בוחבוט ואח' נ' י.זהבי חרושת מרצפות בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

בפני תביעה אשר בגדרה עותרים התובעים לחייב את התובעת לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהספקתם של אריחי ריצוף פגומים. אין מחלוקת כי ביום 27.5.2007 הזמינו התובעים מהנתבעת אריחי ריצוף לביתם מסוג של אמביינטי דורטו 60X60 (ר' הזמנת לקוח נספח א' לכתב התביעה). תמורת האריחים שולמה (ר' קבלה מיוני 2007, נספח ב' לכתב התביעה) והאריחים סופקו (ר' תעודת משלוח, נ/1). לפי הנטען, האריחים סופקו שלא בגוון המתאים להזמנה ושלא עפ"י הדגם המופיע בתצוגה. בנוסף נטען כי האריחים סובלים מבעיה של הכתמה חוזרת ונשנית. התובעים הוסיפו והתלוננו על כך שפני המרצפות אינם ישרים, חלקן בולטות וחלקן שקועות, והרהיטים המונחים עליהן – מתנדנדים. התובעים הגישו לתמיכה בתביעתם את חוו"ד של המהנדס אליעזר גוכמן.

הנתבעת הכחישה אחריותה. לטענתה, בכתב ההגנה, הנזקים הנטענים נובעים מאופן התקנת האריחים ו/או משימוש לקוי. הנתבעת הגישה את חוו"ד המומחית של המהנדס והשמאי יצחק חיט.

הנתבעת הוסיפה והגישה הודעת צד ג' כנגד הרצף אשר ביצע את עבודת הריצוף בבית התובעים. צד ג' הגיש כתב הגנה אשר בו טען כי ביצע את העבודה במקצועיות וכי לא נפל כל פגם בעבודתו. לדבריו, התבקש ע"י הלקוח לרצף את האריחים ללא מרווחונים וכך פעל בחדר השינה; לאחר מכן, בוצע הריצוף באופן הכולל מרווחונים בהמלצתו ובהסכמת הלקוח. יוער, כי צד ג' לא הגיש כל חוו"ד מומחית מטעמו.

בהסכמת הצדדים, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו לבדיקת טענות התובעים (ר' החלטה מיום 8.2.2009). המומחה התבקש לבדוק את הריצוף בדירת התובעים ולעיין בחווה"ד המומחיות. הובהר בהחלטה, בהסכמת הצדדים, כי חוו"ד של מומחה ביהמ"ש תחליף את חווה"ד הפרטיות ותשמש כחוו"ד יחידה בהליך (ס' 3 ו-10 להחלטה מיום 8.2.2009). מומחה ביהמ"ש, המהנדס צבי רון, הגיש את חוו"ד מיום 14.5.2009, וכן ענה של שאלות הבהרה שהוצגו לו ע"י התובעים (תשובות מיום 21.6.2009).

במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר התובע. מטעם הנתבעת הצהיר מר משה וייסלר, מנהל תפעולי של הנתבעת. צד ג' הצהיר בעצמו. לא זומנו עדים נוספים. מומחה ביהמ"ש לא זומן להיחקר. המצהירים הנ"ל נחקרו בפני ביהמ"ש. עם תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים וכן צד ג' סיכמו בע"פ.

דיון

התובעים מתלוננים על שלושה סוגים של בעיות שנפלו לכאורה באריחים: בעיית העקמומיות בריצוף; בעיית הגוונים ובעיית ההכתמה. להלן אדון בכל אחת מן הבעיות הנטענות בצורה מסודרת. ואולם אפתח ואציין כי שורש הרע במקרה דנא רובץ למרבה הצער במחדל של הנתבעת, אשר נכשלה מלספק לתובעים, כלקוחותיה, את נספח "הנחיות ריצוף וטיפול בקרמיקה" (במ/1). הנתבעת לא הגישה מוצג זה במצורף לכתבי טענותיה ואף לא לתצהירה, ואולם העד מטעמה, מר וייסלר, נשאל על ההנחיות הנמסרות ללקוח במהלך הרכישה ועובר להזמנה. מר וייסלר הודה כי בחברה הנתבעת קיים נוהג ללוות את מסמכי הרכישה בנספח ההנחיות הנ"ל.

עיון בנספח זה מלמד כי הוא מפורט למדי וכי יש בו מענה לכל אחת מן הבעיות הנבחנות בהליך דנא. כך, לענין הגוונים, נרשם במפורש בפתח הנספח: "אריחי הקרמיקה המוצגים באולם התצוגה הנם מדגם מייצג בלבד. קיימים שינויים קלים בגוון ובגודל עקב סדרות ייצור שונות". הוא הדין בענין המרווחונים – אשר לפי התשתית הראייתית בפני, העדרם הוא הגורם לבעיית העקמומיות הנטענת (ר' בענין זה ס' 3 בפרק ד' בחוו"ד של מומחה ביהמ"ש: "הפרשי הגובה בין אריחי הריצוף ניכרים ובולטים במיוחד בשל התקנת ריצוף ע"י צד ג' ללא מישקים וברוחב 2 מ"מ בניגוד לנדרש ע"י ת"י 1553- 3 מ"מ"). מתברר, כי נספח ההנחיות נותן מענה לבעיית המרווחים (המכונים גם פוגות או מישקים), ומציין במפורש כי "חובה לפתוח מרווחים (פוגות) בין אריח לאריח בעזרת מרווחונים (ספייסרים) על מנת לקבל קווים ישרים..." . מצוין גם כי מינימום רוחב המישק הוא 5 מ"מ (ר' בס' 4 להנחיות).

בטופס ההנחיות ניתן מענה גם לבעיות של טיפול ואחזקה. כך, בפרק 5 לנספח, מצוין כי יש לשטוף את הקרמיקה במים בלבד; אין להשתמש בחומרים חומצתיים; ואין להשתמש בחומרים שומניים לשטיפת הרצפה. עוד מובהר: "שימוש בחומרים אלו, ייצור שכבת שומן וכתמים על פני האריח" (ס' 5.ד).

אין ספק כי טופס ההנחיות הוא חיוני ביותר ללקוח ההדיוט, אשר אינו בעל מקצוע וענייני הגוונים, סדרות הייצור, ההבדלים האפשריים בגודל ובצבע, כמו גם חשיבות המרווחים, לצד החומרים העלולים להזיק ולהכתים -- כל אלה ברגיל אינם ידועים לצרכן הסביר. המידע בענין זה מצוי בידי ספק הסחורה, היודע מהו המוצר שהוא מייצר ומספק. בעיית המידע הלא סימטרי מטילה על הספק את הנטל להעביר את המידע לידיעת לקוחו. החשיבות בענין זה היא רבה, שכן היא מאפשרת ללקוח להבין מהו המוצר שהוא רוכש ומהן עלויות הטיפול בו. כך יוכל הלקוח לשקלל את צעדיו מתוך מודעות, לבחור בין מוצרים חלופיים, ולפעול בקשר להתקנת המוצר והשימוש בו בדרך ראויה שתמנע היווצרות תקלות.

למרבה הצער, הנתבעת לא סיפקה ללקוח את טופס ההנחיות. התובע הצהיר כי לא קיבל מהנתבעת כל מידע בקשר לכך (ר' ס' 27 לתצהירו וכן פ' ע' 7 ש' 24-25). לא היה בידי הנתבעת לשלול עדות זו. ואמנם, הטופס במ/1 הוגש לביהמ"ש כאשר הוא נקי מחתימת המזמין: הצהרת המזמין, המזמינה את הלקוח לעיין בדף ההנחיות ולחתום עליו – נותרה נקיה וללא חתימה. מר וייסלר טען כי הבירור שערך עם המוכרן הרלוונטי העלה כי הנ"ל לכאורה מסר ללקוח טופס מתאים. ואולם, מר וייסלר לא ידע מיהו המוכרן, ושום מוכרן לא זומן להעיד.

על כן, אני מקבלת את טענת התובעים אשר לפיה המוצר סופק ללא דף ההנחיות, וממילא ללא הסבר מספק בענין אופן ההתקנה ואופן השימוש.

ודוק: מדובר במוצר מיוחד, אשר יש להכיר את המידע המקצועי הקשור אליו, על מנת להימנע מתקלות. כך, מר וייסלר ציין, כי הייצור נעשה בדרך מיוחדת המאפשרת דיוק רב יותר במידות, ועל כן גם צמצום מסוים של מרווחי הפוגות (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 6-20). לדבריו, אי שמירה על המרווחים עלולה "ליצור פיצוצים ושברים באזור המפגש, ולכן חובה לשמור על המרווחים עפ"י התקן" (פ' ע' 11 ש' 22-26). כמובן, אין לצפות כי הצרכן הרגיל ידע כי האריח נהנה משיטת ייצור מיוחדת וכי הצמדת אריח לאריח, עלולה "ליצור פיצוצים ושברים". הספק היודע זאת צריך לחשוף את המידע בפני לקוחו. הוא הדין בבעיית הגוונים: ענין הגוון נראה לבעל מקצוע מובן וברור; ואולם צרכן מן השורה, המבקר באולמות תצוגה, ומתבונן באריחים נבחרים אינו צריך לנחש כי צפויה בעיית גוון בשל גיוון בסדרות הייצור. כך גם יש לזכור כי הספק אוצר בידיו את המידע בענין סוג החומר, וחומרי הניקוי המתאימים לשימוש בו. אין להניח כי מידע זה מצוי באופן שגרתי אצל הצרכן הסביר.

על הרקע הזה נוכל לעבור ולבחון את טענות התובעים בשלושת המישורים השונים. אשר לבעיית המרווחים: התובע הצהיר, כי חזה באולם התצוגה בקבוצה של 4 אריחים, אשר פרוז'קטור מופנה כלפיהם, והם צמודים זה לזה (ס' 5 לתצהירו). תצהירו בנקודה זו לא נסתר. ולהיפך: מר וייסלר הודה כי קיימים משטחי תצוגה באולם התצוגה בראשל"צ, הכוללים 4 ו-6 אריחים אשר עומדים בצמוד זה לזה (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 21 עד ע' 14 ש' 9). אין ספק כי תצוגה כזו נועדה למשוך את הלקוח אל הפן האסתטי שבאריחים, אשר ניתן לקרבם האחד לשני. מר וייסלר הודה כי המטרה של החיתוך המדויק יותר של האריחים היא "כדי לאפשר לקבל [את] המרווח המינימלי של 3 מ"מ" (פ' ע' 13 ש' 19-20). מהתשתית הראייתית שבפני עולה כי לקוחות מעדיפים מרווחים מצומצמים, מטעמי אסתטיקה (ר' למשל עדות הרצף בפ' ע' 18 ש' 28-29 : "נכון שהתקן מחייב 3 מ"מ אבל אף אחד לא רוצה לעשות את זה. הם משתדלים לעשות עם כמה שפחות מרווחים...").

נמצא, אם כן, כי הנתבעת הציגה בפני הלקוח מצג המאפשר הצמדת האריחים זה לזה, וזאת באמצעות המצג הפיזי שבאולם התצוגה. לא נטען וממילא לא הוכח כי המצג באולם התצוגה כולל הערה מבהירה אשר לפיה לא ניתן להניח את האריחים בהצמדה המוצגת, אלא שיש צורך במרווחים מינימליים של 3 מ"מ. בנוסף, וכמוסבר לעיל, טופס ההנחיות אשר מפרט את אופן היישום, לא סופק ללקוח במקרה דנא.

נמצא כי הנתבעת נושאת באחריות עיקרית לכך שלא הזהירה את הלקוח בדבר החשיבות העליונה של שמירת המרווחים.

בענין זה, אני מוצאת כי לתובעים אשם תורם בכל הקשור לאופן היישום ללא מרווחים. הטעם לכך נעוץ בזה, שהתובעים הוזהרו ע"י הרצף מטעמם, מר בן סימון, כי יש לבצע מרווחים בין האריחים (ר' בכתב הגנתו של הרצף, שאומץ כתצהיר); וכן ר' בעדותו בפני: "לפני שביצעתי את העבודה אמרתי לו [לתובע] שהתקן מחייב, והוא ביקש שאני אעשה צמוד כי לטעמו זה יותר יפה. אחרי שסיימתי את חדר השינה, הראיתי לו למה כדאי לעשות מרווחים ואז הוחלט שאת כל שאר הדירה עשינו במרווחים" (פ' ע' 17 ש' 27-29). למעשה, התובע עצמו הודה כי הריצוף בחדר השינה נעשה מתוך הצמדת האריחים וכי רק לאחר מכן, וכשהתעוררה בעיית העקמומיות, זומן נציג הנתבעת (אחד בשם ציון), נתקבלו הנחיות ברורות לגבי חובת הריווח, והריווח נשמר בהמשך.

הנה כי כן, התובע הוזהר ע"י בעל המקצוע מטעמו כי יש לרווח בין האריחים. התובע לא קיבל עצה זו בכל הקשור לחדר השינה, ובכך נטל על עצמו סיכון. יחד עם זאת, מידת אשמו התורם במקרה דנא היא קטנה יחסית: האשם התורם מתייחס לבעיית המרווחים בלבד, ואך לחדר השינה. לעומת זאת, היקף הנזק במקרה הנדון הוא רב יותר, כפי שיתברר להלן, וזאת בשים לב לבעיית הגוונים וההכתמה אשר תתברר מיד. מידת האשם התורם שאני מייחסת לתובעים בנקודה זו היא 5%.