בהיעדר התייחסות מיוחדת, יש לראות את שכרו של עובד כמכסה את כלל מטלותיו.

השופט שמואל צור

1.        גב' מייסון סעד (להלן - המערערת) מועסקת במועצה המקומית מג'אר  (להלן - המשיבה) כסייעת פדגוגית מאז שנת 1991. במסגרת תפקידה עוסקת המערערת בטיפול בתלמידים בחינוך המיוחד (ילדים חרשים ולקויי שמיעה) הלומדים בכתות מיוחדות בין כתלי בית ספר רגיל.

2.        עם תחילת עבודתה במשיבה, הועסקה המערערת בהיקף משרה של 50%. במרוצת השנים חלו תנודות בהיקף משרתה של המערערת ומיום 1.8.96 היקף משרתה הוא 83%.

3.        בבית הדין האזורי בנצרת הגישה המערערת תביעה לתשלום הפרשי שכר בשל היקף משרה גבוה מזה ששולם, דרגות גבוהות יותר המגיעות לה ותוספות שכר שלא שולמו. כמו כן תבעה המערערת דמי הבראה וקצובת ביגוד. בהתחשב בתקופת ההתיישנות הוגבלה התביעה לתקופה שמחודש דצמבר 1995 ואילך.

4.        בית הדין האזורי (השופט חיים ארמון ונציגי ציבור מר גבעתי בן-יוסף ומר מוחמד גנאים; תיק עב' 2387/02) קיבל את תביעת המערערת בחלקה. בית הדין האזורי פסק למערערת הפרשי דרגות לתקופה ינואר 1998 - יולי 2000, השלמת שכר ממשרה בהיקף של 75% להיקף של 80% לתקופה מחודש דצמבר 1995 ועד מרץ 1996, תוספת מאמץ בשיעורים שבין 7% ל- 10% לתקופה דצמבר 1995 ואילך וגמול השתלמות לתקופה פברואר - יוני 1999. הערך הכספי של פסיקת בית הדין האזורי עמד על 45,412 ש"ח. בנוסף חייב בית הדין את המשיבה בהוצאות משפט בסכום של 9,000 ש"ח.

5.        על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעורים. ערעור המערערת (ע"ע 291/08) נסב על דחיית תביעתה להגדלת היקף המשרה, על השיעור המדוייק של היקף המשרה, על השכר בתקופת החופשות, של השלכת השכר על תוספת דרגה ועל גמול השתלמות והשלכת שינוי היקף המשרה מ-75% ל-80% על דמי הבראה ודמי ביגוד.

            ערעור המשיבה (ע"ע 294/08) נסב על חיוב המשיבה לשלם למערערת תוספת מאמץ.

            נדון להלן בעניינים העומדים לדיון בפנינו.

הגדלת היקף המשרה

6.        המערערת עבדה חמישה ימים בשבוע. הדיווח על שעות עבודתה של המערערת בכל יום נעשה על ידי מנהל בית הספר, בדרך כלל בלא פירוט של שעות העבודה בכל יום. בית הדין האזורי קבע כי מספר שעות הלימוד השבועיות של המערערת בכתה עמד על 28.45 שעות (סעיף 15 לפסק הדין). על נתון זה אין למעשה חולק.

            בקשר לכך טענה המערערת כי שעות עבודתה בפועל היו גדולות מזה שנקבע על ידי בית הדין שכן מכח הוראות חוקת העבודה היא נדרשה לבוא לעבודה מידי יום מחצית השעה לפני תחילת הלימודים ולהישאר מחצית השעה לאחר סיום הלימודים. על רקע זה טענה המערערת כי היא הועסקה מידי שבוע 5 שעות נוספות, כך שמספר שעות העבודה השבועיות שלה הוא 33.45 שעות ועל בסיס זה יש לקבוע את היקף משרתה ל-90%, במקום 83%.

7.        בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת  בנקודה זו ולדעתנו הוא צדק בפסיקתו. סייעת פדגוגית מועסקת לפי הוראת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בסעיף 106.113 לחוקת העבודה מצויה טבלה הקובעת את שיעורי חלקיות המשרה לרמות השונות של שעות ההוראה השבועיות. כך, למשל, נקבע כי סייעת המועסקת 25 שעות שבועיות תהיה זכאית לשכר בהיקף של 80% משרה ואילו סייעת המועסקת 30 שעות שבועיות תהיה זכאית לשכר בהיקף של 90% משרה.

            בקשר לכך טוענת המערערת כי בחישוב חלקיות המשרה יש להביא בחשבון גם את "שעות ההכנה", היינו - מחצית השעה שלפני תחילת הלימודים ומחצית השעה שלאחר יום הלימודים.

            טענה זו דינה להידחות: ראשית - סעיף 106.113 רישא קובע, במפורש, כי היקף המשרה, היינו - אחוזי חלקיות המשרה, מבוסס על "... שעות עבודתן של הסייעות בצמוד לעבודות המורה בכיתה". לפי זה, המפתח לקביעת חלקיות המשרה הוא שעות העבודה ה"כיתתיות" או ה"פרונטליות" ולא שעות ההכנה. שנית - סעיף 106.114 לחוקת העבודה קובע כי "סייעת פדגוגית המועסקת לפי סעיפים 106.113 ו-106.117 (סעיף שלא נוגע לענייננו - ש.צ.) מחוייבות בשהות בפועל של שעה מעבר לשעות עבודתה בצמוד עם המורה בכיתה". הוראה זו ממחישה את השוני בין שעות העבודה בכיתה ובין שעות ההכנה שמעבר לכך ומבהירה כי ההוראה שבסעיף 106.113 בדבר היקף המשרה מתייחסות לשעות ההוראה בכיתה. שלישית - ואולי זה העיקר - תפקידו של עובד - במיוחד עובד הוראה - אינו מתמצה בהכרח בשעות עבודה מוגדרות ואפשר שלצורך מילוי תפקידו העיקרי הוא יידרש לבצע עבודות נוספות באופן ששכרו משולם לו עבור ביצוע מכלול תפקידיו, אף אם לצורך חישוב חלקיות המשרה מובאים בחשבון רק חלק משעות העבודה בפועל. כל זאת, כמובן, ככל שאין הוראה מיוחדת המעניקה תוספת שכר עבור ביצוע מטלות מיוחדות שמעבר לעבודה הרגילה. ככלל, באין הוראה מיוחדת המעניקה תוספת שכר עבור מטלה נוספת, יש לראות את השכר הרגיל המשולם לעובד כשכר המכסה גם את העבודה הנוספת. בענייננו, שכרה של סייעת פדגוגית נקבע לפי שעות עבודתה בצמוד למורה בכיתה. לפי מספר שעות אלה נקבע גם היקף משרתה. מעבר לכך מחוייבת סייעת פדגוגית בשעות הכנה שמעבר לשעות הלימוד בכיתה. באין הוראה המעניקה תמורה מיוחדת עבור שעות ההכנה, יש לראות את התמורה עבור שעות העבודה הרגילות כתמורה המתייחסת גם לשעות ההכנה.

8.        לפי עקרונות אלה, המערערת הועסקה בעבודה בכיתה 28.45 שעות שבועיות ולכן יש למקם אותה במדרגה הקבועה בסעיף 106.113 (ב) לחוקת העבודה לפיה "סייעת העובדת בכיתה בצמוד למורה 25 שעות שבועיות תהיה זכאית לשכר בשיעור 80% ממשרה מלאה". לפי זה, צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת לכלול את שעות ההכנה במניין מספר השעות לצורך חישוב חלקיות משרתה.

השיעור המדוייק של היקף המשרה

9.        מוסיפה המערערת וטוענת בערעור כי היה על בית הדין האזורי לקבוע את השיעור המדוייק של חלקיות משרתה בין 80% ל-90%, זאת בהתחשב בכך שהיא מועסקת 28.45 שעות שבועיות, מספר שעות הנופל בין 25 ל-30. לטענתה, המספר המדוייק של השעות בהן היא מועסקת (28.45 שעות) צריך לזכות אותה באחוז משרה גבוה מ-80% באותו יחס שבין 28.45 שעות ל-25 שעות.      לטענת המערערת, היחס הנכון מביא לכך שיש להגדיל את חלקיות משרתה ב-7.5% ולהעמידו על 87.5%.

10.      על פני הדברים לטענה זו יש הגיון פנימי, אך אין בידינו להיזקק לה. הטעם לדבר נעוץ בכך שעניין זה לא נכלל בכתב התביעה בבית הדין האזורי, הוא לא עמד לדיון שם, בית הדין לא שמע לגביו טענות וממילא לא הכריע בדבר. לצורך דיון בטענה מסוג זה יש לפרוש בפני בית הדין תשתית מסודרת של עובדות ושל טיעון משפטי. מדובר בשאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב אפשריות, ואין זה נכון שאנו נדון בה כעניין שעלה בדרך אגב, במהלך הדיון בערעור.

            לפיכך אנו נמנעים מלהתייחס לטענה זו, שכאמור אף בית הדין האזורי נמנע מלדון בה, תוך שמירת זכותה של המערערת להגיש תביעה נפרדת בסוגיה זו, אם תמצא לנכון.