בהרוזי נ' יניב הופה ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה פיצוי בגין הפרת הסכם שכירות שנחתם בין התובעת לנתבעת 1 בגין חנות הממוקמת ברחוב ברנר 24 הרצליה (להלן: "החנות")

התובעת הגישה את כתב התביעה ביום 7.3.13, אך למרות שבוצעה מסירה כדין לא הוגש כתב הגנה. הנתבעת התייצבה לדיון ושמעתי את גרסתה בדיון וכן אפשרתי לה להגיש תמונות לביסוס טענותיה אשר הושמעו כאמור בע"פ. התובעת בקשה כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה, אך לאחר שהנתבעת התייצבה לדיון העדפתי לשמוע את התיק לגופו של ענין . הנתבע 2 לא התייצב לדיון ולא הגיש כתב הגנה ואתייחס לכך בהמשך .

רקע כללי:

אין מחלוקת בין התובעת לנתבעת על כי נחתם ביניהם הסכם שכירות בגין החנות מיום 1.7.12 עד ליום 30.6.13 (סעיף 3 ב להסכם). אין גם מחלוקת בין התובעת לנתבעת על כי החנות פונתה על ידי הנתבעת בסוף חודש נובמבר וכי עד למועד זה שולמו כל דמי השכירות.

תמצית גרסת התובעת:

לטענת התובעת החנות הושכרה בהתאם להסכם השכירות לתקופה של שנה, אך הנתבעת עזבה את המושכר לפני תום מועד השכירות ובכך גרמה לתובעת נזק בגין הפסד דמי שכירות. התובעת השכירה את הנכס החל מחודש מרץ 2013, כך שבפועל נגרם לה הפסד בין שלושה חודשי שכירות.

כמו כן טענה התובעת כי היא נאלצה לבצע שיפוצים בנכס בסך של 3,978 ₪ בהתאם לקבלה של חברת א.א בניה בעץ. בהתאם לקבלה זו בוצעה עבודה של פירוק ופינוי מזגן, סגירת חורים. פירוק עץ מהקירות, פירוק כתוביות בחזית ותיקוני שפכטל וצביעה. כמו כן לטענת התובעת נותר חוב בסך של 31.4 ₪ בגין חשבון חשמל שלא שולם.

סה"כ טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין שלושה חודשי שכירות בסך של 2,400 ₪ לחודש, 3,978 ₪ בגין שיפוצים ו31.4 ₪ בגין חשבון חשמל שלא שולם ובסה"כ סך של 11,210 ₪ .

תמצית טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת היא עזבה את המושכר לדרישת התובעת ובתקופה בה היו לה נסיבות אישיות קשות אשר הקשו עליה לנהל את עניינה ומסיבה זו אף לא הגישה את כתב ההגנה. לטענתה היא הציעה לתובעת שוכרת אשר תכנס לנכס במקומה, אך התובעת סירבה לכך למרות שהיה מדובר בשוכרת טובה.

לעניין הליקויים טענה הנתבעת, כי לא רק שלא גרמה לליקויים בחנות, אלא היא אף השביחה אותה בהתקנת מזגן, פרקט ועיצוב אסתטי שנתנה לחנות בשילוב עבודות יד שקישטה בהם את החנות, וזאת מתוקף היותה מעצבת בהכשרתה.

בנסיבות אלו טענה הנתבעת, שלא רק שאינה חייבת בתשלום פיצוי כלשהוא לתובעת, אלא היא אף זכאית בקבלת שיפוי מהנתבעת עבור השיפורים שהכניסה בחנות.

דיון:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש על ידי הצדדים אני קובעת כדלקמן:

בין הצדדים נכרת הסכם שכירות שמועד תחילתו היה ב-1.7.12 ומועד הסיום אמור היה להיות 30.6.13. בפועל עזבה הנתבעת את החנות בסוף חודש נובמבר והחל מחודש מרץ 2013 החנות הושכרה לשוכר חדש. לאחר ששמעתי את הצדדים אני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעת עזבה את החנות בנגוד לתנאי ההסכם שביניהם. כמו כן הגעתי למסקנה כי התובעת פעלה בהתאם לחובתה להקטנת הנזק כאשר פעלה להשגת שוכר חלופי, ואכן החנות הושכרה לאחר שלושה חודשים לשוכר חדש. בנסיבות אלו מצאתי כי הפיצוי המתאים המשקף נזק ריאלי הינו בגין שני חודשי שכירות, שכן תקופה של חודש שבין שוכר לשוכר איננה בלתי סבירה, במיוחד שיש להתאים את הנכס לצרכי כל שוכר ושוכר. בנסיבות אלו אני פוסקת בגין הפסד דמי שכירות סך של 4,800 ₪ .

לעניין תיקון הליקויים עולה מהקבלה שהגישה התובעת שאותם שיפורים להם טענה הנתבעת , היו בעיני התובעת ליקויים, ובמה דברים אמורים, הקבלה מתייחסת לפירוק ופינוי מזגן והורדת עץ מהתקרות, שני נושאים אלו הוזכרו כשיפורים שהוכנסו על ידי הנתבעת. מאחר והקבלה הינה כללית וקיימת בה התייחסות גם לתיקוני שפכטל וצביעה הרי שאני קובעת פיצוי בגין נזק זה על סך של 2,500 ₪.

לענין התשלום בגין חשבון החשמל אני מקבלת את טענת התובעת במלואה ומחייבת את הנתבעת בסך של 31.4. ₪.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 7,331 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת סך של 300 ₪ הוצאות בגין הליך זה. התשלום יבוצע תוך 30 יום.

לעניין נתבע 2 אני קובעת כדלקמן: