בובלי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לא ביקשתי את תגובת התביעה.

ערר על החלטת בימ"ש השלום אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי התפרצויות לדירות מגורים. האחת באישון ליל והשנייה בצהרי היום.

מהדירות שנפרצו נגנבו פריטים שונים.

בד בבד הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לראיות לכאורה.

ביום 16.09.10 במהלך סיור שגרתי הבחינו שוטרי סיור בדמויות חשודות. אחד מהחשודים התבקש לעצור אך הוא לא נענה ונמלט מהמקום. לאחר מרדף נעצר החשוד כאשר הוא מתנשף ומזיע. במהלך בדיקת החשוד התקבל אירוע מוקד על התפרצות לדירת מגורים. חיפוש שנערך על גופו של העורר – הוא החשוד – העלה סיכה בעלת מאפיינים מיוחדים של בוגרי גדוד תותחנים. מוסכם על הצדדים כי לא העורר ולא מי ממשפחתו הם בוגרי הגדוד.

באשר להתפרצות השניה. המתלוננת מספרת בהודעתה כי כסא אשר היה מתחת לחלון ביתה ועליו נמצאה טביעת אצבע של העורר, הושלך מהחלון ערב קודם לכן על ידה.

באלה מצא בית משפט קמא ראיה ניצחת למעורבות של העורר בשני מעשי הפריצה.

הערר נסב על התשתית הראייתית הלכאורית בלבד.

בא כח העורר משיג על ההיגיון העומד ביסוד החלטות בימ"ש קמא. ראש וראשון, טוען בא כח העורר כי המתלונן מסר סימנים שונים לגבי הסיכה הצבאית. בנקודה זו, אני סבור שאין בה להחליש מעוצמת הראיות. בבוא העת המתלונן יישאל על כך. אולם, ברי כי מדובר בסיכה צבאית כפי שהמתלונן ציין, מדובר בסיכה ייחודית ומדובר באותו צבע. אין כל הגיון בהחזקת סיכה מעין זו על ידי העורר כשם שאין ממש בדבריו לשוטר במקום בו נעצר כי מדובר ב"סיכה של ימאים".

באשר לאירוע השני: טוען בא כח העורר כי על פי פסיקת בימ"ש העליון יש להחמיר בפרמטרים הצריכים לעניין השתתת ממצאים מרשיעים לגבי טביעות אצבעות אשר נמצאו על חפץ נייד. עוד טוען בא כח העורר, אם אכן מדובר בטביעות אצבעות של העורר אגב שוד, מדוע לא נמצאו טביעות אצבעותיו גם על הסורגים וגם בתוך הדירה.

לטענות הללו יש להשיב כדלקמן: כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. הכסא הושלך על ידי המתלוננת "בלילה לפני שפרצו". מוסכם שהעורר לא היה בביתה קודם לכן, היא אינה מכירה אותו ועל כן אין כל הסבר הגיוני להימצאות טביעות אצבעותיו על הכסא, זולתי נגיעתו בכסא אגב הכניסה לביתה. מדוע לא נמצאו טביעות אצבעות של העורר על הסורגים או בתוך הדירה, על כך יש להשיב כי אפשר שהעורר נגע בהיסח הדעת בכסא ולאחר מכן עשה שימוש בכפפות כאשר פרץ לדירה עצמה.

יש להדגיש כי גם באירוע ההתפרצות הראשון לא נמצאו טביעות אצבעות, דבר המלמד על שימוש בכפפות.

אינני מומחה לדבר, אולם, שוחחתי עם העורר במהלך הכתבת ההחלטה והתרשמתי ממבטאו הצח. העורר אינו מדבר במבטא ערבי כבד או מבטא כלשהו כך שגם הבסיס לטענה זו נשמט.

משכך, ומשנמצאה תשתית ראייתית לכאורית, הערר נדחה בזה.

ניתנה והודעה היום ל' כסלו תשע"א, 07/12/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית