בחאש ראעד מוחמד נ' ד"ר עבד אל ראזק אמין מרעי ואח'

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר – סג"נ), בה"פ 7874-11-14, מיום 9.2.2017, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

2.        במסגרת החלטתי, מיום 9.4.2017, ניתן צו ארעי המעכב את מחיקת הערת האזהרה הרשומה על שם המבקש, בנוגע למקרקעין מושא הבקשה; והמעכב את מחיקת רישומו של המבקש כבעלים של שישית מן הזכויות במקרקעין הנ"ל, עד להחלטה בבקשה דנן.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. זכויות חקלאיות במקרקעין הרשומים במושע, בשטח של 6,785 מ"ר, המצויים בקלנסואה, והידועים כגוש 7859 חלקה 24 (להלן: המקרקעין), היו בבעלותם של שלושה אחים: עבד אל קאדיר עוואד עאודה קאסים אבו קאדיג'ה (להלן: קאדיר); עבד אל רחים עוואד עאודה קאסים אבו קאדיג'ה (להלן: רחים); ועבד אל חמיד עוואד עאודה קאסים אבו קאדיג'ה (להלן: חמיד), בחלקים שווים. ביום 12.8.1993, נערך בין יורשיהם של שלושת האחים הסכם חלוקה, לפיו ובהתאם לוויתורים הדדיים שעשו שלושת האחים בימי חייהם בחלקות השונות שהיו בבעלות המשפחה, יהיו המקרקעין בשלמותם בבעלותו ובחזקתו של רחים המנוח ויורשיו (להלן: הסכם החלוקה). במסגרת הסכם זה, הצהירו יורשי קאדיר וחמיד, ובכללם המשיב 5, כי אין להם התנגדות, ולא תהיה להם זכות להתנגד, לכך שיורשי רחים יימכרו את המקרקעין בשלמותם, וכי הם מתחייבים לחתום על כל מסמך הדרוש לצורכי העברת רישומם של המקרקעין על שם יורשי רחים. הלכה למעשה, הרישום בלשכת רישום המקרקעין (להלן: הטאבו) לא שונה, ולא נרשמה הערת אזהרה לטובת יורשי רחים.

3.        ביום 31.8.1993, נחתם הסכם מכר בין יורשי רחים לבין המשיב 4, במסגרתו נמכרו המקרקעין למשיב 4 בשלמותם, וצוין בהסכם המכר כי על אף שרחים רשום בטאבו כבעליהם של שליש מן המקרקעין בלבד, הרי שבהתאם להסכם החלוקה הועברו המקרקעין בשלמותם לבעלותו ולחזקתו. גם במקרה זה הרישום בטאבו לא שונה, ולא נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב 4.

           ביום 17.10.1999, נחתם הסכם חילופין בין המשיב 4 לבין המשיב 1, במסגרתו העביר המשיב 4 למשיב 1 שטח של 3,000 מ"ר בחלקם הצפוני של המקרקעין (להלן: החלקה הצפונית), בתמורה להעברת בית מגורים, שהיה בבעלותו של המשיב 1, למשיב 4. הצדדים לא רשמו הערת אזהרה לטובתו של המשיב 1 ועסקת החליפין לא דווחה לרשויות המס, אלא ביום 23.11.2014, לאחר הגשת התובענה לבית המשפט המחוזי.

4. המשיב 5 ובנו, המשיב 6, חתמו ביום 25.3.2012 על הסכם מתנה, במסגרתו הועבר שטח השווה לשישית מן המקרקעין, אשר היה רשום בטאבו על שמו של המשיב 5, לאחר מותו של אביו – קאדיר, לידי המשיב 6, ללא תמורה (להלן: שטח המתנה). לאחר זאת, ביום 29.3.2012, נרשמה בטאבו הערת אזהרה לטובתו של המשיב 6, ובהמשך הוא נרשם כבעליו של שטח המתנה. ביום 15.4.2012, נחתם הסכם מכר בין המשיב 6 לבין המבקש, לפיו ימכור המשיב 6 למבקש את שטח המתנה. בגדרו של הסכם זה, צוין כי גבולות השטח הנמכר הינם "מצד דרום: בחזקה [בחזקת] מרעי עבד אלבאסט ומרעי עבד אלראזק [המשיב 1] וגמל עסרי [המשיב 4]". ביום 2.8.2012, נרשם המבקש במרשם המקרקעין כבעליו של שטח המתנה. בשלב כלשהו, שמועדו לא הובהר במדויק, חתמו המשיבים 5 ו-6 על מסמך בערבית, לפיו אין למשיב 6 כל קשר להסכם המכר שנערך עם המבקש; כי הוא לא קיבל עבורו כל תמורה; וכי דבר קיומו של ההסכם נודע לו רק כשנה לאחר חתימתו.

5.        במהלך שנת 2012, מכר המשיב 4 1,940 מ"ר נוספים מהמקרקעין, לשני רוכשים שונים. בהמשך לכך, מכר המשיב 1 את זכויותיו בחלקה הצפונית לשלושה רוכשים שונים, במסגרת הסכמי מכר אשר דווחו לרשויות המס, כדלקמן: ביום 22.2.2014, חתם המשיב 1 על הסכם למכירת 1,000 מ"ר למשיב 2; ביום 23.2.2014, נחתם הסכם מכר למכירת 1,000 מ"ר למשיב 3; וביום 1.3.2014, חתם המשיב 1 על הסכם למכירת 1,000 מ"ר הנותרים מהחלקה הצפונית לאוסמה זמירו (להלן: זמירו). לאחר מכן, משהסתבר לזמירו כי המבקש טוען לבעלות בשטח שרכש, נערכה פגישה בין השניים. במסמך סיכום הפגישה, מיום 11.5.2014, הצהיר המבקש כי השטח שבמחלוקת שייך לזמירו. כמו כן, נכתב כי המשיב 1 התחייב למסור למבקש שטח "באותה חלקה וגוש הנ"ל עם אותם תכנים", וכי הצהרה זו הינה בתוקף רק ככל שהמשיב 1 יפתור את המחלוקת. משלא נפתרה מחלוקת זו, בוטל בהסכמה הסכם המכר בין המשיב 1 לבין זמירו.