בואב נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

עתירה להורות למשיבה לבטל את חיובי הריבית וההצמדה שהצטברו לחובת העותרת בגין חוב ארנונה ומים. כמו כן התבקש בית המשפט להורות למשיבה לפרוס את קרן חובות הארנונה והמים הנטענים של העותרת בקשר עם דירת מגוריה ברח' אבן סינא 13 בתל אביב- יפו לתשלומים שהעותרת תוכל לעמוד בהם, וכל עוד תעמוד בתשלומיה, התבקש בית המשפט להורות למשיבה שלא לנקוט כנגד העותרת הליכי גבייה מנהליים ולהסיר את העיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלה.

עיקרי העובדות וההליכים

העותרת, אזרחית ישראלית, בת 43 גרושה ואם ל-5 קטינים.

העותרת אינה עובדת והכנסתה היחידה הינה מגמלת מזונות בגובה 1,100 ₪ לחודש ומקצבת ילדים מביטוח לאומי בגובה 2,300 ₪ לחודש. לפיכך הצטברו לחובת העותרת חובות רבים הנובעים מעלויות המחייה שלה ושל ילדיה. בגין חובות אלה נפתחו כנגד העותרת מספר תיקי הוצאה לפועל וחשבונה בבנק עוקל.

ביום 9.3.10 החליט ראש הוצאה לפועל להכריז על העותרת "חייב מוגבל באמצעים" וכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה אוחדו ונקבע כי העותרת תשלם סך של 500 ₪ לחודש לכיסוי חובותיה (מצורף כנספח לעתירה).

בתקופה הרלוונטית לעתירה התגוררה העותרת בשכירות בדירה בת 2 חדרים בשטח של כ-62 מ"ר ברח' אבן סינא 13 בתל אביב- יפו (להלן: "הדירה").

העותרת התגוררה בדירה במשך שלוש שנים עד חודש אוגוסט 2009.

בגין תקופה זו הצטבר על שמה של העותרת חוב ארנונה ומים שהגיע לכדי סך של- 9,848 ₪ (להלן:"החוב"). חוב זה כולל הפרשי הצמדה וריבית המהווים "תשלומי פיגורים" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980 (להלן: "חוק הפרשי ריבית והצמדה").

במקור סברה המשיבה כי העותרת מתגוררת בדירה בת חמישה חדרים ובהתאם נקבע גובה החיוב שלה. משקיבלה העותרת את הודעות החיוב פנתה למשיבה והציגה בפניה חוזה שכירות ממנו עולה כי הדירה פוצלה על ידי בעליה לשתי דירות האחת בת 3 חדרים בה מתגוררים אחרים, והשנייה בת שני חדרים בה מתגוררת העותרת. פנייתה לא נענתה במשך תקופה ארוכה עד שלבסוף, בשנה השלישית למגוריה בדירה, הגיע נציג מטעם המשיבה שמדד את שטח דירת העותרת ומצא כי היא מתגוררת בדירה בת שני חדרים בשטח כולל של 62 מ"ר (להלן:"המדידה"), כפי שנטען על ידה.

משעודכן חובה של העותרת רטרואקטיבית בהתאם למדידה שבוצעה, סרה העותרת למשרדי המשיבה וביקשה לשלם את החוב המעודכן. המשיבה נאותה לקבל את התשלום באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע בלבד, אך לאור היות חשבונה של העותרת מעוקל כאמור, לא יכלה לשלם באמצעי תשלום אלה אלא במזומן ובפריסת תשלומים. כנגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לה לשלם כאמור, הוגשה עתירה זו.

בהסכמת המשיבה ניתן צו ביניים לפיו עד להכרעה בעתירה עוכבו כל הליכי הגבייה כנגד העותרת בגין החוב נשוא העתירה.

בדיון שהתקיים ביום 15.11.10 טענה המשיבה כי חוב העותרת עודכן רטרואקטיבית בהתאם למדידה שבוצעה, לרבות עניין הריבית וההצמדה , ונכון למועד הדיון עומד החוב על סך 10,068 ₪.

מנגד טענה העותרת, כי החוב תפח והצטבר בשל מחדליה של העירייה שלא עדכנה את שטח הדירה משך שנים. עוד טענה העותרת כי בפגישה שנערכה עמה אצל מנהל אגף הגבייה בעירייה נאמר לה כי בהתאם למצבה היא זכאית להנחה בשיעור 70% מגובה החוב.

בהמלצת בית המשפט ניאותו הצדדים לנהל מו"מ לשם סילוקו הסופי והמוחלט של החוב בתשלומים, וזאת לאחר שועדת הפשרות של המשיבה תאשר את ההסכמות.

ביום 20.12.2010 הודיעה המשיבה לבית המשפט כי:"לאחר שועדת הפשרות החליטה בעניין הפחתת הריבית, נותר לצדדים להגיע להסכמה ביניהם לגבי תנאי התשלום והפריסה של החוב לאחר ההפחתה". הצדדים קבעו להיפגש על מנת לסיים את המחלוקת ולהסדיר את תשלום החוב המופחת.

לבסוף, לאחר מספר אורכות שניתנו לצדדים לבקשתם, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי לא צלחו הניסיונות מצידה ליישב את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט לאור העובדה שלמרות שועדת הפשרות אישרה את ההסכמות בין הצדדים לעניין גובה החוב, העותרת ניתקה את הקשר הן עם בא כוחה והן עם המשיבה ולא ניתן להגיע להסכמות עמה לעניין אופן תשלום החוב המופחת.

לפיכך נדרשתי לפסק דין.

טענות העותרת

לטענת העותרת לאור העובדה כי בשנתיים הראשונות למגוריה בדירה סירבו באגף הארנונה אצל המשיבה להתייחס לטענותיה בקשר לגודל שטח הדירה המחויב על ידם, נצטבר כנגדה חוב גדול שהוספו לו הפרשי ריבית והצמדה והדבר הקשה עליה את תשלומו.