בחוס ואח' נ' קיבוץ הרדוף ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית הינה תביעה כספית על סך 191,718 שהוגשה נגד קיבוץ הרדוף (להלן: "הנתבע" או "הקיבוץ") ונגד ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "הנתבעת") אשר ביטחה את הקיבוץ במועדים הרלוונטיים.

במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 18.7.08 בין השעה 11:30 לשעה 12:00 ארעה שריפה תוך כדי העמסת חבילות קש על משאיתו בקיבוץ על ידי שופל מטעם הקיבוץ ומספר פועלים מטעם הקיבוץ. עוד טוען, כי השריפה התפשטה במהלך נסיעה קצרה ממקום ההעמסה ועד לעצירת המשאית וגרמה לשריפת המשאית כולה. למשאית נגרם נזק של אובדן כללי אשר הוערך על ידי שמאי בסך של 124,200 ₪.

לטענת התובע, מדו"ח מכבי אש עולה, כי השריפה אירעה עקב התלקחות איטית בעת ההעמסה. לטענתו, השריפה אירעה במהלך ההעמסה, אשר הייתה בשליטתו המלאה ובאחריותו של הקיבוץ ואין הוא יודע בוודאות ואין בידו לדעת את נסיבות התאונה שנגרמה על ידי נכס שלקיבוץ שליטה מלאה עליו. התובע טוען, כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהקיבוץ לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה. בנסיבות אלו על הקיבוץ להוכיח, כי לא הייתה מצידו רשלנות אשר בגינה הוא חב בקשר לתאונה.

התובע מוסיף, כי הקיבוץ הפר חובות חקוקות שנועדו להגן עליו וכי התאונה הינה תוצאה של רשלנותו הבלעדית או המכרעת. הקיבוץ התרשל בין היתר שעה שלא הנהיג שיטת ההעמסה בטוחה למניעת הסיכון, לא הדריך את פועליו בכלל או בצורה מספקת או נאותה, לא העסיק מפקחים ו/או קציני בטיחות שינהיגו שיטת עבודה בטוחה ולא צפה את הסכנה על אף שאדם או ארגון סביר היה צופה אותה בנסיבות העניין.

הנתבעים מכחישים את נסיבות התאונה. לטענתם, עובדים מטעם הקיבוץ עסקו בהעמסת חבילות על המשאית של התובע אולם האחריות והאשמה לשריפה מוטלות על התובע. לטענתם, המשאית בה עסקינן הינה בעלת מפלט גזים הקבוע ליד הקבינה צמוד למשטח המשא. הם טוענים, כי המפלט היה מוגבה מעל הקבינה כלפי מעלה ולא היה עליו קולט גיצים כנדרש לביצוע עבודות הובלה של חומר דליק כקש וחציר. לטענתם, השופל מצויד בקולט גצים ואינו יכול לגרום לשריפה בעת העמסת השחת.

הנתבעים טוענים, כי לאחר שהסתיימה ההעמסה של הבלות על גבי המשאית החלה המשאית בתנועה לכיוון הרפת בקיבוץ. לטענתם, לאחר שהמשאית נסעה כשלושה ק"מ הבחין נהג הטרקטור, אשר נסע מאחורי המשאית, כי ערמת השחת אשר הייתה בקדמת המשאית החלה לבעור. לטענתם, נהג המשאית ביקש מנהג השופל. כי יוריד את הבלות הבוערות מהמשאית אולם עד שהוא הגיע לשם ביצוע המשימה האמורה הבחין, כי כל הבלות בקדמת המשאית בוערות ולא היה בידו להורידן ועל כן זז הצידה.

לטענת הנתבעים, האש התלקחה מדוד המפלט שחימם את השחת היבשה שהייתה בסמוך לו והדליק אותה על ידי גץ או על ידי חימום יתר כתוצאה מנגיעה של חבילת השחת באזור המפלט.

לטענתם, גרסת התובע אינה הגיונית, שכן, ככל שהייתה מתלקחת אש בחלק האחורי של השחת הרי שלאור כיוון הרוח, האש לא הייתה מתפשטת במהירות לכיוון הנסיעה אלא לכיוון המנוגד וניתן היה לזרוק את הבלות מארגז המטען. עוד טוענים, כי מומחה לבחינת שריפות, מר אלי היינה, קבע על פי הממצאים בשטח, כי השריפה פרצה מהמפלט המוגבה של המשאית שחימם והצית את הקש אשר היה בקרבתו. הם טוענים, כי בעל משאית אשר מוביל חציר יבש חייב ליצור חיץ מהמפלט בכדי שלא יגרם נזק כפי שקרה בענייננו.

הנתבעים מכחישים את האמור בדו"ח מכבי אש וטוענים, כי הוא הוכן לאחר שהמשאית והקש אשר היה עליה היו שרופים כליל וקרוב לוודאי שהחוקר מטעם כיבוי אש רשם את גרסת התובע. לטענתם, מכבי אש בודקים האם הייתה הצתה מכוונת ופחות מתעניינים בשאלה האם האש נגרמה בשל רשלנותו של גורם אחד או אחר.

הנתבעים טוענים, כי תוך כדי ההעמסה לא נראתה כל שריפה אלא רק לאחר נסיעה של כ- 3-4 ק"מ. עוד טוענים, כי התובע עמד מחוץ למשאית בעת ההעמסה והדריך את המעמיס באשר לאופן הנחת הבלות על המשאית. לטענתם, הנתבע אינו אשם שכן התאונה התבצעה תוך כדי ביצוע שוטף של עבודה כאשר התובע היה מעורב ומפקח על ההעמסה. הם טוענים, כי הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו אינו רלוונטי לענייננו ואין להפוך את נטל הראיה.

הנתבעים מכחישים טענה לפיה התרשלו או הפרו חובות חקוקות. לטענתם, תקנות שרותי הובלה מטילות חובה דווקא על הנהג ו/או בעל הרכב. בנוסף, מכחישים את הנזק הנטען.

התובע הגיש כתב תשובה במסגרתו טען, כי העביר בלות עבור הנתבעים למעלה מעשר פעמים ואף למרחקים גדולים יותר והנתבע מעולם לא התלונן על אי התאמת המשאית להובלת שחת. עוד טוען, כי בערב לפני ההובלה התקיימה במקום חגיגת חתונה וככל הנראה הבלות שימשו כדקורציה. לטענתו, במקום היו שרידי מדורות. כן טען, כי תיאור הנתבעים את אירוע התאונה מטעה והלכה למעשה המקרה אירע במרחק של חצי קילומטר-קילומטר מהמקום בו בוצעה ההעמסה, לאחר שעברו פחות משתי דקות מתחילת הנסיעה. לפיכך טוען, כי האגזוז טרם הספיק להתחמם וזו לא הייתה הסיבה לפרוץ השריפה. לטענתו, גרסת הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח ועם האמור בדו"ח שירותי הכבאות וההצלה, ממנו עולה, כי ההשערה היא שהשריפה החלה בחלק האחורי של המשאית באזור הבלות האחוריות.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד התובע במסגרתה עתר לפיצוי בסך 15,600 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל שריפת החציר. לטענתו, עסקינן בחציר אורגני אשר מחירו יקר ועומד על 1,300 ₪ לטון ועל המשאית היו כ- 12 טון חציר אורגני שנשרף. במסגרת התביעה שכנגד, שב הנתבע על הטענות המפורטות בכתב הגנתו וטען, כי הנתבע שכנגד התרשל בביצוע עבודות העברת המטען שעה שלא התקין מחיצה בין מפלט הגזים ליד הקבינה לבין המטען, לא התקין קולט גצים על המשאית בכדי שלא לסכן מטען דליק, לא השגיח על הטענת המטען בפי שנהג סביר היה נוהג, לא דאג להרחיק את המטען הדליק מהמפלט כאשר הוא יודע או חייב לדעת שהמפלט חם ועלול לחמם ו/או להצית את המטען והפר את חוק שירותי תובלה תשנ"ז-1997 והתקנות כאשר נכח במקום ופיקח על ההעמסה ולא נקט באמצעי זהירות בעת העמסת החציר על המשאית.

לטענת התובע, דין התביעה שכנגד להדחות. לטענתו, המרחק מאזור ההובלה ועד לפירוקה היה כחצי קילומטר בלבד ואין ממש בטענת הנתבע כאילו המקרה קרה לאחר נסיעה של שלושה קילומטר. לטענתו, האגזוז טרם הספיק להתחמם וזו אינה הסיבה בגינה פרצה השריפה. עוד ציין, כי השריפה לא החלה בחלק הקדמי של המשא וכי בפירוט ממצאי שרותי הכאות וההצלה נרשם, כי לאור תבניות הבערה על עגלת הנגרר ועל מרכב תא הנוסעים ההשערה היא שהשריפה החלה בחלק האחורי של המשאית באזור הבלות האחוריות וכי בעזרת הרוח באזור השריפה הייתה התפשטות מהירה כלפי קדמת הרכב. התובע מכחיש את נזקיו הנטענים של הנתבע ומכחיש טענה לפיה התרשל. לטענתו, מדוח שירות הכבאות וההצלה עולה, כי נסיבות הדלקה המשוערות הינן, כי האירוע ארע בעת ההעמסה ומכאן שלהתחממות המפלט בעת הנסיעה אין קשר לאירוע. לטענתו, האירוע ארע בשל רשלנות הבלעדית או המכרעת של הנתבע, כפי שפירט בכתב תביעתו.

הראיות

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וחוות דעת של מר חן גרסיאני רפאל. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר צביקה רובין (להלן: "רובין")- נהג הטרקטור שהעמיס את הבלות על גבי המשאית ומר ארז סרלין (להלן: "סרלין") - רכז ענף הגד"ש וחוות דעת של מר אלי היינה. המצהירים והמומחה מטעם התובע נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף העיד מטעם התובע מר חיים פנחס (להלן: "פנחס")- אשר ערך את דו"ח הכבאות הרלוונטי.

כאמור, מטעם התובע הוגשה חוות דעת של המומחה מר חן גרסיאני רפאל ומטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של מר אלי היינה. בהתאם להחלטה מיום 17.6.10 מונה מר שלמה מאור כמומחה מטעם בית המשפט. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, הסבירות הגבוהה ביותר להתפתחות השריפה בחבילות השחת שהועמסו על גבי המשאית, היא כתוצאה מקרינת חום/גץ/אויר חם שיצא מהמפלט העילי של המשאית אל עבר חביות השחת. לפיכך מציין המומחה, כי הסיבה להתפתחות השריפה היא באשמת בעל המשאית.