פסק דין
1.לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו זכויות החכירה בדירת מגורים בחולון יירשמו על שם התובעים 1 ו- 2. עוד מתבקש בית המשפט ליתן צו המחייב את הנתבעים להמציא לידי התובעים אישורים בדבר העדר חובות על הדירה וככל שקיימים חובות, על הנתבעים לשאת בהם.
2.תמצית העובדות הצריכות לענין
התובע 1 והתובעת 2, אזרחים תושבי ישראל, אשר הלכו לעולמם (להלן: "המנוחים"), והינם הוריהם של התובעים 3 – 8 (להלן: "התובעים"). התובעים הם יורשיהם החוקיים של המנוחים. התביעה הוגשה בעת שהמנוחה היתה בחיים, והיא נפטרה במהלך בירור התובענה.
לעמדת התובעים, רכשו המנוחים מאת הנתבעים, בשנת 1968 את זכויות החכירה לדורות של האחרונים בדירת מגורים, ברח' ירמיהו 41/6 בחולון, הידועה כחלקה 317/6 בגוש 6017 (להלן: "הדירה"). זכויות הבעלות בדירה הן של מינהל מקרקעי ישראל.
סמוך לאחר הרכישה, נכנסו המנוחים לגור בה ביחד עם התובעים עד שהאחרונים בגרו ועזבו את הבית. המנוחים גרו בדירה עד לפטירתם, המנוח נפטר ביום 19.7.70 והמנוחה נפטרה ביום 16.4.09. הנתבעים לא גרו בדירה מעולם, לאחר שהדירה נרכשה על ידם, התגוררה בה אחותו של הנתבע ולאחר מכן נמכרה הדירה למנוחים.
ברשות התובעים אין מסמך המעגן את עיסקת המכר, פרט ל- 3 קבלות אשר מלמדות על ההתקשרות בין הצדדים בעיסקה לרכישת הזכויות של הנתבעים: האחת, קבלה מיום 25.1.68, חתומה על ידי המנוח והנתבע, ובה מאשר הנתבע שקיבל מהמנוח סך של 4,000 לירות. עוד נרשם בקבלה שאם העברת הזכויות לא תאושר ע"י משרד השיכון, יוחזר הסכום האמור (להלן: "הקבלה מיום 25.1.68"). שתי קבלות נוספות הוצאו ע"י עו"ד קרת ז"ל, אשר טיפל בעיסקת הרכישה (להלן: "עו"ד קרת"). האחת, מיום 23.1.68 בה מאשר עו"ד קרת קבלת פקדון מהמנוח עבור הנתבע על סך 2,000 לירות וכן 50 לירות שכר טרחתו, וזאת "בהתאם לזכרון דברים מיום 23.1.68", והשניה מיום 25.1.68 שבה מאשר עורך הדין שקיבל מהמנוח פקדון נוסף בסך של 2,000 לירות לזכות הנתבעים "בהתאם להסכם המכר ביניהם מיום 25.1.68". מכאן, שהסכום הכולל שהופקד בידי עו"ד קרת הינו 6,000 לירות (להלן: "הפקדון").
אין חולק כי המנוחים התגוררו בדירה יחד עם ילדיהם התובעים, במשך השנים הרבות שחלפו מאז 1968. עוד אין חולק כי המנוחים רשומים בעיריית חולון כבעלי הזכויות בדירה, כי הם אלה ששילמו את התשלומים השוטפים בגין הדירה. עוד מוסכם כי גם במשרדי מס רכוש רשומים המנוחים כבעלי הזכויות בדירה ובהתאם למסמכים שהוצגו בהקשר זה. חרף האמור, לא נרשמו הזכויות על שם המנוחים בדירה למרות התקופה הממושכת מאז רכישתה מהנתבעים.
3.עמדת התובעים
התובעים טוענים כי בין הצדדים, המנוחים מחד גיסא והנתבעים מאידך גיסא, נערך הסכם מכר כדת וכדין, לפיו רכשו המנוחים את זכויות החכירה בדירה מהנתבעים, כי העיסקה הושלמה, תמורתה שולמה, החזקה בדירה נמסרה ולפיכך הם זכאים לפסק דין המצהיר על זכויות החכירה של המנוחים בדירה. עוד נטען כי בהעדר מסמך המעיד על ההסכם, יש להחיל את הוראות הדין הרלוונטיות בדבר חובות צד לשאת בתשלומים החלים עליו בגין מכר הדירה. מכאן שעל הנתבעים להמציא את האישורים הדרושים להעברת הזכויות על שם המנוחים, קרי אישורים החלים על מוכר, ולשאת בכל תשלום שיידרש לשם כך.
התובעים טוענים כי בשנת 2006 פנה אליהם הנתבע, באמצעות עו"ד אבשלום לוי, ב"כ הנתבעים (להלן: "עו"ד לוי"), והודיע להם שהתקבלה אצל הנתבעים דרישה לתשלום מאת מינהל מקרקעי ישראל בגין חוב דמי חכירה הרובץ על הדירה ורק אז נודע להם שהעברת הזכויות בדירה טרם הושלמה על שם המנוחים. בנסיבות אלה הם ניסו לאתר מסמכים בקשר עם העיסקה ובהמשך ניהלו משא ומתן עם הנתבעים להסדרת הליך הרישום. במסגרת זו נחתם ע"י המנוחה ביום 24.12.06 הסכם שהוכן ע"י עו"ד לוי, לפיו המנוחה בלבד רוכשת את הזכויות בדירה, והיא זו שתישא בתשלומים לרשויות בקשר עם העברת הזכויות, למעט מס שבח, שאם יחול, תבוטל העיסקה (להלן: "ההסכם מיום 24.12.06"). ההסכם מיום 24.12.06 לא נחתם ע"י הנתבעים, ולעמדת התובעים, אין בו כדי לחייב, בין היתר מאחר ואינו משקף נאמנה את השתלשלות העובדות כהווייתן, תוך פגיעה בזכויות המנוחים.
4.עמדת הנתבעים
בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את עצם קיומו של הסכם למכירת הדירה למנוחים, את עריכתו וחתימתו, כמו גם טענו להתיישנות התביעה. עם זאת, בתצהיר העדות הראשית הנתבע ובחקירתו הנגדית, חזרו בהם הנתבעים מההכחשה הגורפת, תוך שאישרו כי אכן נחתם בין הצדדים מסמך, הגם שאינו ברשותם, ותוכנו אינו זכור להם, וכדברי הנתבע בעמ' 15 שורה 9 לפרוט':
"זכור לי שהיה מסמך. אינני יודע אם זה היה הסכם, זכרון דברים או חוזה, אך היה מסמך".
לעמדת הנתבעים מאחר ומשרד השיכון לא אישר את העברת הזכויות, הוסכם בין הצדדים, כי המשכנתא הרשומה על הנכס בגין הלוואה של הנתבעים, תשולם על ידי המנוחים, אשר גם ימציאו ערבים מטעמם במקום הערבים הקיימים שמטעם הנתבעים והדירה תרשם על שם המנוחים עם פרעון המשכנתא, כאשר הסכום בפקדון יועבר לנתבעים.
אכן, המנוחים המציאו ערבים חדשים למשכנתא, האדונים יחזקאל סואל ואברהם אלבז, במקום הערבים של הנתבעים. המנוחים המשיכו בתשלומי המשכנתא, הגם שהנתבעים היו רשומים כלווים. לימים לא נפרעו שני שטרי חוב של המשכנתא במועדם, ולפיכך נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים, (בקשה לביצוע שטר מיום 29.2.71), והנתבעים הם אלה שפרעו את החוב שבפיגור, נשוא תיק ההוצאה לפועל. לימים נפרעה המשכנתא וסולקה.
לעמדת הנתבעים, הם לא קיבלו את הסכום שבפיקדון הגם שמילאו את מלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם. לדברי הנתבע, הוא פנה מספר פעמים לעו"ד קרת לקבל את הפקדון, אך נדחה בטענה שהסכום יועבר לו עם רישום זכויות החכירה בדירה על שם המנוחים (עמ' 16 שורות 3-6).
לאחר שחלפו שנים רבות, בשנת 2006, הם קיבלו להפתעתם דרישה ממינהל מקרקעי ישראל לתשלום חוב דמי חכירה עבור הדירה. בעקבות הדרישה, הם פנו באמצעות עו"ד לוי למנוחה ודרשו ממנה לשלם את דמי החכירה האמורים, כמו גם שתבצע את העברת הזכויות משמם לשם המנוחים. במהלך המו"מ בין הצדדים, הם הגיעו לידי הסכמה, לפיה המנוחה תטפל בהעברת הזכויות, תשא על חשבונה בתשלום למינהל מקרקעי ישראל, לרבות דמי הסכמה אם יחולו, וכן בהוצאות המשפטיות להעברת הזכויות וכן שאם יחול מס שבח על הנתבעים בגין המכר, יהיה כל צד רשאי לסגת בו מהעסקה. הסכמה זו הועלתה על הכתב בהסכם מיום 24.12.06, אשר לטענת הנתבעים שיקף את ההסכמה המקורית בעת רכישת הזכויות בדירה, אך הגם שהמנוחה חתמה עליה, היא חזרה ממנה בהמשך, ההסכם מיום 24.12.06 לא נחתם על ידם והם אינם עומדים על אכיפתו ולגירסתם הוא לא צלח (סע' 21 לכתב ההגנה).
סופו של דבר, הנתבעים מסכימים להעברת זכויות החכירה בדירה על שם המנוחים, אך זאת בכפוף לקבלת סכום הפיקדון וכן לכך שהמנוחים ישאו בכל העלויות הכרוכות בהעברת הזכויות, ככל שיידרשו לרבות מסים ואגרות וכן יישאו בהוצאות המשפטיות של רישום הזכויות.
5.מסתבר איפוא שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של התקשרות מחייבת ביניהם לפיה רכשו המנוחים את זכויות החכירה של הנתבעים בדירה. עיקר המחלוקת מתמקדת בשאלה האם יש להתנות את העברת הזכויות בדירה על שם המנוחים, בתשלום הפיקדון לידי הנתבעים, כמו גם חיובם של המנוחים בכל שיהיה כרוך לצורך רישום הזכויות, קרי מסים, אגרות וכן הוצאות משפטיות.