בו יאיר(אסיר) נ' יואב קייסי- משטרת ישראל ואח'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 12240/05 כב' השופט יצחק מילנוב) , אשר ניתן ביום 22.11.2011.

המבקש, אסיר הכלוא בבית הסוהר "רימונים", טוען כי קיבל את פסק הדין ביום 19.2.2012 וטרם עלה בידו למצוא עורך-דין אשר יוכל לייצגו בערעור, משכך הוגשה הבקשה.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה.

בעניינו, כל שנטען, באופן כללי וסתמי, כי בשל כוונת המבקש לפעול להשגת ייצוג משפטי, מתבקשת ארכה. המבקש איננו מפרט את הפעולות שנקט, בעניין ומדוע לא עלה בידו לקבל ייצוג משפטי, עד למועד הקובע ולמצער, מדוע לא פנה בבקשה מתאימה, בתקופת הערעור. זאת ועוד, חרף טענת המבקש, לפיה קיבל את פסק הדין ביום 19.2.12, מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה כי פסק הדין הומצא כדין, ביום 28.11.2011, לעורך-דין שמואל דוד קספר, בא-כוחו של המבקש בהליך מושא הערעור. בנסיבות אלה, משלא ניתן כל הסבר לשיהוי הכבד, האובייקטיבי והסובייקטיבי, בהתנהלות המבקש, לא ניתן להיענות לבקשה.

ודוק, הלכה פסוקה היא, כי תקלה במישור היחסים עם עורך דין איננה טעם מיוחד להארכת מועד (ראה: בש"א 2760/09 אספדי נ' רקושה, 16.4.2009, בש"א 7364/05 כהן נ' דגן, 25.8.2005; ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ, 22.10.1986). בענייננו, המבקש לא ציין אם פנה אל ב"כ בהליך קמא בבקשה לקבל את פסק הדין ואף לא התייחס לעניין המצאת פסק הדין אל עורך דינו. בכל מקרה טענות אלה הינן, על פי טיבן, במתחם היחסים שבין המבקש לב"כ ואין בהם, לבדם, להקים עילה מספקת וטעם מיוחד להארכת המועד. מעבר לנדרש והגם שהמבקש נמנע להתייחס לעניין, יש להוסיף, כי בחינת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות גבוהים , שכן על פניו לא נמצא פגם בפסק הדין של הערכאה הדיונית, היורד לשורשו של עניין והמצדיק, לכאורה את התערבות ערכאת הערעור (ע"א 7079/09 ראיף שיבלי נ' בית החולים האנגלי , 13.2.2012).

לאור האמור לעיל , באתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

משה בר-עם, רשם

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ב, 29 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: