בטלות הסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.      עניינה של הבקשה שלפנינו הוא בפירוש הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי החל בענף הבניה, בקשר לתשלום תוספת תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הינו בשאלה, האם התוספות האמורות כלולות בתעריפי השכר, כפי שמפורט בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי, או שמא מחויבים המעסיקים בענף הבניין בתשלום התוספות, בנוסף לתעריפים שבטבלאות.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                       

         נמצאנו למדים כי הסוגיה שבמחלוקת היא בעלת חשיבות עקרונית, ולהכרעה בה השלכות כספיות רבות משמעות בכל  הקשור לעלות השכר בענף הבניה. נציין עוד כי השאלה שבמחלוקת מגיעה לפתחם של בתי הדין האזוריים בתביעות רבות של הפרט, ואף תלויים ועומדים להכרעתו של בית דין זה ערעורים אחדים על פסיקות של בתי הדין האזוריים בסוגיה.

הצדדים וההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים

2.      המבקשת (להלן: "התאחדות הקבלנים" או "ההתאחדות") הינה אגודה רשומה שמטרתה לארגן, לאגד ולאחד במסגרת כלל ארצית, את כל הארגונים והתאגידים של הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, ואת כל הקבלנים לסוגיהם, העוסקים במקצועות השונים בענף הבניה, בעבודות ציבוריות ותעשיות הבניה.

         המשיבה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות עובדי בנין ועץ (להלן גם " ההסתדרות")  הינה הארגון היציג של העובדים בענף הבניה.

         הצדדים להליך זה חתמו עוד בשנת 1968 על הסכם קיבוצי כללי (להלן- " הסכם 68"), העומד מאז ועד היום בבסיס יחסי העבודה הקיבוציים בענף הבניה. הצדדים פועלים במשותף ומגיעים מאז להסכמות נוספות במסגרת הסכמים קיבוציים, שהם תוספות להסכם 68. הוראותיהם של ההסכמים הקיבוציים בענף הורחבו בצווי הרחבה.

3.      בבסיס המחלוקת שבין הצדדים עומד פירושו של הסכם הקיבוצי שנכרת בין הצדדים ביום 21.12.99 כתוספת להסכם 68, ותוקפו החל מיום 1.1.2000 (להלן: "הסכם  2000"). בקשר לסוגיה שבמחלוקת ולצורך עמידה על פירושו הנכון, יהיה עלינו להיזקק בהמשך להסכמים קיבוציים שנכרתו בין הצדדים לפני הסכם 2000, כמו גם לאשר אירע לאחריו.

         קודם לכן ועל מנת שהתמונה תהא שלמה לפנינו, נעמוד בקצרה על מהותן של התוספות " תמריץ אי היעדרות" ו" תוספת כלכלה", שהן העומדות בבסיס המחלוקת שבין הצדדים.                                          

התוספות  שבדיון

תמריץ אי-היעדרות

4.      הולדתו של תמריץ אי היעדרות, בתוספת להסכם 68 שנחתמה על ידי הצדדים כהסכם קיבוצי ביום 27.1.91 (להלן- "הסכם 91"). תמריץ אי היעדרות, כשמו, הינו תשלום שמטרתו לעודד עובדים שלא להיעדר מעבודתם. על פי הוראותיו של הסכם 91, התמריץ משולם לעובדים שעבדו חודש עבודה מלא, מבלי להחסיר ימי עבודה בהיעדרות בלתי מוכרת.

"חודש" כמשמעו בהסכם "כולל את כל ימי העבודה האפשריים, להוציא ימי שירות מילואים פעיל, חופשה שנתית בהסכמת המעסיק, סמינר לפועלי בנין  בהסכמת המעסיק, ימי שמחה או אבל בתשלום, אישור מבית חולים על מחלה ו/או אשפוז או אשפוז יום".

 אין חולק כי "תמריץ אי היעדרות" מהווה תוספת פנסיונית כבר משנת 1991. בעוד שבשנת 1991 עמד שיעור התמריץ על 188 ש"ח לחודש, בהסכם 2000 הועמד שיעורו על642.85 ש"ח לחודש .

 היעדרות בלתי מוכרת של יום אחד אינה משפיעה על הזכאות לתשלום התמריץ. בקשר להיעדרות למשך תקופה ארוכה יותר, נקבע בהסכם 2000 כי: "בהיעדרות בלתי מוכרת (כהגדרתה בהסכם) של 2 ימים- התשלום יהיה בשיעור של 50% מהתשלום המלא. היעדרות בלתי מוכרת של 3 ימים- התשלום יהיה בשיעור של 25% מהתשלום המלא . היעדרות בלתי מוכרת של 4 ימים ויותר לא תזכה בתשלום כל שהוא"(ראו בפרק הביאורים לטבלת השכר בהסכם 2000).           

תוספת דמי כלכלה

5.      תוספת דמי כלכלה הינה תוספת עליה הוסכם בהסכם קיבוצי משנת 1973, המהווה אף הוא תוספת להסכם 68. התוספת שולמה לעובדים בענף הבניין בסכום מסוים לכל יום עבודה שבו עבדו בפועל במהלך חודש עבודה. תוספת דמי כלכלה לא הייתה תוספת פנסיונית, עד שבהסכם 2000 נקבע כי חלקה יהפוך לשכר פנסיוני (חלק זה יכונה להלן: "תוספת 2000"). שיעורה של תוספת 2000 כפי שנקבע בהסכם 2000 הינו 509.57 ש"ח. אין חולק כי תשלום תוספת 2000 אינו מותנה בתנאים. עוד נקבע בהסכם, כי יתרת התוספת בסכום מסוים (להלן- "יתרת דמי כלכלה"), תשולם במתן כלכלה בעין במקום העבודה, או באותו אופן בו שולמה עד אותו מועד. סכום היתרה שממנו אין מפרישים לפנסיה, עומד לפי הסכם 2000 על 257.5 ש"ח לחודש, והוא משולם לפי ימי עבודה בפועל. אם ניתנת כלכלה באתר העבודה, אין זכאות לתשלום (ראו בהמשך על שינוי שחל בהסכם קיבוצי משנת 2004 בקשר להפרשה לפנסיה מחלקה של תוספת " יתרת דמי כלכלה") .

6.      בכל ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין הצדדים מאז הסכם 91, נקבע, לגבי שתי התוספות- תמריץ אי היעדרות ותוספת  דמי כלכלה, כי אין הן חלק מן השכר לצורך חישוב ערך שעת עבודה, שעות נוספות ופיצויי פיטורים.