות, לרבות "וידקס". יתר על כן, הד"ר גנאדי היה מודע לפרטי העניין מאחר והיה מעורב בטיפול במכתבו של מפקד בית המעצר.

הדבר לא הניח את דעת הפרקליט המשיב, ואני שמח על כך.

בהחלטתי מיום 19.11.08 הוריתי על דחיית הדיון ליום 26.11.08 והסמכתי את פרקליט המשיב לשמש officer of the courtלצורך בירור - בכל מועד שימצא לנכון - אם מקבל המשיב את התרופות שנרשמו לו ואם מצויות הן בבית המעצר.

כמו כן, התרתי לפרקליט המשיב לעיין ביומן מרפאת בית המעצר בכל הנוגע לרישומים המתייחסים למשיב ולעיין גם בתיק הרפואי של המשיב.

פרקליט המשיב, עו"ד מסטרמן, אכן ביקר בבית המעצר ביום 19.11.08 ומסר דו"ח בכתב על כך. הדו"ח מתאר את קורותיו מאז שהגיע לבית המעצר, ביום 19.11.08 שעה 15:40 ועד אשר הותר לו לגשת אל המרפאה כחלוף כשעה.

הבנתי את המצוקה הנשקפת מן האמור בסעיף 3 לדו"ח שמסר פרקליט המשיב. ועל מנת שלא אחטא בלשוני, אביאנו כלשונו:

" בשעה 15:50 פגשתי בקצין האסירים מר נחמן שנקולובסקי והצגתי בפניו את החלטת ביהמ"ש הנכבד. קצין האסירים מסר לי, כי לא ראה מימיו החלטה שכזו ולכן ביקש ממני להמתין. קצין האסירים התקשר למפקד בית המעצר מר מאיר שמחון וזה הורה לו להתקשר ליועמ"ש של שב"ס. קצין האסירים שוחח עם אדם בשם איתן אחד מעוזרי היועמ"ש וזה שוחח עמי טלפונית וביקש ממני להמתין זמן נוסף על מנת שיוכל לעיין בחלטה שפוקססה לו ולהתייעץ עם הממונים עליו."

פרקליט המשיב הגיע למרפאה ומשהגיע לפתחה - מלווה בקצין האסירים - יצא לקראתו הד"ר גנאדי והודיעו " בדיוק היום נגמרה התרופה" . כל זאת, בטרם הציג פרקליט המשיב את ההחלטה לעיון הד"ר גנאדי. משמעות הדברים היא שהד"ר גנאדי ידע במדויק מה תוכן ההחלטה מיום 19.11.08. גם המשך הדברים מראה כי אין צל של ספק כי ידע תוכן ההחלטה עוד קודם לכן בשל המתואר בסעיף 3 לדו"ח שלשונו הובאה לעיל.

על כל פנים, ד"ר גנאדי מסר לפרקליט המשיב כי גילה היום (19.11.08) שתרופת ה"וידקס" נגמרה לאחר מכן מסר ד"ר גנאדי כי שעה וחצי קודם לכן (היינו: בשעה 15:00 לערך - על פי ציון השעות המופיע בדו"ח) נערכה התייעצות בינו לבין רופא אחר והשניים החליטו להחליף את הטיפול התרופתי עליו הורתה ביום 17.11.08 ד"ר רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בביה"ח שיבא. ההחלפה מתבטאת בכך שחתם שתידרש אספקת תרופה ה"וידקס" ותרופת האפיוויר, תינתן למשיב תרופה אחרת, "טרוודה". ההתייעצות בין שני הרופאים קויימה ביום 19.11.08 שעה 15:55 (לאמור: שעה שפרקליט המשיב המתין במשרדו של קצין האסירים). יוטעם כי הד"ר גנאדי טען בתחילה שהשיחה הייתה שעה וחצי לפני שפגש את ב"כ המשיב, (ושוב - לפי מתווה הזמנים שבבקשה, נפגשו ב"כ המשיב והד"ר גנאדי בשעה 16:30 לערך ומכאן שהשיחה בין שני הרופאים הייתה ב- 15:00).

כזכור, אמר ד"ר גנאדי לפרקליט המשיב כי " בדיוק היום נגמרה התרופה". דא עקא, מעיון בדו"ח מסתבר שלא מיניה ולא מקצתיה. התרופה "וידקס" אינה מצויה ברשות שב"ס כבר משנת 2006. לא ייפלא אפוא שד"ר גנאדי לא זכר את מראהו של כדור ה"וידקס" ואת צבע קופת האריזה שלו. ההחלקה במדרון צברה תאוצה. ד"ר גנאדי אמר כי תרופת ה"וידקס" לא מצויה בישראל בכלל . יתר על כן פרקליט המשיב עיין ביומן רישום חלוקת התרופות ומצא שרשום בו כאילו מיום 1.11.08 ואילך למעט 16-17/11/08, קיבל המשיב את תרופת ה"וידקס." כך, גם ביום 18.11.08 בערב וכן ביום 19.11.08 בערב, נטל המשיב את תרופת ה"וידקס" (על אף שביום 18.11.08 שהה המשיב בבית מעצר אחר, ולא בבית המעצר ניצן). בדיון שקויים היום, ניסה הד"ר גנאדי להסביר פשר הרישום בכך שנערך על ידי אח לא מיומן שהיה נתון בסד של זמנים ודחה את ביצוע פעולת הרישום.

הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי מצג שווא הוצג לי והטעה אותי לסבור כאילו מקבל המשיב את התרופות שנרשמו לו ע"י הרופאים המומחים. מצג שווא זה לא הוצג בטעות או בחוסר תשומת לב. התרשמותי היא שהוא נעשה ביודעין.

אם הייתי נכון למחול על הטעייתי בידי ד"ר גנאדי (ולהסרת ספק: איני נכון לכך), הרי שעל כבודו של המשיב איני מוחל. גם אם נשללה חירותו והוא הושם במעצר, חלק מכבוד האדם של המשיב הוא לקבל את הטיפול התרופתי לו הוא זכאי, במיוחד בשעה שהוא נשא איידס. שעה שחירות המשיב נשללה, עברה אל שלטונות שב"ס החובה לדאוג למחסורו ולריפויו של המשיב, ולא רק החובה לספק לו מזון ומזרן לישון עליו. משהתנכר שב"ס לחובתו זו - ואף ניסה לתת מכשול בפני עיוור (ואני מודה שבעניין תרופת למחלת האיידס, אני כסומא בארובה) - וניסה להכשיל בירור בדבר הימצאותה של התרופה בבית המעצר, בכך שמסר גם לפרקליט המבקשת מידע לא נכון ביודעין (שהרי כבר משנת 2006 תרופת הוידקס אינה נמנית על סל התרופות אצל שב"ס), איני  מוכן לסכן את חייו של המשיב. מצפוני אינו מתיר לי לעשות כך, במיוחד שעה שאני יודע אל-נכון שמזה כחודש ימים לא מסופקת למשיב תרופה חיונית עבורו, למרות שביומן רישום חלוקת טיפולים חודשי לחודש נובמבר 2008, מצוין שהתרופה "וידקס" ניתנת למשיב.

אכן, נהוג לייחס לרישומים רפואיים משקל וחשיבות. איני יודע מיהו שערך הרישום הנ"ל ביומן, אולם אני יודע שתוכן הרישום שונה מן המציאות. כיצד אוכל לסמוך על כך שמכאן ולהבא יקבל המשיב את התרופות במלואן?! השאלה שאלה והחשובה בה. החשש מתחזק עקב כך שהמשיב הוא שהביא עימו את התרופה לבית המעצר וחרף זאת - לא סופקה לו התרופה ובאורח פלא, כבר איננה עוד. לא רק התרופה לבדה הובאה לבית המעצר אלא גם מרשם המאפשר קבלת 30 כדורים נוספים (מרשם שעמד בתוקף מיום 25.9.08 ועד 25.10.08), אך איש לא דאג למימוש המרשם.