בטלות פסק-דין משמעתי שניתן ע"י בית-הדין למשמעת של "דן"

עובדות הרקע:

1.       1.       ענינה של התביעה הוא תוקפו של פסק דין משמעתי שניתן על ידי בית הדין למשמעת של הנתבעת על שתי ערכאותיו, ואשר מכונה "משפט החברים" (להלן - בית הדין למשמעת או משפט החברים). לטענת המערער דין פסק הדין המשמעתי להתבטל מן הטעם שנמנעה ממנו זכות היסוד להיות מיוצג בהליך המשמעתי ע"י עורך דין.

להלן מסכת העובדות הרלוונטיות להכרעה:

2.       2.       הצדדים לתובענה:

2.1.   2.1.      הנתבעת, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, הייתה עד לשלהי שנת 2001 אגודה שיתופית, כהגדרתה בפקודת האגודות השיתופיות, ושמה היה דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (להלן - האגודה השיתופית). האגודה השיתופית הקימה מוסד לשיפוט משמעתי פנימי, המכונה "משפט החברים". אופן ניהול ההליכים ב"משפט החברים" נקבע בתקנון האגודה השיתופית (להלן - התקנון), אשר היווה למעשה את תקנון המשמעת של האגודה השיתופית.

2.2.   2.2.      בשלהי שנת 2001 החליטה האגודה השיתופית על ביצוע שינוי מבני. לפיכך, ביום 27.12.2001 נרשמה הנתבעת אצל רשם החברות כחברה פרטית שעיסוקה במתן שירותי תחבורה ציבורית לקהל הרחב וביום 25.3.2002 התקבלה החלטת האסיפה הכללית של האגודה השיתופית על שינוי מעמדה המשפטי מאגודה שיתופית לחברה פרטית. לאחר השינוי המבני, החליטה הנתבעת לאמץ את מוסד משפט החברים, לרבות התקנון. הנתבעת קיבלה החלטה לפיה בכל מקום בו נכתב בתקנון "אגודה" ייחשב הדבר כאילו נכתב "חברה". בנוסף החליטה הנתבעת על שינוי בהגדרת המונח "חבר" שבתקנון באופן ש"חבר" ייחשב "מי שהיה חבר ונכלל ברשימת החברים שהיו ביום 31 בדצמבר
2001. חבר שפרש/עזב, מוצא מרשימת החברים ולא יוכל להיכלל בה עוד" ^[1]. באופן זה אישרה הנתבעת את התקנון והחילה את הוראותיו על כל חברי האגודה השיתופית שהמשיכו בעבודתם אצל הנתבעת.

2.3.   2.3.      התובע החל עבודתו באגודה השיתופית בשנת 1984, במעמד של עובד זמני שכיר כאשר ביום 30.11.1988 הפך לחבר מן המניין לאחר שחתם על "הצהרה למועמד לחברות ב'דן' אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ" ^[2], הכוללת התחייבות לקבל על עצמו את כל התקנות של האגודה השיתופית ושחברותו תהא בכפיפות לכל התקנונים שיותקנו על ידה. ביום 25.3.2002 הפך התובע, יחד עם חברים נוספים של האגודה השיתופית, לעובד הנתבעת וכן לבעל מניות בה (1,000 מניות רגילות בנות 1 ש"ח).

2.4.   2.4.      במועד הרלוונטי להליך המשמעתי עבד התובע במסוף הטייסים כסדרן. מתוקף תפקידו היה התובע אחראי על פעילות כל נהגי הקווים השייכים לאותו מסוף, ובין היתר, שיבוץ הנהגים במשמרות לפי שיקול דעתו, אישור חופשות והיעדרויות תוך מתן מענה ופתרון לעבודה השוטפת ודאגה לפעילות סדירה של קווי האוטובוסים במסוף.

3.       3.       הרקע לפתיחת ההליך המשמעתי כנגד התובע:

3.1.   3.1.      ביום 14.1.2007 התלונן אביה של גב' מרינה גרוסמן (להלן - המלינה)  במחלקת פניות הציבור של הנתבעת, כי בתו אשר איבדה את כרטיס הנסיעה החופשי חודשי שלה פנתה לסדרן במסוף הטייסים ורכשה ממנו כרטיס נסיעה חופשי חודשי חדש. אלא שהסתבר לה כי הכרטיס החדש שרכשה הוא הכרטיס אשר איבדה קודם לכן. לפיכך, זומנה המלינה למשרדי הנתבעת על מנת למסור את פרטי התלונה באופן רשמי ולחתום על הצהרה בפני מר משה קריטי, מורשה הנתבעת המשמש גם כנציב תלונות הציבור (להלן - מר קריטי).

3.2.   3.2.      בין לבין ועוד באותו היום (14.1.2007), ערכו מר קריטי ומר אלי רחמים שיחה טלפונית עם התובע והציעו לו להעביר בעילום שם מעטפה ובה 192 ש"ח (שווי הכרטיס) לידי המלינה על מנת שתימנע העמדתו לדין ^[3]. הצדדים חלוקים בדבר תגובתו של התובע להצעה. אין לנו צורך להכריע במחלוקת זו משאין היא רלוונטית להכרעה בסוגיות העומדות לפתחנו.

3.3.   3.3.      ביום 21.1.2007 הגיעה המלינה למשרדי הנתבעת ומסרה את פרטי תלונתה בפני מר קריטי. תלונת המלינה נכתבה במסמך שכותרתו "תלונה (דו"ח) מס' ......" ^[4], באופן הבא:

"בתאריך 5.1.2007 נסעתי בקו 16 מכביש הטייסים לכיוון מרכז תל-אביב. תוך כדי הנסיעה איבדתי את הכרטיס חופשי חודשי שהיה ברשותי בצבע אדום שעל הכרטיס היו רשומים שם משפחתי גרוסמן ומס' ת.ז... המקרה הזה היה ביום שישי חיפשתי את הכרטיס ולא מצאתי.

ביום ראשון 7/1/07 בסביבות השעה 9:00 בבוקר ניגשתי למסוף הנהגים בכביש הטייסים הנמצא בסמוך לביתי וביקשתי לרכוש כרטיס חדש במקום זה שאבד לי. אחד הנהגים אמר שאין כרטיסים היום והם הוחזרו ל'דן' ניגשתי לסדרן הקו הנמצא במשרד הסמוך ושאלתי היכן אפשר לרכוש כרטיס חופשי חודשי אדום חדש, ואז הוא אמר לי אני אברר אם יש והוא התקשר בטלפון ואני המתנתי בחוץ. כעבור מספר שניות חזר אליי ואמר תמתיני 20 דקות ואז נהג יביא כרטיס ואכן המתנתי וכעבור 30 דקות לערך חזרתי לסדרן והוא אמר לי חכי רגע יצא ממשרדו והלך לכיוון אוטובוס קו 9 דיבר עם נהג שאיני מכירה וחזר עם כרטיס חופשי חודשי בצבע אדום בתוך נרתיק של דן שכתוב עליו אגף השיווק. הוצאתי שטר 200 ש"ח + 2 ש"ח והוא נתן לי בתמורה עודף בסך 10 ש"ח לקחתי הכרטיס הלכתי לתחנה והסדרן הלך לעניניו ואז ראיתי שעל הכרטיס היה מרוח טיפקס שכיסה את השם ומס' ת.ז. הרמתי את הכרטיס גבוה תוך כדי מבט לאור השמש ראיתי שרשום שם פרטים ולתדהמתי מס' ת.ז. שלי היתה רשומה ושמי ... חזרתי למשרד הסדרן והוא לא היה ואני מיהרתי מאוד ולכן נסעתי לסידורים דחופים אני בטוחה שזה הסדרן שמכר לי את הכרטיס ואינני מכירה את הנהג שהסדרן לקח ממנו את הכרטיס" (ההדגשות במקור - א.א.).

המלינה חתמה בתחתית התלונה.

3.4.   3.4.      במהלך מסירת פרטי התלונה הציג מר קריטי בפני המלינה תמונות של סדרנים העובדים במסוף והמלינה זיהתה את התובע כמי שמכר לה את הכרטיס המשומש. לפיכך, בנוסף למסמך התלונה הצהירה המלינה במסמך שכותרתו "הסבר לתלונה (דו"ח) מס' ........." ^[5] כך:

"היום הופעתי במשרד פניות הציבור עם תלונתי המצורפת ונתבקשתי לזהות את הנהג או את מי שמכר לי את הכרטיס. הוצגו בפני תמונות ואני רואה בוודאות מוחלטת ומזהה את דוד הסדרן והוא מי שציינתי לקח את הכרטיס מנהג בקו 9 ומכר לי את הכרטיס ונתתי לו בתמורה סך של 192 ש"ח. אני מצהירה בזאת שאת תלונתי והזיהוי עשיתי מרצוני החופשי ולאחר שראיתי את התמונה אין לי שום ספק כי דוד מכר לי את הכרטיס חודשי חופשי. במכירה חוזרת והוא היה בבעלותי עד לתאריך 5/1/07 עת נסעתי באוטובוס ושם אבד לי הכרטיס ונמכר לי בשנית".

3.5.   3.5.      במסגרת הליך הבירור שערך מר קריטי, נשלחה אל התובע ביום 23.1.2007 הודעה על קבלת התלונה. במסגרת ההודעה התבקש התובע "למסור גרסתך בכתב, או בפגישה אישית בתיאום מראש" ^[6]. התובע הגיע ביום 4.2.2007 למשרדו של מר קריטי ומסר גרסתו. גרסת התובע הועלתה על הכתב, באופן הבא ^[7]: