בזה נ' שירותי בריאות כללית מס' תאגיד 589906114 ואח'

פסק דין

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף עקב אי צירוף חוות דעת רפואית. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע כתוצאה מרשלנות רפואית לכאורה.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת כי: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בהתאם לתקנה בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה הן ביחס לשאלת החבות והן ביחס לנזק, עליו לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת מומחה שנערכה לפי טופס 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א 1971.

בהחלטתי מיום 15/10/13 הדגשתי כי : "כדי להוכיח ענין שברפואה יש לתמוך את התביעה בחוות דעת מומחה. גם אם אין טענת נכות הרי שתביעה ברשלנות מקצועית ענינה ענין שבמומחיות לענין החבות ולכן לא ניתן להתקדם בלעדיה. אציין כי אף לא ניתן ללמוד מכתב התביעה מהי בדיוק טיבה של הרשלנות הנטענת באופן כללי. במצב הדברים כאן שעה שכלל לא ברור אם יש קצה ראיה לרשלנות כלשהי, לא יהיה זה ראוי להורות לנתבעת ליצור עבור התובע את התשתית הראייתית. כל עוד לא הגיש התובע חוות דעת אין גדר מחלוקת ולכן ניתנת לתובע ארכה להגיש חוו"ד מטעמו עד 10/12/13 . לא תוגש חוו"ד, יובא התיק למתן החלטה בבקשה למחיקה על הסף".

למרות זאת, ביום 19/03/14 תחת הגשת חוות דעת רפואית ביקש התובע להמשיך את התביעה ללא מומחה תוך ניהול התיק ללא נכות ותשלום בגין כאב וסבל בלבד.

אין בידי לקבל את הבקשה.

החוק וההלכה בעניין זה ברורים וחד משמעיים. על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו בעניין זה נפסק כי: "בעל-דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב-טענותיו תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות-דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 911 (2001) ההדגשה שלי א.ד).

חוות דעת שעל התובע להגיש במקרה דנן מתייחסת הן לשאלת הנזק והן לעניין החבות. כבר הבהרתי בהחלטה קודמת אולם נראה כי החלטתי לא הופנמה ולכן אחזור שוב על מושכלות יסוד: ללא הוכחת חבות אין מקום לפסיקת כל סכום שהוא גם לא כאב וסבל.

בהתאם לסיפא של תקנה 127 בית המשפט בית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו. תקנה 130 לתקסד"א מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו לעניין המחלוקת. שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה ביוזמתו (רע"א 10251/02 אפרים כץ, חמים וטעים נ' דואני, פ"ד נ"ז (1) 797 (2003)).

ברע"א 7474/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי פ"ד נו(2) 193, 195 (2001) נקבע על-ידי כב' השופטת דורנר, כי: "הטעמים המיוחדים שאליהם מכוונת תקנה 127 הנ"ל עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות-הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית-המשפט".

וראו כבוד השופט צ' זילברטל רעא 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (ניתן ביום 08/05/12).

במקרה דנן התובע לא העלה / הוכיח טעמים מיוחדים כאמור, ללא חוות דעת בשאלת החבות אין יסוד לתביעה ודינה להיות מסולקת .

לעניין טענת התובע לחוסר באמצעים כלכליים, הטענה לא נתמכה בכל ראייה ו/או תצהיר וכל שנכתב לעניין זה הוא כי התובע חסר אמצעים כלכליים וחי מהבטחת הכנסה. בעניין זה קובעת ההלכה כי מי שמבקש פטור מחמת עוניו, חייב להכבד ולפרט במדויק באופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. עליו לתמוך את הטענות במסמכים בדבר הכנסתו, רכושו, הוצאותיו חובותיו, נסיונות לקבלת עזרה מאחרים/בני משפחה. כל אלו לא נעשו בעניננו, ולכן לא הורם הנטל המוטל עליו.

אשר על כן אני מורה על מחיקת התביעה. התובע ישא בשכ"ט עו"ד של הנתבעים בסך כולל של 5,000 ₪ שישולמו במידה ותוגש תביעה חדשה, וכתנאי להגשתה.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.