בטול החלטת הועדה המחוזית שאישרה תכנית נקודתית לכניסת מפעל מתכת לאזור התעשיה "צפורית" מחוסר סבירות

תמצית המחלוקת

1.         עניינה של העתירה - החלטת המשיבה 1, שאישרה תכנית נקודתית שיזמה המשיבה 3, תכנית המאפשרת את כניסתו של מפעל מתכת של המשיבה 3 לאיזור התעשיה "ציפורית". לטענת העותרים, הכנסת המפעל לאיזור התעשיה אסורה לפי התכנית הישימה, משום היותו "מפעל מתכת", ומכל מקום הוא עתיד לזהם את הסביבה, ולכן לא היה מקום לאשר את כניסתו של המפעל לאיזור התעשיה.

            לטעם המשיבות, אישורה של התכנית הנקודתית נעשה כדין, תוך שמירה על איכות הסביבה, אישור שלא ניתן אלא לאחר שהרשויות הנוגעות לעניין בחנו היטב ומצאו, כי המפעל אינו עתיד לזהם את הסביבה.

העובדות

2.         המשיבה 3 (להלן גם - "המשיבה") היא בעלת מפעל, המייצר חלקי אלומיניום לרכב באיזור חיפה. בשנת 2005 ביקשה המשיבה להעתיק את המפעל לאיזור התעשיה "ציפורית". אלא שהתכנית הישימה (צירוף ע/2 לעתירה, כינויה "תכנית ג/בת/235", ולהלן - "התכנית העיקרית") אסרה על כניסתם של מפעלי מתכת לאיזור תעשיה זה. על כן דרשה המשיבה 2 (להלן גם - "הועדה המקומית"), כי המשיבה תפעל לקבלת הקלה. והמשיבה אמנם עשתה כך, ובהחלטה מיום 19.2.2006 אושרה בקשתה למתן הקלה. לאחר שנתקבל האישור חתמה המשיבה על הסכם לרכישת הנכס בו עתיד לעמוד המפעל (באיזור התעשיה ציפורית), תמורת סך 3.2 מיליוני דולר. אלא שאז הוגש ערר למשיבה 1 (להלן גם - "הועדה המחוזית"), וזו החליטה, ביום 17.4.2007, לבטל את ההקלה שניתנה למשיבה, משלטעמה הדרך לאפשר את כניסת המפעל לאיזור התעשיה, כאשר התכנית הישימה אוסרת במפורש כניסתו של מפעל מתכת לאיזור התעשיה, אינה יכולה להיעשות בדרך של הקלה.

3.         בעקבות כך הגישה המשיבה בקשה לשימוש חורג, וביום 6.6.2007 אישרה הועדה המקומית את הבקשה. בהחלטה מיום 2.1.2008 ביטלה ועדת הערר המחוזית את החלטת הועדה המקומית, מטעמים דומים שהנחו אותה בהחלטתה הקודמת.

4.         על החלטות אלו הגישה הועדה המקומית עתירה לבית משפט זה, עתירה שנדחתה בפסק דין שיצא מלפניי ביום 7.4.2008, ובו אישרתי את טעמיה של ועדת הערר המחוזית בהחלטתה, ובמרכזם הטעם, לפיו המצב התכנוני הקיים אוסר על כניסתו של מפעל מתכת לאיזור התעשיה, והרי כזה הוא מפעלה של המשיבה, על כך איש לא חלק.

5.         בעקבות הדברים הללו הגישה המשיבה לועדה המחוזית תכנית נקודתית לשינוי התכנית העיקרית, באופן שלא תיאסר הכנסת המפעל המדובר לאיזור התעשיה ציפורית (התכנית - נספח ע/1 לעתירה, וכינויה "תכנית גנ/17276, שינוי לתכנית מפורטת מס' ג/בת/235", ולהלן אכנה אותה - "התכנית הנקודתית").

            בטרם אושרה התכנית להפקדה נתקיים דיון אצל ועדת המשנה לתכניות נקודתיות של הועדה המחוזית, ובו נשמעו נציגי הישובים הסמוכים ונציגי הגופים הסביבתיים, ובכללם נציגי העותרים בעתירה שלפניי. בדיון נכחו גם נציגים בכירים של המשרד לאיכות הסביבה, שהציגו את תוצאות הסקרים והבדיקות שנערכו למפעל, ולפיהם פעילות המפעל אינה צפויה להשפיע השפעה רעה על איכות האוויר או על הסביבה בכלל.

6.         בעקבות הדיון החליטה ועדת המשנה, ביום 21.11.2007, על הפקדת התכנית, כשהיא קובעת תנאים מפורטים שעל המשיבה לעמוד בהם, לשם אישור התכנית.

7.         לאחר שהושלמו התנאים פורסמה התכנית. אחר כך הוגשו התנגדויות לתכנית. הועדה המחוזית שמעה את המתנגדים בימים 6.10.2008 ו-28.10.2008, ואחר כך החליטה על קיום דיון בפני ועדת המשנה לעניינים עקרוניים, וציוותה על הכנת סקר איכות אוויר מקיף בקשר לאיזור התעשיה ציפורית בכללו.

8.         בעקבות ההחלטה ביצעה עיריית נצרת עילית, לפי הנחיות המשרד לאיכות הסביבה, סקר איכות אוויר מקיף, שתוצאותיו הועברו לבדיקה ולאישור של המשרד לאיכות הסביבה. מומחי המשרד בחנו ומצאו, כי כניסת המפעל לאיזור התעשיה ציפורית לא תפגע באיכות הסביבה למעלה מן התקן. בעקבות ממצאים אלו התקיימו שני ימי דיונים בפני ועדת המשנה לעניינים עקרוניים, ובסופם אישרה ועדת המשנה, ביום 18.12.2008, את ממצאי הסקרים וחוות הדעת של מומחה המשרד לאיכות הסביבה. בנוסף קבעה ועדת המשנה, כי תוקם תחנת ניטור קבועה בשטח שבין כפר כנא למשהד (שני ישובים הסמוכים לאיזור התעשיה), שתבדוק את איכות האוויר ותספק לתושבים מידע שוטף אודות איכות הסביבה.

9.         ביום 13.5.2009 קיימה הועדה המחוזית דיון בהתנגדויות שהוגשו לתכנית. בהחלטה מפורטת שיצאה מלפניה הגיעה הועדה לכלל מסקנה, כי כניסת המפעל לאיזור התעשיה לא תפגע באיכות הסביבה, ובערבו של יום אישרה את התכנית למתן תוקף.

10.        בעקבות קבלת ההחלטה העבירה המשיבה את מפעלה מאיזור חיפה ל"ציפורית". ביום 22.6.2009 קיבלה המשיבה רישיון עסק להפעלת המפעל באיזור התעשיה. משנתקבל הרישיון - החל המפעל פועל במקום.

11.        החלטת הועדה המחוזית, המאשרת את התכנית למתן תוקף, נתקבלה אצל העותרים ביום 26.5.2009. ביום 10.6.2009 הם הגישו בקשת רשות לערור על ההחלטה בפני ועדת המשנה להתנגדויות של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (הבקשה נשלחה, תחילה, למועצה הארצית ישירות, ומשנתגלתה הטעות נשלחה הבקשה בשנית, ביום 26.7.2009, לועדה המחוזית). בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 11.08.2009. אחריה באה העתירה שלפניי, ובה קובלים העותרים על ההחלטה המאשרת את התכנית, ועל ההחלטה שלא נתנה בידיהם רשות לערור על ההחלטה המאשרת.

12.        בד בבד עם הגשת העתירה ביקשו העותרים כי אתן צו ארעי, שיאסור על מתן היתר בניה למפעל, וכל פעולה של התאמת הקרקע לתכנית. בבקשה לא ציינו העותרים, כי המפעל כבר פועל במקום מזה ארבעה חודשים (במהלך הדיון בעתירה נסתבר לי, כי הם לא ידעו כלל על כך שהמפעל החל פועל, כי אם, לכל היותר, שהחלה פעילות של המשיבה להעביר את המפעל לאיזור התעשיה).

            משום הטעמים שבבקשה נעניתי לה, והועדתי דיון בבקשה ליתן צו ביניים במעמד כל הצדדים - ביום 29.10.2009. בדיון זה נתחוור לי, כי המפעל כבר פועל זה מכבר, ולכן ביטלתי את הצו הארעי (בהסכמת הצדדים, שניתנה לפי המלצתי). הדיון בעתירה נקבע ליום 17.11.2009, ולקראתו הונחו לפניי עמדותיהן של המשיבות בכתב. בדיון גופו השלימו בעלי הדין את טענותיהם על-פה. עתה באה שעת ההכרעה בעתירה.

טענות העותרים

13.        התכנית העיקרית ביקשה לשמר את הסביבה, ובאופן מפורש אסרה על כניסתו של מפעל "היתוך מתכת" לאיזור התעשיה המדובר, והרי כזה הוא המפעל של המשיבה.

            התכנית הנקודתית שינתה את התכנית העיקרית, אך עשתה זאת באופן שיצר סתירה פנימית, שכן היא הותירה את האיסור הכללי על הכנסת מפעל מתכת לאיזור התעשיה, ואף על פי כן התירה את כניסתו של המפעל של המשיבה לאיזור התעשיה. משום סתירה פנימית זו יש לבטל את התכנית הנקודתית, כך העותרים.

            על כך מוסיפים העותרים, כי כל עוד נותר על כנו האיסור על הכנסת מפעל מתכת לאיזור התעשיה, הרי שהתרת כניסתו של מפעל שכזה מהווה התרת שימוש חורג, והרי דרך זו נדחתה בעבר, הן בידי ועדת הערר המחוזית והן בידי בית משפט זה.

14.        מוסיפים העותרים וטוענים, כי התכנית הנקודתית אינה סבירה. הם אוחזים בדיעה, כי אף שמדובר בתכנית נקודתית, הרי שהיא משפיעה השפעה רעה על איזור התעשיה בכללו. משום השפעה מקפת זו, על המשיבות היה ללכת בדרך המלך של שינוי מקיף של התכנית, תוך בחינת ההשפעה על הסביבה כולה. בתוך כך הם טוענים, כי לא היה מקום להותיר את האיסורים הקיימים בתכנית, ויחד עם זאת להתיר את כניסתו של מפעלה של המשיבה, חרף היותו מפעל מתכת.

15.        עוד טוענים העותרים, כי אישור התכנית נגוע בחוסר סבירות משום כך שהיה על הועדה המחוזית לדרוש, בטרם אישור התכנית, תסקיר השפעה על הסביבה, ולא להסתפק בסקר סביבתי, דבר המתבקש מן ההשלכה המקפת של התכנית הנקודתית על הסביבה, וממצוות תקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003.