בטלות פסק דין שנתן מותב שלא שמע את כלל טענות הצדדים במישרין 'מפיהם'

לפנינו ערעור על פסיקת בית הדין האזורי מיום י"ג באב תשע"ח (25.7.18) העוסקת בשאלת 'כוונת השיתוף' בדירה של הבעל ואשר דחתה את תביעת האישה לקבל מחצית מהנכס. בית הדין האזורי קבע: "לאור כל האמור, מחליט בית הדין שאין לאישה כל זכויות של בעלות על הדירה ב[...]"

עיקרי טענות המערערת

בא כוח האישה, המערערת, מערער בשמה על החלטה זו בשני מסלולים: באחד הוא טוען לבטלות ההחלטה עקב אי־עמידתה בסדרי הדין, ובשני הוא מערער על מהותה של ההחלטה – לטענתו היה על בית הדין לקבוע כי הייתה במקרה זה כוונת שיתוף ספציפי בדירה זו שבה גרו הצדדים וליתן לאישה מחצית מהדירה.

אם יחליט בית הדין הגדול כי הנטען בערעור במסלול סדרי הדין מתקבל, יתייתר מאליו הצורך בירידה למהות ההחלטה במסלול השני.

בעניין אי־עמידת החלטת בית הדין בסדרי הדין, העלה בא כוח המערערת שתי טענות:

האחת, כי הדיונים שהתקיימו בתיק זה התקיימו לא בהרכב אחיד של הדיינים, בכל דיון השתנה הרכב הדיינים וכך לא היה הרכב אחד ששמע את כל טענות הצדדים ואת חקירותיהם של הצדדים. בא כוח המערערת טען כי בתחילת הדיון השלישי העיר הוא לבית הדין על כך והביע את התנגדותו לקיום הדיון בפני דיינים אחרים מקודמיהם.

לדברי בא כוח המערערת, בית הדין לא נעתר לבקשתו זו וקבע כי הוא ידון בהרכב זה תוך שבית הדין אומר כי הדברים שיישמעו בדיון יועברו לידיעת ההרכב הקודם.

עוד הוא טוען, טענה שנייה, כי ביקש מבית הדין לקיים דיון להוכחות ולראיות, דיון שבו רצה להוכיח כי הייתה כוונת שיתוף מצד הבעל. לדבריו, בית הדין סירב, ולמעשה נמנעה ממנו ללא כל הסבר האפשרות להוכיח את העובדות העומדות מאחורי תביעתו ושלפיהן הייתה כוונת שיתוף.

בא כוח המערערת טוען כי כל אחת מטענות אלו יש בה כדי להביא לבטלות ההחלטה שנתן בית הדין האזורי.

דיון והכרעה

בדיקה שערך בית הדין העלתה את הפרטים שיובאו להלן.

נקדים ונאמר כי בין הבעל והאישה התנהלו תיקים בתביעות שונות. תביעת הבעל לגירושין, תביעת המזונות, והתביעה לחלוקת הרכוש. מעבר לשאלה הכללית של חלוקת כל הרכוש, עמדה כשאלה עצמאית עניינה של הדירה. זאת היות שאת הדירה קנה הבעל לפני הנישואין. בנוגע לדירה זו העלה בא כוח המערערת את הטענה כי היא זכאית לחציה על בסיס 'כוונת שיתוף'. תביעה זו באשר לדירה מהטעם הנ"ל קבעה מקום לעצמה ולמעשה נדונה בנפרד. בגינה של תביעה זו ניתנה ההחלטה של בית דין קמא שהיא נשואת הערעור.

סדרי הדין וחובת שמיעת ההרכב הפוסק את הדין את דברי בעלי הדין מפיהם – לעיכובא

אכן מצאנו כי סדרי הדיון בנקודה זו של חילופי הרכבים חדשים לבקרים ובשיטה של 'כסאות מוזיקליים', כשאלו נעשו גם כאשר בא כוח המערערת התנגד לכך והעמיד את בית הדין על כך, נעשו שלא כדין. הדיונים בתיק זה – ובעקבותיהם גם פסק הדין שניתן – התנהלו שלא בהתאם לתקנות הדיון ושלא בהתאם להלכה.

נציין את השתלשלות הליך הדיונים בקצירת האומר.

בתיק זה התקיימו בפועל חמישה דיונים. נושא הדירה שעליה נטענה טענת 'כוונת השיתוף' (בשונה מהדיונים בכלל הרכוש) נדון למעשה בהשמעת הטענות לעומקן, חקירת הצדדים והשמעת עדים וחקירתם רק בשני הדיונים האחרונים דהיינו דיונים מס' 4 ומס' 5.

נפרט את חילופי הדיינים השונים שלפניהם נערכו הדיונים, הדיינים יצוינו באותיות על פי סדר האל"ף־בי"ת: