השופט ס' ג'ובראן:
1. אשתו של אדם העלימה מקיבוץ, בו היו שניהם חברים, חלק ניכר מהכנסתה החודשית. זאת, בניגוד לתקנון המחייב של הקיבוץ. אותו אדם גילה זאת בשלב מסוים אך לא דיווח על כך לרשויות הקיבוץ ולא פעל בדרך אחרת כדי להפסיק את פעולות אשתו. האם יש בהתנהגותו זו כדי להצדיק את הוצאתו מהקיבוץ? זו היא בתמצית השאלה שבפנינו.
תשתית העובדות
2. בפנינו ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 1484/99 מיום 5.6.2005 (כבוד השופט מ' דרורי), בגדרו קיבל בית המשפט בחלקה את התביעה וקבע כי החלטת המערער להוציא את המשיב משורותיו מבוטלת.
3. המשיב, זבולון הרטי, היה אחד ממייסדי המערער, קיבוץ קלי"ה (להלן: הקיבוץ), והיה חבר בו משנת 1979 לערך. המשיב היה נשוי לחברת הקיבוץ ממנה התגרש בראשית שנת 1998 ויש לו עימה ילדים, החיים אף הם בקיבוץ, ואשר נמצאים בחזקתו כשבועיים מתוך כל חודש. באוגוסט 1998 נישא הוא בנישואין שניים לאורלי הרטי אשר הייתה אף היא חברת הקיבוץ משנת 1986 לערך (להלן: אורלי, המשיב ואורלי יחדיו יכונו להלן: בני הזוג).
4. בקיבוץ היו בתקופה הרלוונטית כ-80 חברים, כאשר חלקם עבדו בקיבוץ וחלקם מחוצה לו. על פי נהלי הקיבוץ נדרש כל חבר להעביר את משכורתו לקיבוץ כאשר הקיבוץ נתן לכל חבר את מלוא צרכיו. אורלי, אשר הועסקה בקבוצת התקשורת סולן החל משנת 1966, העבירה את משכורתה מחברת סולן אקספרס בע"מ לקיבוץ. בשנת 1999 התעורר חשד כי אורלי אינה מעבירה את מלוא שכרה לקיבוץ. לאחר שהנושא הועבר לבדיקת משרד חקירות נתגלה כי יש דברים בגו וביום 16.9.1999 נערך בירור עם בני הזוג על ידי "מזכירות הבית", גוף שהוקם על ידי הקיבוץ כדי לדון בעניינים דיסקרטיים. אורלי ניסתה אומנם להציג את הפרשי השכר כבונוסים שקיבלה או כפרמיות, אולם קביעת בית המשפט המחוזי, על פי הנתונים ועל פי החקירה הנגדית שנערכה לה בפניו, הייתה כי במשך כשלוש שנים קיבלה אורלי משכורת נוספת, מחברה אחרת השייכת לקבוצת תקשורת סולן, חברת סולן תקשורת בע"מ, אשר הועברה לחשבונה הפרטי ואשר עמדה על כ-60% מהתגמולים הכוללים שקיבלה בעבור עבודתה. זאת, ללא ידיעתו של הקיבוץ או אישורו. אין הצדדים תוקפים במסגרת הערעור שבפנינו קביעות אלו.
5. המשיב טען כי נודע לו על כך שאורלי מקבלת "בונוסים" שאינם מועברים לקיבוץ רק בראשית שנת 1999 וגם אז לא ידע מה היקף הכספים וסבר כי אכן מדובר בבונוסים בלבד. יובהר כי המשיב ואורלי ניהלו חשבונות בנק נפרדים. את העובדה שלא התעמת עם אורלי או פנה לקיבוץ בענין הסביר המשיב בנאמנותו לה כבעלה.
להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 1999, בעקבות הולדת בנם המשותף של בני הזוג, הם הרחיבו את ביתם בקיבוץ בהשקעה של כ-150,000 ש"ח ואף נטלו לצורך הענין הלוואה מהקיבוץ בסך של כ-100,000 ש"ח אותה תכננו להחזיר יחדיו, לשיטתם בעיקר מהבונוסים שמקבלים חברי הקיבוץ ממנו בסוף כל שנה.
6. לאחר הבירור האמור מיום 16.9.1999 התקיימו מגעים בין בני הזוג ובאי כוחם ובין הקיבוץ ובאי כוחו אך לא נמצא פתרון מוסכם. משכך, הועבר הענין לאסיפה הכללית של הקיבוץ והופץ בין חברי הקיבוץ דו"ח על שיחת הבירור שנערכה. עמדתם של בני הזוג הועברה אף היא לחברי הקיבוץ ביום ישיבת האסיפה הכללית טרם התכנסותה.
7. ביום 10.10.1999 התכנסה האסיפה הכללית בה נכחו כארבעים חברים. המשיב שטח את טענותיו בעל פה בפניה. הוחלט כי שאלת הוצאתם של בני הזוג מהקיבוץ תועבר להכרעת החברים בדרך של הצבעה. נוסח ההחלטה שהועמד להצבעה היה כדלקמן:
"האסיפה קובעת כי מעשיהם של זבולון ואורלי הרטי כפי שפורטו בפני האסיפה הם מעשים בלתי הוגנים הפוגעים ביסודות הקיבוץ במטרותיו ובאורחות חייו ומחליטה על הוצאתם של החברים הנ"ל מן הקיבוץ והפסקת חברותם בו על פי סעיף 36(ב) לתקנון הקיבוץ."
חברי הקיבוץ נתבקשו לסמן האם הם בעד או נגד ההחלטה. הקלפי הוצבה במשרדי הקיבוץ במשך שלושה ימים ובסיכומם היו תוצאות ההצבעה כדלהלן: הצביעו 72 חברים (מתוך 82 שהיו רשומים בקיבוץ באותה העת), 66 הצביעו בעד ההחלטה ו-6 הצביעו נגדה. כלומר, ההחלטה על הוצאתם של בני הזוג מהקיבוץ נתקבלה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
8. בני הזוג פנו בתביעה לבית המשפט המחוזי כי תבוטל החלטת הקיבוץ על הוצאתם ממנו. בני הזוג העלו בתביעה טענות רבות הן במישור העובדתי, בענין אופי והיקף התשלומים שנתקבלו על ידי אורלי והיקף ידיעתו ומעורבותו של המשיב, הן במישור הפורצדוריאלי לענין ההליכים שנתקיימו בקיבוץ להוצאתם, והן במישור המהותי לענין הטעמים שעמדו לשיטתם בפועל בבסיס ההחלטה להוציאם ו"קיצוניות" ההחלטה ביחס למעשיהם. לאחר שנקבע קדם משפט תוקן כתב התביעה בהסכמה והוכלל בו גם סעד חילופי בענין זכאותם לקבלת הערך האמיתי של זכויותיהם בבית מגוריהם ולקבלת חלק יחסי בנכסי הקיבוץ. לבקשת הצדדים הדיון בתיק פוצל כך שראשית נידונה שאלת תוקף ההחלטה על הוצאת בני הזוג מהקיבוץ.
9. ביום 5.6.2005 ניתן פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בענין תוקף ההחלטה על הוצאת בני הזוג מהקיבוץ (כבוד השופט מ' דרורי). בתמצית האומר, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את תביעתה של אורלי אולם לקבל את תביעתו של המשיב. היינו, נקבע כי ההחלטה בדבר הוצאתו של המשיב מהקיבוץ מבוטלת. עניינה של אורלי אינו מצוי כאמור בפנינו ואדרש אליו רק ככל שהקביעות שקבע בית המשפט המחוזי בעניינה רלוונטיות אף לעניינו של המשיב.
10. במישור העובדתי נקבע כי על אף טענות בני הזוג בענין, ועל אף סטיות מסוימות מהעקרונות ה"מסורתיים" של התנועה הקיבוצית, הקיבוץ שמר עדיין על עיקר אופיו ולענייננו, על העיקרון לפיו כל חבר מכניס לקיבוץ לפי יכולתו וכל חבר מקבל מהקיבוץ לפי צרכיו. מעיקרון זה נבע החיוב להעביר לקיבוץ את מלוא משכורתו של חבר מעבודה אשר היה בעינו במועד הרלוונטי. כמו כן נדחו טענות בני הזוג בענין יחס של איפה ואיפה שננקט כלפיהם ביחס לחברים אחרים בקיבוץ שנתפסו במעשים דומים לכאורה ובענין מניעים פסולים שעמדו לטענתם בשורש ההחלטה על הוצאתם.
בענין מעשי אורלי נקבע כאמור, כי מדובר היה אכן בהעלמה מכוונת של חלק ניכר מהשכר שקיבלה בעבור עבודתה, בניגוד לתקנון הקיבוץ. כמו כן נקבע כי בכל הנוגע אליה לא בוסס פגם פרוצדוראלי בהליכי הבירור או בהליך שננקט להוצאתה המצדיק את התערבות בית המשפט ולא נפל פגם בסבירות ההחלטה. משכך, נדחתה התביעה בכל הנוגע אליה.
בענין המשיב עם זאת, נקבע כי ידיעתו על מעשי אורלי הייתה מוגבלת לחלק קטן מפרק הזמן בו בוצעו המעשים ואף אז לא ידע הוא על היקף ומהות ההכנסות שהועלמו. כמו כן נקבע כי לא בוססה טענת הקיבוץ כי המשיב נהנה מהכספים וכי לא הוצגו כל ראיות התומכות בטענה זו ואף לא נעשה מאמץ ממשי להשיג ראיות בענין. לפיכך, התנהגותו המוכחת של המשיב התמצתה בכך שלא דיווח על מעשיה של אורלי לקיבוץ או פעל בדרך אחרת להפסקתם. בהתחשב בזאת, קבע בית המשפט כי ההחלטה להוציאו אינה יכולה לעמוד. זאת, מהטעם שחיוב חבר "להלשין" על אשתו בפני רשויות הקיבוץ נוגד את עמדת המשפט הישראלי ואת "תקנת הציבור" ומכאן שלא היה בהתנהגותו של המשיב משום עילה על פי התקנון להוצאתו. עוד נקבע כי גישת הקיבוץ אשר התייחס אל בני הזוג כ"יחידה אחת" הנושאת אחריות קולקטיבית על מעשי אורלי, מבלי לבחון את היקף הידיעה והמעשים של המשיב בנפרד, נוגדת אף היא את הערכים המקובלים של שיטת המשפט בישראל ומחייבת התערבות אף בגדר הגבולות הצרים של פיקוח משפטי על החלטות אסיפה כללית בקיבוץ. פגם נוסף ראה בית המשפט המחוזי בכך שההצבעה על הוצאת בני הזוג נעשתה בפתק אחד למרות ההבדל לכאורה בחומרת מעשיהם. יחד עם זאת נקבע כאמור, כי אין בפגם זה כדי לשנות את תוצאת ההצבעה באשר לאורלי מאחר ולא נגרם לה נזק כלשהו מכך. בענין המשיב נקבע כי לאור התוצאה אליה הגיע, לפיה אין עילה להוצאתו מהקיבוץ בכל מקרה, אין מקום לקיום הצבעה חוזרת על מנת לרפא פגם זה.
מכאן הערעור שבפנינו.