השופטת ורדה וירט ליבנה
"באיזון בין יתרונותיה וחסרונותיה של התובענה הייצוגית יוצאת התובענה הייצוגית וידה על העליונה, על כן יש לקדם כלי זה, אם כי בזהירות, כאמצעי חשוב להשגת יעדים משפטיים, כלכליים וחברתיים."
(השופטת שטרסברג כהן ברע"א 3126/00
מדינת ישראל - א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ
, פ"ד נז(3), 220, 237 (2003)).
הערעור שלפנינו עניינו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. המערער הגיש בבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה לקבלת הסכומים שלא הופרשו עבורו לקופת גמל ופיצויים בהתאם לאמור בצו ההרחבה בענף מפעלי השמירה. בבקשה לאישור התובענה כייצוגית ביקש לייצג את כלל עובדי המשיבה אשר גם מהם נמנעה הזכות.
האם ראוי שתביעתו של המערער תתברר כתובענה ייצוגית בהתאם לכללים הקבועים ב
חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006. זוהי השאלה העולה לדיון בערעור שלפנינו.
השתלשלות העניינים
1. המשיבה היא חברה העוסקת באספקת שירותי שמירה, אבטחה, נקיון ואחזקה (להלן:
החברה). המערער עבד בחברה בתפקיד שומר, מיום 01.06.03 ועד ליום 31.03.06, עת פוטר מעבודתו.
המערער הגיש בבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיבה, אשר כללה תביעות לזכויות סוציאליות שונות הנובעות מעבודתו בחברה ומסיום העסקתו בה.
2. כשישה חודשים לאחר הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה לאישור חלק מרכיבי התביעה שתבע כתובענה ייצוגית בהתאם לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן:
חוק תובענות ייצוגיות או
החוק).
3. לבקשתם המוסכמת של הצדדים, החליט בית הדין האזורי על פיצול סעדים בתיק, באופן שהעילות השונות שלגביהן הוגשה בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית יידונו בנפרד.
4. כשנה לאחר שהוגשה תביעתו של המערער, הודיעה החברה לבית הדין האזורי, כי העבירה למערער את הסכומים שתבע בגין גמל, פדיון חופשה ודמי הבראה. בעקבות החלטת בית הדין האזורי, המורה למערער להודיע עמדתו נוכח העברת התשלומים, הודיע המערער כי הוא עומד על בקשתו לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית.
פסק דינו של בית הדין האזורי
5. בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה אורלי סלע; בש"א 10239/06; עב 6476/06) בחן את הוראות חוק תובענות ייצוגיות ואת הכללים הקבועים בו לצורך אישור תביעה כתובענה ייצוגית, ההלכה הפסוקה וכלל החומר שהיה בפניו, וקבע כי דין בקשתו של המערער להידחות. בפסק דינו קבע, כי העילה העיקרית בתביעתו של המערער היא טענתו שהחברה לא מפרישה עבור עובדיה כספים בקרן הפנסיה ובקופה לפיצויים. כמו כן, ביקש את גילום המס שעשוי הוא לשאת אם ייפסק לו סכום ההפקדה; עילה זו איננה מעלה
סוגיות חדשניות, עקרוניות או סוגיות העומדות בבסיס משפט העבודה, ועל כן אין היא עומדת בתנאי הנדרש ב
סעיף 8(א) לחוק, כפי שפורש בפסיקה; מקום ש
זהותם של חברי הקבוצה ידועה מראש, ומשניתן לאתר את עובדי החברה הזכאים לסעד, אין מקום להגיש תובענה ייצוגית בעניין;
סכום התביעה איננו פעוט או מזערי ועל כן לא יקשה על כל תובע להגיש תביעה אישית ולנהלה באופן עצמאי; בין עובדי החברה נמנים סקטורים שונים של עובדים שאינם עובדים בשמירה ואבטחה, כמו גם כאלו שסיימו את עבודתם וחתמו על כתבי קבלה ושחרור. לכן, יידרש בית הדין לערוך
בירור עובדתי באשר לחברי הקבוצה שאינה הומוגנית, ומשכך אין מקום להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית; הסכומים המגיעים לכל עובד שונים זה מזה, ומן הראוי ליתן לחברה את
הזכות לנהל כלפי כל תובע הליך נפרד ולא ייצוגי; טעם נוסף שלא לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית נמצא בעובדה
שמדובר במקום עבודה מאורגן, אשר לפי הפסיקה ראוי יותר לנהל בו דיון במסגרת סכסוך קיבוצי ולא תובענה ייצוגית.
טענות הצדדים בערעור
6. המערער קובל כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי השוללות את ההצדקה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית. טוען המערער, כי אין בחוק דרישה שרק עניין מהותי או עקרוני ראוי להידון בתובענה ייצוגית; הקביעה שהקבוצה היא מוגדרת וידועה מראש היא טענה עובדתית שלא הוכחה; סכום התובענה איננו חזות הכל, ויש ליתן את הדעת לחולשתה של האוכלוסיה התובעת (השומרים); רוב עובדיה של החברה הם עובדי שמירה וטענת חוסר ההומוגניות והעדר הזיקה בין חברי הקבוצה איננו מצדיק את דחיית בקשתו; החוק איננו דורש שהסעד הכספי יהא זהה, ודי בכך שהסעד הנדרש יהווה שיעור זהה מהכנסתם של העובדים; מפסק הדין נראה, שכל טענת הגנה של נתבע לתחולת הסכם קיבוצי תמנע באופן אוטומטי את אישור הבקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית; תשלום סכום התביעה האישית למערער אינה גוררת בהכרח את החלפת התובע המייצג.
7. החברה, מצידה, תמכה בקביעותיו של בית הדין האזורי וטענה כי בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות ולהלכה הפסוקה, הדרך היעילה וההגיונית לניהול ההליך תהא באמצעות הגשת תביעות אישיות למיצוי זכויות ולא הליך ייצוגי. לטענת החברה, חזרו בתי הדין לעבודה ודחו בקשות לאישור תובענה כייצוגית, מאחר ואלו לא מילאו אחר תנאי הסף הקבועים בסעיף 8 לחוק.
עמדת הגופים המתייצבים בהליך
8.
הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן:
ההסתדרות) הגישה את עמדתה בהליך וטענה כי הכלל הוא שבמקום בו חל הסכם קיבוצי, כפי שחל בענייננו, לא ניתן לאשר תובענה ייצוגית לאור סעיף 10(3) לתוספת השנייה שבחוק תובענות ייצוגיות. אולם, ההסתדרות ביקשה להבהיר, כי
הצטרפותה של המעסיקה - החברה, במקרה שלפנינו - לארגון המעסיקים באופן רטרואקטיבי מעידה על רצונה לחסות בצילו של החריג בחוק, ונגועה בחוסר תום לב. לעמדת ההסתדרות, במקום שבו לא חל הסכם קיבוצי, אלא צו ההרחבה בענף השמירה, אין מניעה לאשר תובענה ייצוגית למי שעומד בדרישות החוק והפסיקה.
9.
הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל הגיש אף הוא את עמדתו בהליך וטען מנגד, כי ההסכם הקיבוצי בענף השמירה החל על הצדדים בהליך מסדיר באופן מפורש את תנאי עבודתם של העובדים בחברות השמירה והאבטחה. בנסיבות אלו, אין לאשר את בקשת המערער להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית.