ביה"ד הארצי: עובדים אינם רשאים לשבות בגין נושא המוסדר בהסכם קיבוצי

            בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור דליה דרעי ודוד לאון מיוני; סק 1005/08, סק 1006/08) בו נדונה בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישה המשיבה, חברה בעלת שני מפעלים כימיים בבאר שבע ורמת חובב (להלן גם החברה), בגין שיבושי עבודה, פגיעה בשימוש במקרקעין, הפרעה לכניסה ויציאה של עובדים למפעל לרבות כלי תחבורה, אשר נגרמו על ידי המערערות ביום 19.6.08. בית הדין האזורי, לאחר שניתח את הוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים קבע כי לא הייתה הצדקה למערערות לנקוט בצעדים הארגוניים בהם נקטו.

על כך הערעור שבפנינו.

            הרקע העובדתי ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         חברת אי.די.בי היא בעלת השליטה בקונצרן "כור תעשיות בע"מ". קונצרן "כור" הוא בעל השליטה העיקרי ב"מכתשים אגן תעשיות בע"מ", אשר היא בעלת המניות במשיבה בערעור שבפנינו, "מכתשים מפעלים כימיים בע"מ". בין הצדדים נחתמו שני הסכמים קיבוציים מיוחדים הרלוונטיים להליך זה. הראשון נחתם ביום 20.11.02 (להלן גם הסכם 2002) אשר תוקפו נקבע לחמש שנים מיום חתימתו, והשני נחתם ביום 12.11.07, לקראת תום תוקף הסכם 2002 (להלן גם הסכם 2007). נוסחם של הסעיפים הרלוונטיים בהסכמים הקיבוציים יפורט בהמשך.

3.         ביום 4.2.08 מסרו המערערות לממונה הראשי על יחסי העבודה הודעה על שביתה, וזאת בעילות הבאות:

א.  הבטחת זכויות העובדים בעת שינוי מבני כולל  או שינוי בבעלות החברה;

ב.   מניעת שינוי חד צדדי רוחבי במדיניות החברה בעניין פנסיה מוקדמת;

ג.   ביצוע שינויים חד צדדיים במבנה הארגוני של המפעל בדרך של ביטול משרות וביצוע מינויים ללא מכרז.

החברה בתגובה דרשה לבטל את הודעת השביתה, והתקיימו מגעים בין הצדדים במהלכם משכו המערערות את הודעת השביתה ביום 13.2.08. אנשי החברה חזרו במהלך פגישה בין הצדדים על הודעת אי.די.בי לפיה " אין לנו כל רצון או מחשבה למכור את מכתשים אגן", והצדדים סיכמו כי בנושא הפנסיה המוקדמת יחולו הוראות ההסכמים הקיבוציים.

המערערות הציגו בפנינו הודעה של "מכתשים אגן" לרשות לניירות ערך מיום 21.4.08, בה נמסר כך:

"החברה מתכבדת לדווח כי כור תעשיות בע"מ ("כור"), בעלת השליטה בחברה, הודיעה כדלקמן: כור קבלה פניות מגורמים בינלאומיים לרכישת אחזקותיה בחברה. כור דחתה את הפניות ומקיימת מגע לשיתוף גורם בדבוקת השליטה של החברה, בשיעור שלא יעלה על מחצית מדבוקת השליטה. בשלב זה אין כל ודאות שמגע זה יבשיל לכדי עסקה מוגמרת".

4.         יום לאחר מכן, ביום 22.4.08, נמסרה שוב הודעה על שביתה בעילה של פרישת עובדים לפנסיה מוקדמת ובעילה של השינוי המבני. החברה טענה כי הודעות השביתה מנוגדות להסכמים הקיבוציים ולהתחייבות המערערות לשקט תעשייתי. המערערות טענו כי נושאי השביתה אינם מוסדרים בהסכמים הקיבוציים ולכן עומדת להן הזכות לנקוט בצעדים ארגוניים.

ברקע להודעות השביתה טענו המערערות כי החברה עומדת על המדף העולמי למכירה החל מתחילת שנת 2008 בלי שהתקיים משא ומתן עם העובדים ובלי שהודיעו להם על כך, והדבר נודע למערערות מהעיתונות. לטענתן, התנהלו מגעים משמעותיים למכירת החברה לידי חברה מהודו. כן טענו המערערות כי החברה החליטה באופן חד צדדי בשנת 2008 לא להקצות תקציבים לפרישה מוקדמת של עובדים. על כן הוכרז סכסוך עבודה בעניין השינוי המבני והפנסיה המוקדמת.

5.         בית הדין האזורי דן בפרשנות ההסכמים הקיבוציים ותחולתם על נושאי הסכסוך בין החברה למערערות, והגיע למסקנות כדלקמן:

א.  קריאת סעיפים 12 ו-13 להסכם 2007 יחד (ראו נוסחם בהמשך) מביאה למסקנה כי השקט התעשייתי אליו כוונו הצדדים הוא רחב, והחריג לשקט הארגוני שנקבע הינו מקרה של שביתה ארצית, כהגדרתה בסעיף 13.

ב.   נושא הפרישה המוקדמת מוסדר בשני ההסכמים הקיבוציים, ונושא שינוי הבעלות מוסדר בפרק א' להסכם 2002, ולכן סעיף השקט התעשייתי המוחלט חל עליהם.

ג.   באשר לסעיף העוסק בשינוי בעלות בהסכם 2002 - חובת הגילוי וההיוועצות בארגון העובדים חלה רק כאשר המשא ומתן קורם עור וגידים וקמה החובה על פי דין לדווח עליו במסגרת דו"חות החברה.

ד.   המערערות נטלו על עצמן התחייבות לשקט תעשייתי מוחלט, והיו ערות לאפשרות כי יתגלעו חילוקי דעות עם החברה במהלך תקופת ההסכם ולשם כך נקבע בהסכם 2002 מנגנון ליישוב חילוקי דעות.